קריעת ים סוף: הרוצה בשלום ואינו מתייאש

בלבול ומבוכה אחזו בעם ישראל עם הגיעו אל קרבת ים סוף, כשהתברר שמצרים רודפים אחריהם. מתוך סכנת המוות, כשהם נתונים בסכנה קיומית בין המצרים ובין הים, צצו בקרבם, לפי חז"ל, ארבע מפלגות שונות, כשכל אחת הציעה דרך התמודדות אחרת. המדרש מתאר: "בארבע כיתות עמדו ישראל על הים: אחת אומרת ניפול לים, ואחת אומרת נחזור למצרים, ואחת אומרת נעשה מלחמה, ואחת אומרת נצווח כנגדן" (מכילתא דרשב"י יד, ועוד).

גם מדינת ישראל של היום מתמודדת עם בעיה קיומית שלא נמצא לה מענה ברור, והיא הסוגיה המדינית-ביטחונית. גם כיום אנו נתונים בין הים ובין אויבינו שבצפון, בדרום ובמזרח. בדומה להתפלגות של יציאת מצרים גם במפה הפוליטית של ישראל ניתן למצוא ארבע גישות דומות ונמנה אותן לפי סדר הפוך מזה של המדרש.

"נצווח כנגדן" – זוהי הגישה של היהדות החרדית שלא קיבלה את עיקרון היסוד של הציונות לפיו על עם ישראל לפעול באופן יזום ועצמאי למען הטבת מצבו. לשיטתם הדרך להתמודד עם אויבינו היא התפילה - "נצווח כנגדן", שכן אין כוחנו אלא בפה, וקול יעקב הוא שינצח את ידי עשיו.

"נעשה מלחמה" - זו תפיסת הימין הלאומי, שיש בה הסבורה שעלינו להפגין חוזק ועוצמה, כי אויבינו מבינים רק כוח. יש בהם הדוגלים בכוחניות מיליטנטית, ובניגוד גמור לחרדים, דורשים מיצוי של אקטיביזם רב-עוצמה, כי אם "ניכנס בהם", הם לא יעזו לקום נגדנו.

"נחזור למצרים" – זוהי עמדת השמאל, הרוצה להשלים עם האויב, אף אם הדבר כרוך בקבלת תנאים קשים ומסוכנים. הרי רק עם אויבים, עושים שלום, ובשביל שלום צריך לעשות וויתורים כואבים, ולכן צריך להכיר במציאות ולדעת להתפשר.

"ניפול לים" – הרעיון "לזרוק את כל היהודים לים" נשמע אמנם רק מפי אויבינו המוצהרים, אולם יש יהודים שאמצו בפועל רעיון שונה אך דומה, לפי רצוי לחזור לארצות שמעבר לים, אפילו למדינות אירופה שהרחיקו לכת בשנאת ישראל. הללו התייאשו מהמצב בארץ, ונואשו מהסיכוי להגשמת שלוש האפשרויות האחרות.

לפי המדרש תשובת ה' לארבע הכתות שהיו בישראל על ים סוף היא שארבעתן טועות, וכי יש אפשרות חמישית: "ה' ילחם לכם ואתם תחרישון" (שמות, יד יד). ברם, הנס של קריעת ים סוף היה נס חד-פעמי, נס שנועד לגלות לעולם את יד האל בטבע ובהיסטוריה. בעולם של זמננו יד ההשגחה נסתרת, והאופציה של נס גלוי איננה כלולה בחשיבה של אסטרטגיה ריאלית. יחד עם זאת אף לא אחת מארבע הדרכים יכולה להציע פתרון ממשי וכולל לבעיית קיומנו הבטוח בארץ הזאת. אין להסתפק בתפילה, שכן אנו חיים בעולם המעשה, וכמו בחיי היחיד כך בחיי האומה, עלינו לבצע את כל ההשתדלות האפשרית בבחינת אתערותא דלתתא (=התעוררות מלמטה) כדי שתהיה אתערותא דלעילא. אין להטיל את כל כובד המשקל על כוחו ועוצמתו של צה"ל, משום שאי-אפשר לפתור את כל הבעיות בכוח.

קשה להניח שנצליח להגיע להסכמי שלום כוללים, שהרי בראותנו את הקיצוניות המוסלמית, שאינה מקבלת אף מוסלמים השונים במקצת, אנו מבינים שבין אויבינו יש רבים שלא יסכימו עם קיומנו בארץ בשום תנאי. עם זאת אסור לקבל את שיטת המיואשים שהפתרון שלהם נמצא מעבר לים, לא רק בגלל שיש בו וויתור על הגשמת היהדות והציונות, אלא גם מפני שההיסטוריה הוכיחה שארצות הגולה יכולות לספק רק מקלט זמני, אך לא בית קבע.

שומה עלינו לאמץ את שלוש הדרכים הראשונות גם יחד: אמונה ותפילה, צבא וביטחון וחתירה לשלום. תפילין של ראש מכוונים לאמונה ותפילה, יחד עם תפילין שעל הזרוע המייצגים את הכוח והעשייה, ומונחים כנגד הלב הרוצה בשלום ואינו מתייאש. הראי"ה קוק כבר הבחין בזמנו בין שלוש סיעות בעם ישראל: האורתודוקסית, הלאומית והליברלית. ניתן היה לצפות שיקנה עדיפות לסיעה הדתית, ויבכר את הלאומית על הליברלית, אולם מסקנת דבריו היא שלושת הכוחות הללו צריכים להתלכד ולהשלים זה את זה, וכי כל אחד מהם צריך להכיר את הצדיים החיוביים שבאחרים.

בתקופה זו בה מרבים לעסוק בשלילת האחר, ראוי לסגל לעצמנו מבט חיובי על בעלי פלוגתא, להתחשב בדעתם ולראות את תרומתם. ברוח ט"ו בשבט נציין שכמו שבטבע הפראי, השונות והרב-גוניות יוצרות מאזן אקולוגי נכון, כך בטבע הפוליטי, הפראי לא פחות, צריכים לחתור לכך שהנבדלות וריבוי הדעות ייצרו הרמוניה ושילוב נאות.