לוחות שבורים – על הבשורה האלוהית והטבע האנושי

פרשת "כי תשא" היא פרשת המשבר - הדרמה הגדולה שבספר שמות. הסיפור מתאר את תיאור בניית המשכן ובגדי הכהונה ובין לבין, הוא מביא שלל מצוות והבטחות. יש בפרשה שלנו אנטי קליימקס אדיר : משה רבנו עולה להר סיני לקבל את לוחות הברית ובזמן שהוא למעלה, הוא מתייחד עם הקדוש ברוך הוא ומקבל ממנו את הלוחות : ו?ה?ל??ח?ת מ?ע?ש??ה א?ל?ה?ים ה?מ??ה ו?ה?מ??כ?ת??ב מ?כ?ת??ב א?ל?ה?ים הו?א ח?רו?ת ע?ל ה?ל??ח?ת" - זו תמצית התורה, אלו הלוחות שאמורים למלא את הארון אשר במשכן.

העם שמחכה למטה מתייאש, מאבד סבלנות ושוכח הכל : ו?י??ר?א ה?ע?ם, כ??י-ב?ש??ש? מ?ש??ה ל?ר?ד?ת מ?ן-ה?ה?ר; ו?י??ק??ה?ל ה?ע?ם ע?ל-א?ה?ר?ן, ו?י??אמ?רו? א?ל?יו קו?ם ע?ש??ה-ל?נו? א?ל?ה?ים א?ש??ר י?ל?כו? ל?פ?נ?ינו?. העם דורש מאהרון לבנות עבורו "אל מוחשי" - פסל, מסכה. אהרן לא עומד בלחץ ויוצר עגל מוזהב : ו?י??ש??כ??ימו?, מ?מ??ח?ר?ת, ו?י??ע?לו? ע?ל?ת, ו?י??ג??ש?ו? ש??ל?מ?ים; ו?י??ש??ב ה?ע?ם ל?א?כ?ל ו?ש??תו?, ו?י??ק?מו? ל?צ?ח?ק. משה יורד מן ההר והמחזה שנגלה לפניו מכה בו בכל עוצמתו - עם ישראל מעלה עולות לעגל, הם יושבים, אוכלים ומצחקים...

מעניין לשחזר את המחשבות שעולות בראשו של משה בזמן שהוא יורד מההר והלוחות בידיו. כיצד מרגיש השליח שהוציא את ישראל ממצריים והציל אותם במדבר ומנהיג אותם לקראת קבלת התורה. כיצד הוא חש כאשר מפעל חייו מתנפץ לנגד עיניו ממש בצורה מוחשית, יצרית, בוטה וחד משמעית. וי??ר?א א?ת ה?ע?ג?ל ו?מ?ח?ל?ת ו?י??ח?ר א?ף מ?ש??ה ו?י??ש??ל?ך? מ?י??ד?יו א?ת ה?ל??ח?ת ו?י?ש??ב??ר א?ת?ם ת??ח?ת ה?ה?ר : משה משליך את הלוחות ושובר אותם.

האם זו תגובה אינטואיטיבית למתרחש? האם הוא מבין בדיוק מה משמעות הדברים? לשבור את דבר אלוהים... לנפץ את תמצית התורה... יישר כחך ששיברת כתוב במסכת שבת בתלמוד הבבלי. והמדרש בתנחומא עוד מוסיף : בשעה שנתן לו הקב"ה את הלוחות היו סובלין את עצמן. כיון שירד וקרב אל המחנה וראה את העגל, פרח אות הכתב מעליהם ונמצאו כבדים על ידיו של משה. האותיות עצמן מרגישות את האבסורד ופורחות באויר עד שמשה מנתץ את הלוחות הכבדים והריקים.

זה לא מתאים. משה מבין, אלוהים מבין, ואפילו "התורה" עצמה מבינה. העם לא מוכן לתורה השמיימית. העם שרוי בעולמות ה"תחתונים", יש לו בעיות עמוקות של אמונה, יש בו חטאים, יצרים מודחקים אשר צפים ועולים. האמת היא שבני אדם אינם מלאכים. חטא העגל הוא אולי השפל הגדול ביותר בתהליך יציאת מצרים, אבל הוא לגמרי לא חד פעמי. שבע יפול צדיק – וקם. המצב של נפילה ערכית של אדם, של קהילה, של עם, נמצא כאן תמיד. והתורה? על הערך והחוק להתאים עצמם למציאות החיים - האדם נשאר על הקרקע.

משה מבין. גם אלוהים שבעוד התקפת זעם רוצה להשמיד את העם ולהתחיל שוב מחדש, מבין בסופו של דבר. כאן מתכננים את ציר ההתרחשויות מחדש - משה יעלה שוב אל ההר ויכין לוחות נוספים. ו?י??אמ?ר י?הו?ה א?ל-מ?ש??ה, כ??ת?ב-ל?ך? א?ת-ה?ד??ב?ר?ים ה?א?ל??ה. הפעם משה כותב את הדברים. ב??ר?ד?ת מ?ש??ה מ?ה?ר ס?ינ?י, ו?ש??נ?י ל?ח?ת ה?ע?ד?ת ב??י?ד-מ?ש??ה, ב??ר?ד?ת?ו? מ?ן-ה?ה?ר; ו?מ?ש??ה ל?א-י?ד?ע, כ??י ק?ר?ן עו?ר פ??נ?יו . משה לא ידע כי קרנו פניו . התורה האלוהית נשארה בשמיים והלוחות האנושיים שכתב משה הם עשרת הדיברות האנושיות. אלה הם הדברים המציאותיים המכוונים לעם קשה עורף, לחיים האנושיים.

לפעמיים נכון להתפשר, למצוא את החיבור הריאלי למציאות ולוותר על הנשגב ועל זה שבלתי ניתן להגשמה. בואו נסתפק בלוחות האנושיים ובמשה המנהיג "הענו מכל אדם אשר על פני האדמה" שנדבק ברוח קודש עד אשר קרנו פניו.

ארגון בינה עוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי.