סיכום שבועי: מערכת הבחירות מוכיחה שמרזל וזועבי מנצחים

השורה התחתונה היא אחת- היה נכון לפסול הן את חנין זועבי והן את ברוך מרזל. חבל שהיועץ המשפטי לממשלה בחר להתחבא מאחורי הפרוטוקול היבש של ספר החוקים ולא בחר להציג טענה עקרונית, מוסרית וציבורית, שהיה בכוחה לשנות את האקלים הפוליטי וטוב שוועדת הבחירות נקטה עמדה כזו.

זועבי ומרזל הם פרובוקטורים בשקל שמנהלים תרבות פוליטית אלימה וקיצונית הנסמכת על הרגזת והטרדת האחר ולא על גיבוש סדר יום ותפיסת עולם משמעותית ועמוקה. הם לא פונים אל הציבור שלהם, אלא עסוקים בדחיפת אצבע בעין לציבור שמולם, הם לא בוחלים בשום אמירה או מהלך בכדי לזכות בעוד כמה דקות על המרקע, ויותר מכל אחד אחר, הם בנים נאמנים של תרבות הפרסום המהיר.

בפרשת השבוע, פרשת "משפטים" מתחיל העם להתארגן, להפוך למערכת חברתית פעילה. רגע אחרי הניסים ומעמד הר סיני צריך לרדת אל חיי היום יום ולעצב מערכת משפט וצדק אנושי. בפרשה יש לנו דינים הקשורים לעבדות ודינים הקשורים לרצח ואלימות בין בני אדם. דינים הקשורים לגזל ופגיעה ברכוש ודינים הקשורים לפגיעה מינית ובגידה. דינים הקשורים לממון - להלוואות וריבית ויחס לעני.

כל הדינים הללו באו לעשות דבר אחד - לאפשר חיים הוגנים וסבירים לחברה. לדאוג שהיא לא תדרדר לכאוס והפקרות, שהחזק לא יכריע את החלש והצעקני לא יכריע את המבויש, לדאוג שלא נרדוף אחד את השני, שלא ננצל זה את זה ולא נהפוך לחברה שכל מה שמדריך אותה הוא הישרדות. החוקים, כמו מי יכול לרוץ לכנסת ומי לא, באים בכדי לעצב חיים שפויים.

גם מרזל וגם זועבי קונים את כוחם מפירוק המרקם הציבורי שלנו. הם מרוויחים כשאנחנו מסוכסכים, מרווחים כשיש קיטוב ועימות, הם נהנים להיכנס ולצאת מבתי המשפט, בעבורם, העימות הוא ניצחון, יותר מזה - העימות הוא דרך חיים. אסור לנו לאפשר למי שמבקש לערער את המרקם העדין שלנו להמשיך ולפעול במקום המקודש ביותר לחברה ולציבור- בכנסת. כן, לעיתים יש צורך בהתערבות, לפעמים צריך לעשות רגולציה של חיי הרוח וחיי החברה, לעתים צריך אומץ מוסרי ולעמוד מול גורמים כאלה, להסביר להם שאת משחק האגרוף והצעקה הם לא ישחקו על המגרש המרכזי.

ההכרעה הזאת יכלה להיות קריאת השכמה למערכת הפוליטית, הבהרה כי לא נסבול הקצנה לשמה במערכת הפוליטית, קריאת כיוון לכל שאר נבחרי הציבור להתמקד בעשייה ועזרה לציבור ולא בשיסוי של חלק אחד בה בחלק אחר. אבל כפי שנראית מערכת הבחירות כולה, הרי שדרכם של מרזל וזועבי מנצחת את דרכם של דב חנין ואורי אורבך. ההכפשה עובדת טוב יותר מהמצע.

כולנו חזינו השבוע בתמונות חדשות של השחקנית אומה תורמן. היא ביקשה לנצח את הדבר היחיד שאי אפשר לנצח- את הזמן, והעניקה לפניה טיפול מקיף. התוצאה, בפרדוקס צפוי, היא שהפנים החדשות נראות לא טבעיות וגם פחות נאות מהמראה הטבעי שלה. אבל המעשה הזה מציף אל פני השטח בעיה רחבה ומשמעותית: הדרישה של המציאות התרבותית שלנו לשמור על הנעורים והעור המתוח, למחוק כל סימן של הזדקנות ושינוי, להישאר כל הזמן באותו מראה שהקהל מכיר. יש באלמנט הזה עדות על פחד עצום, לא מווסת, ממה שניצב בקצה הדרך עבור כולנו- דעיכה ומוות.

בכלל, בהתפתחות המהירה של עולם הניתוחים הפלסטיים יש איזו עדות על העיוות של החיים המודרניים ואפילו תחושה אפוקליפטית. חוסר הקבלה של ההשתנות היא תחילת הדרך של אבדן האנושיות, ובאמת, התמונות החדשות של הכוכבת משדרות משהו לא טבעי ובמובן הזה לא אנושי. תורמן נדחפה לזרועות המנתח על ידיי כולנו, כן, כולנו. כל מי שצורך ללא הפסקה את תמונות האופנה וסוגד לכוכבנים לרגע, כל אותה הערצה שמבוססת על נתונים חיצוניים - הורסת את ההתפתחות שלנו. חישבו רגע על אותו אירוע שבו עודד בן עמי הוריד את בר רפאלי משידור כי לא הסכימה לדבר על נושאים פוליטיים, עודד צדק, אבל למה בכלל יש קשר בין קו לסת לתבונה, ולמה אישה נאה הפכה לדמות כל כך מרכזית בחיינו?

הסרט החדש , שכבר קיבל מועמדות לאוסקר "משחק החיקוי" הוא סרט מעניין בעל פנים מנוגדות. מצד אחד הוא עשוי על פי הקודים ההוליוודיים, כלומר רגשנות יתר, מתח במידה ואסתטיקה מוקפדת , אבל הוא נמלט מהעקרות המצויה בסרטים כאלה והופך לסרט חודר ומרשים בעיקר, בעיניי, בזכות המשחק של השחקן הראשי- בנדיקט קמברבאץ'- הזכור מהסדרה "שרלוק". בקיצור, זה סרט הוליוודי עם איכות משחק בריטית.

הסרט מלווה את חייו של אלן טיורינג , מתמטיקאי שהניח את היסודות להמצאת המחשב ומי שפיצח, וזהו מרכז הסרט, את מכונת ההצפנה הנאצית " אניגמה" ובכך גרם, בין השאר, לניצחון בעלות הברית. החטא הגדול של טיורינג ומה שגרם להתאבדותו היה העובדה שהיה הומוסקסואל, חטא בלתי נסלח באותם ימים. בתוך המרחב שלנו , שעדיין מלא בבורות ופחד, כפי שראינו במפלגת " הבית היהודי" לאחרונה הסרט הזה הוא מסר חשוב על הסבל שצרות אופקים יוצרת ועל הרס החיים שנובע מחוסר קבלה של החברה, כך, מי שהציל חיים כה רבים כמו טיורינג הפך בסופו של דבר לאויב הציבור.