וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

החוקים פחות חשובים, האתוס הוא מה שקובע

12.2.2015 / 10:00

האם מי ש"מקלל את אביו ואמו, מות יומת"? כנראה שלא בחברה המודרנית. החוק היבש, כפי שהוא נכתב בתורה ובין היתר בפרשת "משפטים", נתון לדיון. מה שחשוב יותר והופך את התורה למקורית הוא האתוס שבגללו כל חוק נוצר. ערן ברוך בוחן את הדברים

נער מחזיק ספר תורה. ShutterStock
מישהו מוכן להעמיד את החוקים שבתורה מול הנוער של היום?/ShutterStock

"ו?מ?ק?ל??ל א?ב?יו ו?א?מ?ו?, מו?ת יו?מ?ת"

הפרשה, כנרמז בשמה, עוסקת במשפט. דינים מצוות ומשפטים. רשימה ארוכה. דיני עבד עברי, רצח, הריגה, חבלה, שור שנגח, גזלן, מפתה נערה ועוד ועוד. רשימה של חוקים. מעניין לראות כמה הדברים רחוקים מתרבות ימינו, בעיקר בתיאור הפלסטי של חלק מן העבירות והעונש הקשה והברוטאלי לעיתים. "ו?מ?ק?ל??ל א?ב?יו ו?א?מ?ו?, מו?ת יו?מ?ת", לא היינו מנסים את זה היום על הנוער שלנו, שבגיל ההתבגרות. ברוך השם, אין כאן מדינת הלכה. יש דברים שכנראה היו טובים לזמנם, אולם התרבות היא דינמית ומשתנה וכבר חז"ל עיקרו חלק גדול מהעונשים הקשים שבמקרא.

seperator

החיבור בין הסיפור והערכים יוצר את החוק

אבל ייחודו של ספר הספרים, המקוריות של התורה, הוא לא בחוקים. חוקים יש גם לחמורבי מלך בבל ואנו מכירים גם את חוקת הפוליס היוונית ואת החוקים במצרים. חלקם דומים לתורה וחלקם שונים. חוקת התורה שואבת הרבה מהחוק המסופוטמי, אבל לא בזה ייחוד המשפטים בתורה. מה שמקורי בתורת ישראל הוא החיבור בין הסיפור המיתולוגי-היסטורי של העם, סיפורי האבות, יציאת מצרים ומתן תורה, יחד עם האתוס הערכי המתחייב מהסיפור הלאומי. החיבור בין הסיפור והערכים יוצר את החוק. בחוק יש ערך, יש זיקה בין מיתוס–סיפר/ אתוס–קוד ערכי/ ונומוס–חוק.

החוק קשור לנורמה הערכית המוסרית

ואנחנו רואים את הזיקה הזאת יפה גם בפרשת משפטים. המקרא דואג לאלמנה וליתום, החלשים בחברה. כ??ל-א?ל?מ?נ?ה ו?י?תו?ם, ל?א ת?ע?נ?ו?ן. אבל בנוסף לדרישה המוסרית יש גם אזהרה כ??י א?ם-צ?ע?ק י?צ?ע?ק א?ל?י, ש??מ?ע? א?ש??מ?ע צ?ע?ק?תו?. אלוהים מקשיב לאלמנה וליתום. החוק קשור לנורמה הערכית המוסרית. דוגמה נוספת: ו?ג?ר, ל?א ת?ל?ח?ץ- צריך להיזהר בגרים, הזרים הנוכרים. הם יותר פגיעים וגם כאן יש נימוק מעניין: ו?א?ת??ם, י?ד?ע?ת??ם א?ת-נ?פ?ש? ה?ג??ר--כ??י-ג?ר?ים ה?י?ית?ם, ב??א?ר?ץ מ?צ?ר?י?ם. החוק קשור לסיפר. אתם יצאתם ממצרים מבית עבדים. הדינים והחוקים והמצוות לא שרירותיים, יש בהם כוונה וטעם. המיתוס מחולל אתוס, שמשפיע על ההתנהגות דרך חוקים ומשפטים.

ו?י??ר?או?, א?ת א?ל?ה?י י?ש??ר?א?ל; ו?ת?ח?ת ר?ג?ל?יו, כ??מ?ע?ש??ה ל?ב?נ?ת ה?ס??פ??יר

ויש עוד עניין מרתק בפרשה שלנו, שעבורי מתקשר ישירות לנוכחות הנרמזת של אלוהים ביחס לצעקת העני היתום או הגר. איפה בדיוק החיבור? לקראת סיום הפרשה משה ואהרון נדב ואביהו בני אהרון ושבעים מזקני ישראל עולים להר סיני ואז מסופר כאילו בדרך אגב: ו?י??ר?או?, א?ת א?ל?ה?י י?ש??ר?א?ל; ו?ת?ח?ת ר?ג?ל?יו, כ??מ?ע?ש??ה ל?ב?נ?ת ה?ס??פ??יר, ו?כ?ע?צ?ם ה?ש???מ?י?ם, ל?ט?ה?ר. כלומר, מה שלא ראה משה רבנו בשעה שהסתיר פניו בזמן ההתגלות הראשונה שלו עם אלוהים בפרשת הסנה הבוער ומה שאלוהים לא יסכים להראות למשה שיבקש ממנו בעתיד, קורה פתאום בפרשה שלנו. אבל מה בדיוק קורה כאן?

זהו לא האלוהים עצמו, זהו מקום החיבור

הכתוב מגלה ומסתיר, מתאר ומסייג. הם רואים למעשה את "ותחת רגליו", כלומר את מקום החיבור שבין אלוהים לארץ או בין הרוח למעשה או בין קודש לחול. מקום החיבור מרהיב כמעשה לבנת הספיר, שמיימי וטהור. זהו לא האלוהים עצמו, זהו מקום החיבור. אני מאמין שזה המקום בו המעשה פוגש את הערך, החוק משרת את הכוונה המוסרית. הדין הוא דין אמת וחסד, והחסד הוא מקום החיבור. אם זה לא קורה, יש לעני זכות צעקה. זהו מקור החיבור המרהיב שהטקסט המקראי רומז עליו: תעשקו יתום, תלחצו גר. אני נמצא שם בחיבור הזה ומקשיב לצעקה, לבכי ולעוול ואל תנסו אותי.

שבת שלום

ארגון בינה עוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי

4
walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully