השיעור הרוחני מהמדור לחיפוש כלבים

כרב שכונת מרכז תל-אביב, סוג המודעות הפופולאריות ביותר שאני נתקל בהן על כל עמוד ועץ רענן באזור מגוריי הוא אותן מודעות שעליהן מתנוססות תמונות כלבים או חתולים, עם הכיתוב הזועק לעזרה: "אבד לנו כלבנו האהוב העונה לשם ..., המוצא הישר יבוא על שכרו". במקרים רבים מוסיפים כותבי המודעה גם כמה מילות תחינה נרגשות: "אנא, רחמו עלינו, אנחנו מתגעגעים לכלב החמוד שלנו", וכיוצא.

אחד מן התובנות החשובות שהנחיל מייסד תנועת החסידות, רבי ישראל בעל-שם-טוב, לעולם האמונה והמחשבה היהודי, היא האמרה כי כל דבר שיהודי רואה או שומע, גם אם נתקל בהן 'במקרה' ברחוב – משמים גרמו לו לראות או לשמוע זאת, ודווקא במקום זה, כדי שהדבר יוסיף וילמד אותו משהו בחייו הרוחניים. מה רוצים משמים 'להזכיר' ליהודי הגר במרכז ת"א, שעבור זה גורמים לו להתקל שוב ושוב במודעות מעין אלו (כאשר ספק גדול אם אי פעם יוכל להועיל לבעלי המודעה..)?

התשובה לכך היא לא רק ברורה אלא גם זועקת, מכל פינת רחוב ומכל גינה ציבורית, בתל-אביב ובמקומות רבים בארץ. בכל מקום ניתן לראות בני נוער מסתובבים בעיניים 'כבויות' ובחדלון נפש, חסרי תוכן רוחני ושמחה אמיתית. אלו ילדי ישראל יקרים, פוטנציאל אדיר של אור וקדושה, ש'הלכו לאיבוד' להוריהם – אברהם יצחק ויעקב, שרה רבקה רחל ולאה. בכל עת ובכל שעה 'הולכים לאיבוד' עוד ועוד ילדים כאלו, לא רק להוריהם אלא לכלל ישראל. ילדים שלא זכו לטעום בילדותם את אותה תמצית חיים של תורת ישראל המתוקה מדבש, כפי שקיבלו אותה בילדותם אבות אבותיהם לאורך מאות דורות, והם הולכים ותועים בשדות זרים, בחיפושי בילויים ו'תוכן' מזויף, עד שרבים מהם, רחמנא ליצלן, מתבוללים כליל.

היכן המודעות הזועקות "אבדה לנו נשמה יהודית?!" מדוע לא רואים תחינות נרגשות בכל פינה "אבדה לנו נשמה יהודית מלאת טוהר וטוב, אנא עזרו לנו להחזירה הביתה"?!

אנו עומדים עתה בתקופת בחירות, וכל מפלגה מבטיחה שלל הבטחות לציבור בכל הנושאים הנראים לה חשובים – בטחון, יוקר המחיה, בריאות וכך הלאה. אף לא אחת מן המפלגות אינה מוצאת לנכון אפילו לנסות ולהבטיח, שתעשה משהו בנושא הבוער ביותר העומד על הפרק – אותם ילדי ישראל שאלפים מהם 'הולכים לנו לאיבוד' מידי שנה בשנה. אף לא אחד מן המתמודדים לכנסת אינו מצהיר אפילו באופן תיאורטי, כי ברצונו לעשות שינוי בחינוך בישראל, להכניס סוף סוף מעט 'יידישקייט' לבתי-הספר הישראליים; חינוך שבו לא ילמדו בצורה 'אובייקטיבית' על מסורת התורה והמצוות כחלק מ"תולדות העמים" (חלילה), אלא כחלק אהוב והכרחי בחיי האושר היהודי האמיתי.

מחר חל התאריך י' שבט, יום פטירתו של האדמו"ר השישי של חב"ד, רבי יוסף יצחק מליובאוויטש, ויום עלותו של הרבי מליובאוויטש, זכותו תגן עלינו, על כס נשיאות חב"ד. רבי יוסף יצחק וחתנו הרבי, שניהם מנהיגים יהודיים בקנה מידה ענק, שאלפים שיחרו לפתחם לבקשות עצה וברכה, וניהלו מוסדות מסועפים. אך למרות זאת, הם לא הפסיקו לרגע אחד לחפש נשמות אובדות. הם השקיעו מאמצים על-אנושיים בדאגה ליהודי הבודד בחור הנידח ביותר, כמו גם לנוער בשכונתם הקרובה, ולא הניחו לאף אחד שבא עימם במגע להישאר אדיש למצבו של יהודי אחר.

מעולם לא בדקתי 'מה התכוון המשורר' במודעות הכלבים האבודים כשכתב "המוצא הישר יבוא על שכרו"... אך בנושא ה'נשמות האבודות' הדבר ברור – כל מי שיעשה משהו, למען חינוך יהודי, להשיב הביתה נשמה יהודית לדרך אבותיה, אין שיעור לשכר שיקבל על כך מאבינו שבשמים, שעבורו – כדברי ה'בעל-שם-טוב' – כל יהודי אהוב כבן יחיד שנולד לאביו לעת זקנותו. כל פעילות, או סיוע לפעולות, שתכליתן היא להחדיר בליבם ונשמתם של ילד וילדה יהודיים את הזכות הגדולה ש"בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו" – היא בימינו בבחינת הצלת נפשות ממש, שעליה נאמר "כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא", ומביא לעצמו ולעולם כולו גאולה וישועה.