למה אלוהים צריך שיבנו לו "בית" זמני?

רוב פרשת השבוע עוסקת בבניין ה"משכן". ה"משכן" של ראש הממשלה ורעייתו זה ממש חיבור אקטואלי מתבקש, שאני לא מתכוון לעשות. יש משכן ויש משכן. ושום מושיק גאלמין לא יגרום לי לדיון שטחי ורדוד בפרשת השבוע לקראת השבת.


בניין המשכן מתחיל בתרומה ואלו הפסוקים הפותחים: ד??ב??ר א?ל-ב??נ?י י?ש??ר?א?ל, ו?י?ק?חו?-ל?י ת??רו?מ?ה: מ?א?ת כ??ל-א?יש? א?ש??ר י?ד??ב?נ?ו? ל?ב?ו?, ת??ק?חו? א?ת-ת??רו?מ?ת?י. משכן אלוהים נוצר ונבנה ברצון טוב, בתרומה חופשית. כל אחד או אחת ייתן מנדבת ליבו כמה שיחליט. בניגוד למס מחייב, או לסכום קבוע כמחצית השקל שיתרמו העם למקדש לעתיד לבוא, בבניית המשכן הכל פתוח ובהתנדבות. עשיר ועני תקיף או דל. כל אחד לפי רצונו בלי כפייה ובלי ציון סכום. מקשים חז"ל למה כתוב "ויקחו לי תרומה" במקום "ויתנו לי תרומה". משיב מדרש רבה ויקחו משמע מי שתורם מקבל. זו זכות לתת.

סיפור בריאת העולם מתואר בתורה בבפרק אחד בלבד, ואילו תאור בניית המשכן תופס חלק עצום מספר שמות, חמש פרשות שלמות - בלי פרופורציה בכלל. ומדובר אחרי הכל במשכן זמני, במדבר. אם כן, למה תיאור ארוך כל כך? למה זה חשוב? מהו בדיוק המשכן?

ו?ע?ש?ו? ל?י, מ?ק?ד??ש?; ו?ש??כ?נ?ת??י, ב??תו?כ?ם בפרשה שלנו אלוהים מבקש ממשה לבנות משכן בו ה"אלוהים" או "רוח הקודש" או "השכינה" ירדו ממרום משכנם. מהעולמות העליונים, או מהשמיים או מהאיין אל הארץ אל המקום הציבורי, אל נוכחות במרכז ובלב עם ישראל.

יש כאן תהליך מרתק ומפתיע. אלוהים בורא את העולם מעמדה של ריחוק. מלווה את האבות בהבטחות. נגלה לא נגלה למשה בסמלים, משנה את הטבע ויוצר ניסים חומריים: מכות מצריים, קריעת ים סוף, מעמד הר סיני וממש בסוף הפרשה הקודמת "משפטים" הוא נגלה למשה אהרון וזקני ישראל במקום החיבור של עם העולם: ו?י??ר?או?, א?ת א?ל?ה?י י?ש??ר?א?ל; ו?ת?ח?ת ר?ג?ל?יו, כ??מ?ע?ש??ה ל?ב?נ?ת ה?ס??פ??יר, ו?כ?ע?צ?ם ה?ש???מ?י?ם.

ועכשיו הוא מבקש שיבנו לו משכן, מקום בית. מקום בו יוכל לשכון בתוך העם. האם הניסיון הזה הזמני, ב"אוהל מועד" במדבר יצליח? האם אלוהים יורד מהעולמות העליונים ומשתנה על מנת להיות נוכח בארץ? מה יעשה משה וכיצד יתנהג העם כשישנה נוכחות אלוהים קבועה בתוך המשכן, לאורך זמן. קשה אפילו להתחיל ולתאר את המשמעויות התיאולוגיות הנגזרות מנוכחות שכזו.

על מנת להבין כמה השאיפה הזו לעשות חיבור בין עליונים ותחתונים היא יומרנית ועל מנת לשמר את המתח הזה, שנבנה בתורה, בין התיאורים, והמופעים והסמלים השונים של נוכחות האל בעולם, נזכיר רק את הפסוקים בפרשת "כי תשא" שיקטעו את תיאורי בניית המשכן ואוהל מועד. ו?י??ת?פ??ר?קו?, כ??ל-ה?ע?ם, א?ת-נ?ז?מ?י ה?ז??ה?ב, א?ש??ר ב??א?ז?נ?יה?ם; ו?י??ב?יאו?, א?ל-א?ה?ר?ן. גם כאן יש מימד של תרומה ספונטנית. ואז: ו?י??צ?ר א?תו? ב??ח?ר?ט, ו?י??ע?ש??הו?, ע?ג?ל מ?ס??כ?ה; ו?י??אמ?רו?--א?ל??ה א?ל?ה?יך? י?ש??ר?א?ל, א?ש??ר ה?ע?לו?ך? מ?א?ר?ץ מ?צ?ר?י?ם. חטא העגל שיגיע בפרשת השבוע, עוד שבועיים, מקצין את הקושי של העם להכיל את רעיון האלוהות המופשט הרוחני. "מעשה העגל" בלב תיאור בניית המשכן, מסמן את המתח הלא פתור של מקומו של האל בחיינו עד היום.

וכך כתב א.ד. גורדון בספרו "האדם והטבע". כל עוד יש עולם יש נעלם – זה שאתה נחבט בו בכל אשר אתה חי את עצמך, אבל אינך תופסו ואינך משיגו, בכל אשר אתה מרגיש, חושב מדבר מבלי לדעת מה הוא ומאין הוא בא. הנעלם לא ימות לעולם. יש כאן עולם ויש נעלם.

שבת שלום.

ארגון בינה עוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי