פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      פרשת תרומה: ניקיון כפיים – תנאי למנהיגי ציבור

      מדוע בחר שלמה לא להשתמש בחומרים שהשאיר לו דוד לצורך בניית המשכן? ומי היו אלה שנבחרו לבנות את הפרויקט החשוב מכולם (לא מי שחשבתם). הרב ד"ר רונן לוביץ על פרשת "תרומה" והקשר שלה להתגוננות הלא נכונה של אנשי ראש הממשלה אל מול הביקורת נגדו

      הצהרה של ראש הממשלה בנימין נתניהו (מערכת וואלה! NEWS , אלכס קולומויסקי)
      נבחרי הציבור חייבים להיות נקיי כפיים (צילום: אלכס קולומויסקי)

      מומחיות ומקצועיות, כישורים ויכולת ביצועית, אלה צריכים לכאורה להיות הקריטריונים למנהיגות ולתפקידים בשירות הציבורי. לפיכך, ניתן היה לצפות שכאשר עם ישראל מחפש את האדם המתאים ביותר להובלת הפרויקט הגדול שלו, המשכן, יחפשו מומחה מוכשר וביצועיסט בתחומי האדריכלות והאמנות. גם שאר העובדים בבניית המשכן אמורים היו להיות אנשי מקצוע טובים, בעלי ידיים טובות. אולם פרשות המשכן מלמדות שכל העוסקים במלאכת המשכן היו צריכים להתאפיין דווקא בלב טוב. ה' הודיע למשה: "ובלב כל חכם לב נתתי חכמה" (שמות לא, ו). חכמת הלב נדרשה לעניין משום שהמשכן היה צריך לעמוד לא רק בתקני בנייה, אלא גם להיבנות על ידי לבבות מתוקנים. הקמתו דרשה עבודת צוות, בה אנשים יודעים לפרגן זה לזה, ללמד זה את זה ולדחוק הצידה את האגו שלהם, מתוך ראיית המטרה הקדושה של הפרויקט הלאומי.

      חשיבותו של ניקיון הכפיים מסביר, לדעת פרשנים אחדים, את סמיכות הפרשיות שבין פרשת "תרומה" לפרשת "משפטים". בפרשת "תרומה" מצטווים בני ישראל לתת חומרים יקרי ערך לשם בניית המשכן. בפרשת "משפטים", שקדמה לה, לימדה התורה כיצד צריכים חומרים אלה להגיע לידי האדם, ביושר ובניקיון כפיים. רק מי שיישם את הדין האזרחי והדין הפלילי של פרשת "משפטים" וכל מה שהגיע לידיו הגיע כחוק ובהיתר גמור, רשאי היה להביא ממה שבידיו למשכן. דברים שבקדושה, כמו המשכן, צריכים להיבנות מחומרים שהגיעו לבעליהם בדרכים כשרות.

      הקפדת התורה על ניקיון כפיים ויושרה כתנאים הכרחיים לקדושה משתקפת גם בבניית בית המקדש, עליה נקרא בהפטרת השבת. דוד המלך, שהיה מנוע מלבנות את בית המקדש, החל באיסוף חומרים לצורך הבניה שעתיד לבצע בנו, שלמה. ברם, המדרש אומר ששלמה לא השתמש בחומרים אלה. הסיבה לכך הייתה שכאשר היה רעב, בתקופתו של המלך דוד, היה עליו למכור את כל החומרים יקרי הערך שצבר ולהשתמש בתמורה כדי להחיות את עם ישראל הרעב. העובדה שדוד העדיף לשמור עליהם לצורך המקדש נחשבה להכרעה שגויה ובלתי ראויה. הרלב"ג נותן טעם שונה לכך ששלמה לא השתמש בחומרים שהכין דוד. לדבריו, חומרים אלה נאספו משלל הגויים במלחמותיו הרבות של דוד ולכן שלמה לא רצה לעשות שימוש באוצרות שמקורם אינו בקדושה. על כך כבר אמר דוד עצמו בתהילים (פרק כד): "מ?י י?ע?ל?ה ב?ה?ר ה' ו?מ?י י?קו?ם ב??מ?קו?ם ק?ד?ש?ו?? נ?ק?י כ?פ??י?ם ו?ב?ר ל?ב?ב א?ש??ר ל?א נ?ש??א ל?ש???ו?א נ?פ?ש??י ו?ל?א נ?ש??ב??ע ל?מ?ר?מ?ה".

      המשכן (Creative Commons)
      הפרויקט הגדול ביותר (צילום: Creative Commons)

      ניקיון כפיים הוא תנאי הכרחי לא רק כשמובילים הקמה של משכן ומקדש, אלא גם בפעילותם השוטפת של נבחרי ציבור. בצלאל לא היה איש דת, אלא כונה על ידי חכמים בתואר "פרנס", שפירושו מנהיג ציבור. גם שלמה המלך לא היה המנהיג הדתי של העם, כי אם המנהיג הלאומי. נראה אפוא שניתן ללמוד מהם שבכל תפקיד ציבורי ראוי לחפש אנשים שאינם רק בעלי כישורים ביצועיים, אלא גם נחנו בלב טהור ובתכונות אופי טובות.

      בחברה בת זמננו אין אנו שוגים באשליות בדבר מידותיהם התרומיות של קברניטי העם ואין אנו מצפים מהם שיקריבו את חייהם האישיים על מזבח האומה. עם זאת, גם כיום אזרחי המדינה מצפים ממנהיגיהם שיתאפיינו ביושרה ובהגינות, יתרחקו מקבלת טובות הנאה מיותרות ויהיו נקיים מכל רבב. לפיכך, אין לקבל את טענת דובריו של ראש הממשלה, שהביקורת הציבורית על התנהלותו היא בבחינת הרבה מהומה על לא מאומה. הביקורת משקפת ציפיה לגיטימית של הציבור לסוג אחר של התנהגות מאדם שאמור לגלות אכפתיות ורגישות לאזרחיו ולמצוקותיהם.

      במקביל, נפרדנו השבוע מדמות צנועה בהרבה, אורי אורבך ז"ל, שאנשים מכל המגזרים ומכל גווני הקשת הפוליטית ביכו את לכתו וליוו את פטירתו בדברי שבח והלל לאישיותו. לא אחזור על הדברים ולא אוסיף עליהם משלי, אלא אסכמם בכך שהיו אלה תכונות האופי ומאפייני ההתנהגות אשר זיכו את אורי באותה אהדה ציבורית גורפת. ההגינות והיושרה, הפשטות והפרגון, האכפתיות והסובלנות הם אלה שהפכו אותו לדמות כה חיובית ואהובה והמחישו כיצד כל אדם יכול לקנות לעצמו שם טוב, שהוא נכס שאינו מתפוגג אפילו אחרי מות.