פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      איך קרה שדלק הגזענות היא דווקא האמונה היהודית?

      את השאלה הזו שאל ד"ר אריאל פיקאר בכנס השנתי של מכון הרטמן בירושלים שעסק השנה בסוגיית של לאומיות מול לאומנות בישראל. הרב ד"ר דניאל הרטמן: "הביקורת שלנו על החברה הישראלית היא מתוך אהבה. אנו דואגים לאופייה"

      כנס של מכון הרטמן בירושלים בנושא לאומיות ולאומנות (מערכת וואלה! NEWS , אורן דרכמן)
      (צילום: אורן דרכמן)

      אמש נערך במכון הרטמן בירושלים, הכנס השנתי של המכון לישראל יהודית ודמוקרטית על שם דוד הרטמן. הכנס עסק באחת הסוגיות הכואבות בחברה הישראלית בשנים האחרונות - הלאומיות מול הלאומנות במרחב הציבורי בישראל ההופכת לסוגיה רגישה בכלל מערכות החברה ביניהן חינוך, צבא והמערכת הפוליטית.

      ד"ר מיכה גודמן שלקח חלק בפאנל הפתיחה אמר כי: "הלאומנות היא הסטייה של הלאומיות, כאשר הלאומיות שוללת אהבה וכבוד לעמים אחרים היא הופכת ללאומנות. אנו חייבים לזכור את המסורת המקראית בה היה העם היהודי מיעוט נחלש, רק אם נתחבר לסיפור הפרטיקולרי של העם היהודי נוכל להיות רגישים לעמים אחרים ולהימנע מהמעבר מלאומיות ללאומנות".

      פאנל סוער במיוחד עסק בנושא לאומנות דתית יהודית ובו לקחו חלק העיתונאית אמילי עמרוסי, ד"ר חיים זיכרמן וד"ר אריאל פיקאר המנהל החינוכי של תוכנית בארי של מכון הרטמן.

      במהלך הדיון התייחסה עמרוסי לבעייתיות שבעידוד נשים ללדת מוקדם אך ורק על מנת להוסיף ילדים לעם ישראל: "אני מגדירה את עצמי כיותר יהודייה מישראלית. אני מגדירה את עצמי כלאומנית כל עוד זה לא מגיע לשימוש באלימות או לשימוש ברחם שלי". בהמשך התייחסה עמרוסי לרגע בו הפכה ליותר יהודייה מישראלית: "אני יכולה להגדיר את הרגע, הדקה והמקום המדויקים בהם הפכתי ליותר יהודייה מאשר ישראלית וזה הפינוי האלים בעמונה בו הרגשתי שהמדינה פגעה בי"

      עמרוסי אמרה במהלך הדיון גם כי היא מתכווצת על רצח של יהודי לא ישראלי בחוץ לארץ יותר מאשר על ערבי ישראלי שנרצח בחוץ לארץ, עם הסתייגות אחת שהם הדרוזים שנכנסים בעיניה לקטגוריה של עם ישראל.

      פאנל "האם התקשורת שמאלנית" – כנס אילת (ראובן קסטרו)
      מגדירה את עצמה כיותר יהודייה מישראלית. אמילי עמרוסי (צילום: ראובן קסטרו)
      כנס של מכון הרטמן בירושלים בנושא לאומיות ולאומנות (ספק 500 , אורן דרכמן)
      "כאשר הלאומיות שוללת אהבה וכבוד לעמים אחרים היא הופכת ללאומנות". ד"ר מיכה גודמן (צילום: אורן דרכמן)

      ד"ר אריאל פיקאר התייחס באותו הפאנל לצורך האקוטי של מערכת החינוך בארץ לחנך לערכים של סבלנות, דמוקרטיה ופלורליזם מתוך הטקסטים היהודים על מנת לא להפקיר את הפרשנות של הטקסטים הללו רק לעמדות גזעניות ולאומניות:

      "הסבים והסבתות של רבים מאיתנו היו קרבנות של גזענות נפשעת במשך דורות. אך לצערנו, חלק מנכדיהם ונכדותיהם של אותם יהודים ויהודיות שסבלו מגזענות, הפכו לגזענים בעצמם. ולא לסתם גזענים, לגזענים מהסוג הגרוע ביותר – גזענים בשם היהדות, בשם המסורת והדת. איך יתכן שהדלק הכי נפיץ של הלאומנות ושנאת הזרים היא דווקא האמונה היהודית, דווקא הדבקות בהלכה ואורחות החיים הדתיים?

      התשובה הקלה, והמנחמת, היא שזהו עיוות של היהדות, זוהי סטייה, זוהי טעות, בורות, אלו עשבים שוטים המייצרים מוטציה של יהדות. אך לצערי הרב – תשובה זו אינה נכונה. מי שמכיר את מקורות היהדות יודע שאפשר לצטט מקורות רבים מכל הדורות שיתמכו בעמדה גזענית, קסנופובית, מלאה שנאה והתנשאות.

      אך כמובן, אפשר לעשות את ההפך הגמור, לשאוב מתוך מקורות היהדות אהבת אדם שנברא בצלם אלוהים, אהבת הבריות, דאגה לגר ולאביון, אחריות חברתית ושאיפה לדרכי נועם ונתיבות שלום. בטקסטים היהודים יש כיוונים שונים ואלינו כמחנכים במדינת ישראל להציג, להרחיב ולהדגיש את המקורות שמעודדים סובלנות ופלורליזם".

      בפאנלים הנוספים בכנס לקחו חלק גם נשיא המכון הרב ד"ר דניאל הרטמן, פרופ' יולי תמיר, פרופ' אבי שגיא, ח"כ אלעזר שטרן, פרופ' ידידה שטרן, ד"ר מיכה גודמן, עו"ד בתיה כהנא-דרור ועוד מספר רב של חוקרים, אנשי ציבור, מדיה ועשייה.