לפני פחות מ-100 שנה לא יכולנו לדבר על מעמד האישה, מהסיבה הפשוטה שלא היה דבר כזה. האישה הייתה עקרת בית, אם מסורה ובת-זוג למופת, ללא שאיפות קרייריסטיות, ללא דעה, וללא פתח לשינוי אפשרי. כך לפחות החליט המין הגברי, מבלי שביקש לבדוק אילו חלומות ודמיונות הסתתרו במחשבותיה של העומדת לצידו יום אחר יום. לאחר מאבקים רבים ולא מעט השפלות ויצרים מהפכניים הצלחנו להביא את השינוי: שוויון בין גברים לנשים.
האומנם?
מאז הנשים קבלו זכויות. מותר להן לבחור נציגים פוליטיים, מותר להן לצאת לשוק העבודה, לרחוב. מותר להן למנוע הריון ולתכנן משפחה ועוד.. לא נורא אם משלמים להן פחות, אם לעבודות הבית וגידול הילדים נוספו מקצוע, קריירה ועוד מטלות, וגם לא נורא אם בימינו כבר אי אפשר לחיות עם מפרנס יחיד. אמנם בינתיים העול הוא כפול, אך הם טוענים ש"ישנה עוד דרך ונגיע אליה"...
לא נורא אם התקדמנו כל כך יפה שהנשים ה"מלאות" שבעבר היו נחשבות לבריאות יותר כבר אינן מקבלות מקומן בחברה. אנחנו מעדיפים מידה קטנה. בלתי נראית אם אפשר.
לא נורא אם פרסומות ענק מציגות את האישה בצורה חושפנית ומבישה, כ"חפץ" פרסומי למופת, המעלה את רף המכירות. וכאישה ביום האישה הבינלאומי נותר לי רק לתהות: האם זהו הפמיניזם שלי?
פמינזם יהודי
אם מישהו חושב שהאישה פחותה וחסרת תועלת ביהדות, אני חולקת על דעה זו.
על פי התיאור התנ"כי, כשאלוקים ברא את האישה הוא הרדים את האדם ויצר אישה מאחת מצלעותיו. לא מרגליו ולא מן החלק התחתון שבגוף - שלא תהיה האישה פחותה מהגבר. לא מראשו - שלא תהיה האישה "חשובה" יותר ממנו. לא מידיו, שיוכל לעשות בה מה שירצה. אלא מצלעותיו- שתהא לצידו. קרובה לליבו. את זה התורה מכנה: "עזר כנגדו". האישה היא לצד הגבר, כלומר היא שווה לו. אם יידע להתייחס אליה בצורה שווה ומכבדת, יזכה ותהיה האישה לעזר. אם לא יהיה בה את הכח להפוך ולהיות "כנגדו".
התורה נתנה הגדרה לפמיניזם: נכון, עול כבד על כתפייך, אך את חזקה יותר ממנו. בזכותך בעלך יכול להיות אדם גדול. בזכותך בית יהודי איתן עומד על תילו. בזכותך יגדל עוד דור שימשיך את ההצלחה ובו תוכלי להתגאות. כיוון שאת חזקה ומסוגלת, את יכולה גם לעבוד ואפילו לפתח את קריירת החלומות. אך כיוון שאת גם מיוחדת ויקרה, כבודך צריך להישמר. לאף אחד אין את הזכות לנצל אותך או לגרוע מכבודך. לא בעלך, לא הבוס שלך, ולא שום גבר אחר. אסור לך לתת למין השני לחשוב שהוא יכול לעשות את זה, ולכן יש לך כלים לשמור על עצמך.
על פי הפמיניזם שלי כיהודייה וכשומרת מצוות נשים הן חזקות. הן יקרות והן קדושות. הן דומות לאימהות התנ"כיות. לא לכבודן להופיע על שלטי ענק מביכים או לשמש כחפצו של מישהו אחר.
על פי הפמיניזם שלי, אישה צריכה להיות מאושרת ושמחה להיות האישה החלומית והאם המסורה, כי היא מקבלת מכך סיפוק עצום, וגם כח ללכת לעבוד ולפרנס את הבית שהיא אוהבת.
לפי הפמיניזם שלי, מגיע לאישה להיות אשת המקצוע שהיא רוצה להיות, כל עוד כבודה נשמר הן על ידה והן על ידי אחרים.
כך אני "עזר כנגדו", כך אני פמיניסטית, וכך אני מקבלת בכבוד ובגאווה את מעמדי כאישה יהודייה ושומרת מצוות.