בנימין נתניהו - במה בדיוק אתה יהודי?

השבוע השתתפתי בפאנל בערוץ 20, בו גם נטל חלק יהודה גליק, האיש הידוע בפעילותו למען עליית יהודים להר הבית, שרק לאחרונה נעשה ניסיון להתנקש בו. גליק, מקום 33 ברשימת הליכוד בראשותו של מר בנימין נתניהו, נשאל על-ידי אחד המשתתפים בדיון, עו"ד ארי שמאי, מה בעיניו חשוב יותר, יהדות או ציונות? אך הוא נמנע מלהשיב. כשנשאל שוב על-ידי, הוא עדיין שמר על זכות השתיקה.

רק לאחר שהמיקרופונים והמצלמות נדמו, הוא ענה בנחרצות: "אין יהדות בלי ציונות. אין דבר כזה יהדות בלי ציונות. יהדות בלי ציונות לא שווה שום דבר". אמירה זו נאמרה, אגב דיון בדבריו של נשיא מועצת חכמי התורה של ש"ס חכם שלום כהן, אשר הגדיר את שירת ה"תקווה" כשיר "מטומטם".

בפתח הדברים נאמר בצורה חדה וברורה; אמירתו של גליק, סותרת באופן מוחלט, מהותי ושורשי של כל יסודות היהדות, המושתתת על יסוד אחד ויחיד: התורה. בלי תורה אין יהדות, אבל בלי ארץ ישראל, יש יהדות. היהדות והעם היהודי נולדו ונוסדו במדבר, למרגלות הר סיני, עוד בטרם נכנסו בני ישראל לארץ ישראל. העם היהודי התקיים במשך 40 שנה בלעדיה, וגם לאחר שנכנסו אליה, הרי שבמשך למעלה מ-2000 שנות גלות, העם היהודי והיהדות התקיימו, והם ימשיכו להתקיים גם בנכר. כל אותם מיליונים של יהודים שיושבים בארה"ב, בצרפת, ברוסיה, בברזיל בלונדון ובארגנטינה, הם יהודים טובים ונאמנים. כי יהודים הם לא בגלל הטריטוריה בה הם נמצאים, אלא אך ורק בגלל התורה שהעם קיבל, ושאבותיהם מסרו את נפשם עליה ועל קיומה.

אלו הם אבני היסוד של העם היהודי. של הציונים האמיתיים המחכים לשיבת ציון של כל העם היהודי לארצו בביאת המשיח, בזיקה מוחלטת לגילוי מלכות אלוקים על ארצו ועמו. יכולות להיות מפלגות המתהדרות בשם "לאומי" או "יהודי", דוגמת הליכוד, הבית היהודי או מפלגת יחד, אך כל עוד הלאומיות, הציונות והטריטוריה קודמים ליהדות, אין זה יהדות נטו. כבר ראינו מה עלתה בסופו של דבר מאלו שהקדימו את הלאומיות ליהדות - היהדות נותרה עבורם כקישוט בלבד, והם הפכו לרודפי היהדות.

כל הנכתב לעיל, הוא מבוא למנהיגו הפוליטי של גליק, מר בנימין נתניהו. בימים האחרונים כולם עסקו בדו"ח מבקר המדינה, על הסחי ומאוס בפזרנות הכספית המבחילה במעונות ראש הממשלה. לא. אני לא מבקש לעסוק בפרשיית הבקבוקים, גם לא לפרשת החשמלאי, אבל כפועל יוצא מפרשיות אלו, התוודענו לכך, שראש הממשלה בנימין נתניהו מעסיק את עובדי מדינה בימי שבת ומועד, ואף ביום הכיפורים.

יש לכך עדויות רבות ומהימנות, ולא מפי שונאיו של נתניהו, אלא דווקא מפי אוהביו, שניסו בכל כוחם להגן עליו, בתואנה כי האיש רגיל לעבוד בשבתות ובמועדים כבימי חול. "זה האיש, וזו דרך עבודתו", התבטא יועצו לשעבר אביב בושינסקי, שסיפר, כיצד היה נוהג נתניהו להתקשר אליו בשבת בבוקר בענייני עבודה.

כך בין השאר סיפר, כי נתניהו התקשר ליועצו המדיני רון דרמר (כיום שגריר ישראל בארה"ב) וביקש שיבוא לביתו ביום הכיפורים כדי לכתוב יחד נאום. דרמר השיב ואמר לו: אבל זה יום הכיפורים? ונתניהו השיב: אהה, שכחתי. דרמר (שהינו שומר מצוות) גם נאלץ בשבתות ללכת רגלית מביתו למעונו של ראש הממשלה בירושלים, לאחר שהוזמן, ולמעשה אולץ, לעשות זאת.

אז נכון, נתניהו ולמעשה מרבית ראשי הממשלות שקדמו לו, לא היו שומרי תורה ומצוות. אבל ההבדל בינו לאחרים, כפי שנראים הדברים, הוא ברור מאוד: אם לגבי אחרים לא ידוע שהעסיקו את עובדיהם בשבתות ובמועדי ישראל, הרי שנתניהו לא בוחל להעסיקם בימים אלו, גם כאשר לא מדובר כלל בפיקוח נפש.

נתניהו גם בקיא לא רע בתנ"ך, אבל ספר הספרים של העם היהודי, הוא לא ספר היסטוריה, כפי שנתניהו בטח מתייחס אליו. הוא ספר חוקים ומעשים. בעניין זה ידוע משלו של ה"חפץ חיים" זצ"ל על השבת, שהיא זו המכרזת על כל יהודי שיהודי הוא, כפי שכל בעל חנות קובע שלט פרסום מעל חנותו שמכריז באותיות גדולות מה טיבה של החנות ושהעסק פעיל. ברגע שהשלט הוסר, מעיד הדבר שהעסק נסגר. כך גם השבת.

אז אם נתניהו דורש מאבו-מאזן להכיר בישראל כמדינה יהודית, מדוע הוא לא דורש זאת קודם מעצמו? ואם לא שבת קודש, אז במה בדיוק היא יהודית? בשירת "התקווה"? בעמידת דום? ב"דגל ישראל" ובעוד כל מיני סמלים שהקשר בינם לבין יהדות אמיתית ולא כלום הם? כולנו עוד זוכרים את זעקתו הנרגשת של הרב שך זצ"ל בועידה הראשונה של "דגל התורה" ב"יד אליהו" כששאל-קרא: "במה אתם יהודים?". השאלה הזו גם מופנית לעברו של בנימין נתניהו, שבשנתיים האחרונות היה שותף פעיל לכל הגזירות הקשות נגד היהדות והתורה: במה בדיוק אתה יהודי?!

האם אתה סבור מר נתניהו, כי בנייתה הפיזית של ירושלים, זו היא הלאומיות שלנו? זו תמצית משמעות הציונות? האם כשאתה עומד יחד עם ראש העיר ניר ברקת, ומנסה על גבה של ירושלים - שהשבת נרמסת בה בראש חוצות לקטוף עוד כמה קולות של יהודים דתיים ומסורתיים - האם כך צריכה להיראות "בירתה של המדינה היהודית"? האם אין גבול לחוצפה ולעזות המצח לרכב על "ירושלים בירת הנצח של העם היהודי שלא תחולק עוד" בעוד השבת מחוללת בה בריש גלי? האם השלט המכריז על עיר זו ומדינה זו כ"יהודים" עדיין מתנוסס בה?

במה בדיוק ירושלים היא יהודית? ב"מצעדי גאווה", במרוצי מכוניות, או במשחקי כדורגל וכדורסל? כל עוד השבת וקדושתה היהודית השורשית של ירושלים הפכו למרמס בחוצות העיר וגם באחד מרחובותיה (רחוב בלפור), אין לה זכות הגדרה כעיר יהודית. לא לחינם ירושלים כבר מחולקת דה-פקטו בין מזרחה למערבה. פיגועי הטרור הרצחניים הפכו לדבר שבשגרה. מרבית השגרירויות יושבות בתל-אביב.

ומכאן נבוא גם לדבריו של הרב שלום כהן. האם יהודי שומר תורה ומצוות יכול בכלל להתחבר למילים "להיות עם חופשי בארצנו"? ממה אנחנו חופשיים כאן? הרי הקב"ה מגדיר אותנו "כי לי בני ישראל עבדים". אנחנו משועבדים ללימוד התורה ולשמירתה. ידועים דבריו של הרב שך זצ"ל על מהותה של היהדות ולימוד התורה: "אומר ברורות, שאם יבוא זמן ותהיה גזרה על עולם התורה, מרים אני ידי ואומר 'אם אשכחך ירושלים', כל בני התורה לא ישכחו את ארץ ישראל, אך כולם ילכו לגלות ולא תשכח תורה מישראל".

אז במה בדיוק מדינה ישראל היא מדינת העם היהודי? במה בדיוק ירושלים היא בירתה? האם רק בגלל שבעבר הרחוק היא אכן הייתה ראויה לתואר זה? מדוע שאבו מאזן יסכים לדרישה הישראלית להכיר בישראל כמדינת העם היהודי? כאן אנו לא עוסקים בבקבוקים, וגם לא בנרות ריחניים, ואף לא בחשמלאי שהגיע, או לא, לעבוד בשבתות וביום הכיפורים. כאן מדובר על "אבן השתייה", על האבן עליה מושתתת כל היהדות, הציונות והעם היהודי. רק אם נחזיר עטרה ליושנה, את עטרת ישראל המפוארת, את ההכרה בתורת ישראל שהיא זו שמקנה לנו את הזכות על ירושלים וארץ ישראל, רק אז נוכל להכריז ולומר: אנו מדינה יהודית. אנו מדינה שגאה ביהדותה, בתורתה ובמורשתה.

מר נתניהו, צא ולמד מחמיך שמואל בן-ארצי ז"ל, תלמיד ישיבת נוברהדוק, אשר ספג בילדותו ובצעירותו את לימוד התורה, את מצוותיה, וגם אם במשך שנים רבות התנתק ממורשתו, בסוף ימיו החזיר עטרה ליושנה, והקפיד על אורח חיים דתי ושמירת מצוות. הוא חזר לכור מחצבתו, לשורשיו היהודיים האמיתיים. לציונות אמיתית. לא רק לתנ"ך כספר היסטוריה, אלא לספר הספרים היהודי שהוא שורש קיומינו כעם וכל יהודי כפרט.