פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      חסידה בקולנוע: "בן זקן" - צריך "ביצים" כדי לעשות קולנוע כזה

      חילוני שלא שם לב למוטיבים היהודיים וחרדית פוסקת ז'אנרים, מבקר מחוספס ו"אדיש" ומבקרת "נסערת" שומרת כשרות, נפגשים על כוס קפה דל שומן ומדברים על סרטה החדש של אפרת כורם - "בן זקן". חסידה בקולנוע עם נחום מוכיח

      חסידה בקולנוע: "בן זקן" - צריך "ביצים" כדי לעשות קולנוע כזה

      איש חילוני בן חמישים פלוס ואישה חרדית באמצע העשור הרביעי של חייה נפגשים לקפה. פעם הוא היה עורך התרבות של עיתון הנוער ראש 1 כשהיא הייתה כת"צית מצטיינת שסיקרה כל מה שזז ונשלחה בין היתר לאודישנים של צעירי תל אביב. כיום, 20 שנה מאוחר יותר הוא- נחום מוכיח, מבקר הקולנוע של אתר "הבמה" והיא- חסידה בקולנוע של אתר "וואלה! יהדות" נפגשים לשיחה על סרטה החדש של אפרת כורם "בן זקן".

      "בן זקן" מספר את סיפורה של משפחת "בן זקן" האם-דינה (חני אלמליך) שהיא גם סבתא של רוחי (רום בן שושן) ובניה ליאון (רונן עמר) ושלומי (אלירז שדה) אבא של רוחי, מתגוררים בשיכונים באשקלון ומתמודדים עם המציאות הבלתי נסבלת של הייאוש. שלומי מגדל את ביתו רוחי לבד תוך התמודדות לא פשוטה בין מחויבותו כהורה לבן הכורח הבלתי נסבל, לשרוד כלכלית ומנטלית. הסרט שכמעט לא מייצר סיפור נועל את צופיו סביב גיבורים חסרי אונים ומצליף בהם באמצעות המצלמה בפרספקטיבה עמוקה וחדה של מבע חתום.

      על מה איש חילוני ואישה חרדית יכולים להסכים ב"בן זקן"? במקרה הזה אפילו על ז'אנר הסרט לא הייתה הכרעה.

      זה סרט "ניאו קלאסי" פוסק מוכיח.

      חסידה בקולנוע זוקפת גבה, "אקזיסטנציאליסטי" היא פוסקת. ומיד פותחים בפלפול בסוגיה סביב הז'אנר.

      מוכיח: "זה סרט לחלוטין מציאותי וצריך אומץ ומה שניקרא "ביצים" כדי לעשות קולנוע כזה שמאופיין בהרבה שתיקות וקצב איטי".

      חסידה בקולנוע: "באופן כללי ביצים טובות בעיקר לחביתה. הסרט מורכב מהקצב של החיים וזה שהוא עוסק במשמעות הקיומית לא סותר את היותו בעל מאפיינים ניאו ריאליסטים אבל הוא לא רק ניאו ריאליסטי במובהק בגלל המאפיינים שציינת".

      מתוך הסרט ?בן זקן? בהשתתפות אלירז שדה (יח"צ)

      אהבת את הסרט?

      "תראי זה לא סרט קהל אלא כזה שנעשה בעיקר לפסטיבלים. הצופה הממוצא שלצורך העניין אפשר לדמיין אותו חייל שמחבק את החברה שלו עם ז'ארה של קולה ופופקורן לאו דווקא יתחבר אליו".

      לא הבנתי. זה סרט טוב או רע?

      "זה קולנוע מודע שנעדרת ממנו בעיני הספונטניות. זה טיפה נוגע וטיפה לא נוגע ואתה צריך הרבה הבנה קולנועית וסבלנות כדי ליהנות ממנו למרות שהוא נוגע בדבר עצמו כי הרוב הם פריפריה וזה סרט שדוחף את המצלמה ללב הפריפריאלי".

      תרגם את זה לכוכבים. אני נתתי 3 כמה אתה נתת?

      "3.5".

      מה דעתך על האווירה של הסרט?

      "קיים בסרט קור באופן כזה שהבמאית מודעת לעצמה ולאמצעים האמנותיים. הצילומים של הבתים בשכון שהם מעין קופסאות ביטון זה דימוי ידוע למצוקה וכל הסביבה משדרת מצוקה. התחושה הזו חזקה מאוד בסרט".

      אבל העלילה לא מספיק מתפתחת לסיפור.

      "הנה זה גם יכול להיכלל כמאפיין ניאו ריאליסטי. זה סרט של בעיקר דימויים. חומות הבטון זה דימוי טוב לכלא שהם נמצאים בו ולא יכולים לצאת ממנו גם אם הם רוצים".

      מתוך הסרט ?בן זקן? בהשתתפות אלירז שדה (יח"צ)
      קולנוע מודע שנעדרת ממנו הספונטניות (צילום: יח"צ)

      גיבור הסרט שלומי, אביה של רוחי שבמובנים רבים באפיוניו הוא כמו הניגודיות בשמו "בן" ו"זקן". קיימים בו מאפיינים של בן כמו "תלות" ומאפיינים של "זקן" כמו חולשה, פסימיות ועצלות. אנו פוגשים אב צעיר במלכוד של דפוסים בהם גדל וככל שאנחנו מכירים את דמותו יותר אנו שוקעים יותר.

      אתה יודע שהסרט הזכיר לי במאפייני הגיבור את הזקן והים של המינגווי.

      "וואלה. זו הבחנה מעניינת. בעיני יש בחירה טובה של השחקנים שהם נון אקטרס ולא בהכרח ידועים ולכן הם לא שבויים של שיטת משחק מסוימת. לאלירז שדה התאפקתי מלהתייחס בלי דעות קדומות אבל במאפיינים של הדמויות מצאתי הרבה סטראוטיפים או לפחות בדמותה של האם שמנסה לאלף את בניה ויוצאת רגזנית כזו וטרחנית".

      לאורך הסיפור יחסיו של שלומי עם ליאון אחיו הם יחסים מאוד בעייתים של תלות ומרות. שלומי תלוי בליאון ועובד אצלו דבר שכבר מאפיין את ההיררכיה ביניהם ואת טיב מערכת היחסים השלילית. ליאון, כבעל מאפיינים דתיים שאמור לסמל את המוסר והרחמים נוהג בניגוד לדימוי ומתעמר בשלומי אחיו ואילו האחרון אינו מסוגל להפסיק את זה. הסרט שזור בדרשות ביניהם למשל הסוגיה שנחלקו עליה בית הלל ובית שמאי "טוב לו לאדם משלא בא לעולם" שכאילו מנסות להפיח תקווה או רכות על המציאות הקיימת אבל נשארות אף הן כמו חלק מהדמויות מ"חוץ לסיפור".

      "דרשות? לא יודע לא התעמקתי בזה ולא שמתי לב וזה לא כל כך עבר לי, היבטים יהודיים בסרט זה דברים שאת אולי כאישה מאמינה רואה, אצלי הם מאוד שוליים".

      וההפסד כולו שלך. אני אף פעם לא אבין איך אפשר לוותר על רובד שלם בניתוח יצירה. אבל נעבור לרוחי.

      אפרת כורם על סט צילומי סרטה "בן זקן" (יח"צ , רומן שומונוב)
      הבמאית אפרת כורם על סט הצילומים (צילום: רומן שומונוב)

      רוחי היא ילדה קשת יום שמתבוססת על קו התפר של ילדה לנערה, קו התפר בין ילדה תמימה למורדת. היא מתמודדת כילדה על הקונפליקט הגדול מכולם "נסיבות חייה" והמרירות העוטפת נסיבות אלו.

      "דווקא במערכת היחסים בין שלומי לרוחי יש מינון נכון של רגש ואהבתי את זה מאוד. זה לא קיצ'י ודביק אלא אותנטי וכנה וזה מתבטא גם בילדה שמשדרת את העוצמות האלו בקשר עם אביה".

      כמיני התרחשות קיימת דמותה של ריקי השכנה הצעירה שאוהבת את ליאון ולא נענית. הסצנה הזו של הסקס בחדר המדרגות בין ליאון לריקי היא סצנה שקשה להשלים איתה. זו סצנה של מפגש מתוך השתוקקות גדולה שנהרסת כי ליאון מתוך מצוקותיו ונוקשות ליבו, בדומה ליחסיו עם אימו ואחיו, אינו יכול להביע אהבה למעט להתעמר ולהשפיל.

      "גברים בשונה מנשים מפתחים פחות סנטימנטים למעט הדבר עצמו. חייב להיות סקס בקשר וזה שזה כביכול קשר נצלני לא ריגש אותי".

      מה? אני בהלם. זו סצנה ממש קשה, רגע אחרי הסקס הוא מעיף אותה קיבינימט לכל הרוחות כאילו היא לא קיימת.

      "נו, אז?"

      אז זו סצנה ממש קשה. הוא ממש נכה רגשית הליאון הזה. הוא הדפוק לא היא.

      "נו, אז"?

      מה אז? ברוך שלא עשני גבר.