פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      למה בקמפיין הנוכחי הפסיקו לדבר על חרדים?

      לפיד, לבני ופוליטיקאים אחרים שהשתמשו בחרדים כקידום מכירות, נאלצו להתמודד עם הבעיות הקשות שבאמת מאיימות על המדינה: יוקר המחיה ומשבר הדיור. ככה זה שאחרי שנתיים בקואליציה כבר אין את מי להאשים

      לירן חולצה אפורה - הגרסה החרדית (AP)
      (צילום: AP)

      אם המשקל הקריטי של קמפיין הבחירות 2013 עסק בנושאי דת-מדינה-חרדים-תקציבים-גיוס-גיור לצד נושא הליבה הבוער ששמו "שעון קיץ", הבחירות הנוכחיות מאופיינות בדממת אלחוט בכל מה שנוגע ליחסי חרדים-מדינה-חילונים. הנה חידון פתע: האם בוז'י בעד ביטול הסנקציות הפליליות על תלמידי ישיבות? לגוגל פתרונים. בינתיים, החרדים יושבים על הגדר, נהנים משקט תעשייתי ומאזינים לדממה.

      כך לדוגמא הקמפיין (השקרי) של "קדימה" ז"ל בבחירות האחרונות על כך ש"תלמיד ישיבה מקבל 3,400 ש"ח" לא נראה עוד בבחירות הנוכחיות. וזה לא רק בגלל שמופז חטף אז תביעה משפטית בגין שקר בפרסום. גם לא שמענו ח"כים בסגנונו של ניצן הורוביץ (שהספיק אף הוא לפרוש מהפוליטיקה) על החשיבות העצומה של ילדים הרוכבים על אופניים שעה נוספת באור יום. אפילו שרת המשפטים המפוטרת, ציפי לבני, שמנעה בגופה בכנסת האחרונה חוק שיאסור על הסתה נגד החרדים, לא השתמשה בלאקונה החוקתית שיצרה עבור עצמה.

      זהו. החרדים כבר אינם המשקולת על צווארה של המדינה. למרות ששיעור תעסוקת חרדים רק ירד בעידן לבני-לפיד, משום מה הם כבר לא אשמים בהאטה הדרסטית שנוצרה במשק תחת כהונתו של האחרון. ונכון, אין עדיין חרדים בצבא, אבל הם כבר לא משתמטים. הרי עד 2017, מי לא יודע, החילונים יהפכו למיעוט לא רק במדינה אלא גם בצבא. תשכחו מכומתות ירוקות או אדומות. כולם יעברו לשחור.

      ציפי לבני בכנס הון-שלטון-עיתונות במרכז האקדמי למשפט ועסקים, רמת גן. פברואר 2015 (ראובן קסטרו)
      (צילום: ראובן קסטרו)

      רק כעת, עם כניסתה של ''ישראל ביתנו'' לטווח אחוז החסימה, שמענו אמירה של ליברמן ש"בממשלה עם חרדים כל הכסף הולך לישיבות". נו באמת, את לפיד אתה לא תצליח להפחיד. הוא מיד נכנס לאולפן כלשהו לספר שאם חלילה החרדים יכנסו לממשלה "כל הישגיו" ירדו לטמיון. לא ברור לי אם הוא מתכוון למע"מ אפס או לשעון הקיץ, אבל איכשהו אני מרשה לעצמי להניח שרוב אזרחי המדינה לא החווירו מאימה.

      אם יש משהו טוב שניתן לומר על לפיד, זה שהוא איש תקשורת היודע לחוש את דעת הקהל. והציבור הישראלי ניחן בחוש ביקורת נוקב. הוא יודע להבחין האם קמפיין הוא עמוק, רעיוני ועומדות מאחוריו עובדות, או שהוא רופס וחלול שנועד להפחיד ולגרוף קולות זולים. זו הסיבה שהחרדים כבר אינם משמשים כפרזנטורים של מרצ, לבני, ליברמן, לפיד ויתר "החרדופובים" הקלאסיים.

      לאחר שנה ושמונה חודשים בקואליציה נטולת-חרדים ומודרת-כיפות-שחורות כבר אי אפשר לעבוד על הציבור. אם לבני רוצה למכור את עצמה היא לא יכולה להאשים את החרדים ש"הם לא עובדים" כשבאותה נשימה היא חוסמת אותם מלעבוד בסקטור הציבורי. לפיד אינו יכול לספר ש"החרדים שואבים מיליארדים" כאשר הוא קיצץ להם את כל מה שאפשר (במילים: ארבע מאות ש"ח בלבד)

      יו"ר יש עתיד יאיר לפיד בכנס של המכון למחקרי ביטחון לאומי. פברואר 2015 (יח"צ , חן גלילי)
      כבר אי אפשר לעבוד על הציבור (צילום: חן גלילי)

      זהו. החרדים כבר לא נוגעים בשקל, אבל למרבה הפלא לא רק שלא נחסכו מיליארדים לקופת המדינה, אלא שהכלכלה כולה עברה מצמיחה לצניחה. "בעיה קשה" מלמלו לעצמם אנשי ''יש עתיד'' "הרי את 'האשמים הטבעיים' הדרנו מהממשלה, על מי נגלגל את האשם הפעם?" ואז הם מצאו פתרון פשוט וזול: "המיליארדים מתגלגלים להם אי שם בין יצהר לאיתמר" מפזם שר האוצר החתום על כל העברה תקציבית בשנתיים האחרונות "ואנחנו עצרנו את זה".


      קשה להודות בכך, אבל לפתע מתגלים החרדים וח"כיהם לא כאיום מפחיד, אלא כ... אנשים. אזרחים מן השורה. שיש להם דעות לגיטימיות והתנהלות לגיטימית. ולפעמים, מותר אפילו לומר בלחש, הם עושים דברים מועילים וחשובים. הבוחר הישראלי כבר לא יסכים לתפור מנדטים על בסיס דמוניזציה או שלילה של ציבור אחר, ובוודאי לא ליחס לו כוחות מאגיים של שקיעת הכלכלה הישראלית בזמן שאתה עצמך, יאיר לפיד, חתום על המשבר.