פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      הצורך במגע עם החומר ועם החפץ הקדוש

      עבור רבים נישוק מזוזה משמש ביטוי לאמונה. יאיר גרבוז ביטל אותם וביטא פילוג תרבותי שלא נותן מקום ל"אחר". הממשלה החדשה תבין כי אחדותו של עם ישראל היא משימה לאומית?

      המשכן (Creative Commons)
      ציור של המשכן במדבר

      ה-home styling של המשכן

      פרשת ויקהל-פקודי הנקראת השבוע מביאה את סיפורה המפורט של בניית המשכן. בפרשה מובא באופן ציורי פירוט ססגוני של מגוון המוצרים, החפצים, החומרים והפריטים המובאים למקום – זהב, עורות, תכשיטים, ועוד בידי העם כולו. כולם נקראים אל מלאכת בניית ה-home styling של המשכן. אי אפשר להתעלם מהדמיון של העשייה הזו, במובנים רבים, לעשייה שהתרחשה בפרשת השבוע הקודמת של עגל הזהב.

      בשתיהן, חפץ העם במימוש גשמי, בעשייה, בהתנהלות שיש בה התקדמות פיזית לקראת משהו, תחושות שמקבלות חיזוק על ידי מישוש ונגיעה. בפרשה הקודמת – זה הסתכם בחטא. בחרון אפו של אלוהים ושל משה. כאן, מקבל העם הזדמנות לבטא את הצורך הזה שלו במימוש פיזי של האמונה באל, דרך מילוי ציווי אלוהי. במידה רבה מדובר בתיקון. העם לוקח חלק בחוויה מאחדת סביב עשייה חיובית ומקודשת.

      החיבור בין אמנות לרוח ולדת

      בפרשה מובא גם סיפורו של בצלאל בן-אורי, האמן שנבחר לבניית המשכן (על שמו גם נקרא בית הספר הידוע לאמנויות). הוא מתואר כאמן גדול וכמי ששורה עליו רוח הקודש. הימים הקדומים הביאו לעתים קרובות לידי ביטוי את החיבור הזה בין אמנות לרוח ולדת. יתרה מכך, הביטוי העיקרי או אפילו היחיד של האמנות היה כביטוי של אמונה דתית – ויטראז'ים בכנסיות, עיטורים של חפצי קודש, חומרי גלם יקרי ערך במבניהם של היכלות תפילה וכיוצא בזה.

      נישוק מזוזה או ספר קודש הם ביטוי לאמונה דתית

      גם בימינו, אנחנו רואים את הביטויים השונים של האמונה הדתית והצורך במגע עם החומר ועם החפץ הקדוש שמייצג אותה. עבור רבים בעם היהודי, נישוק מזוזה או ספר קודש, כמו גם ההתייחסות היומיומית אל קמעות או קברי צדיקים ומה שהם מייצגים – משמשים כביטוי לאמונה דתית. יאיר גרבוז בנאומו מעורר המחלוקת ביטל את מנהגיו של אותו חלק בציבור בשם "קלקול חברתי" אותו רצה להציג וביטא בכך פילוג תרבותי – חברתי עמוק וקשה, שהוא חלק מחיי החברה הישראלית. פילוג שלא נותן מקום לביטויים של "האחר".

      הבנייה המשותפת של המשכן היא תיקון

      סיפור עגל הזהב של השבוע שעבר מובא בפרשה המציגה תהליך של פירוד, פילוג ושנאה. בני לוי שהרגו את משתתפי הפולחן הביאו את התהליך הזה לשיא אלים וברוטאלי. הבנייה המשותפת של המשכן היא סוג של תיקון – חוויה מאחדת של עשייה שיש בה ביטוי לאמונה הדתית של העם בשילוב עם הצורך של האנשים בייצוג החומרי שלה – תרומתן של שרשראות זהב וכלי נחושת כאקט של חיבור ורוחניות.

      הפרשה מעלה שאלות עמוקות יותר על גורל העם ועל אופן התנהלותו בהמשך – האם אכן יתאחד מחדש סביב רעיון המשכן, האם יניח בצד מחלוקות קשות ושנאה פנימית? האם יגיע אל תוכו סוג של שותפות גורל? האם יבוא עליו עידן חדש ושונה? האם "ויקהל" תביא רמה חדשה של קהילתיות?

      איחוי הקרע בעם

      6 ימים לפני בחירות. האם תקום כאן ממשלה חדשה שתעשה שינוי? האם כמו דמותו של הנשיא החדש, עליו נאמר כי הוא "דמות נשיאותית בעלת פוטנציאל לאיחוד העם", תשכיל גם ממשלת ישראל ה-20 להבין כי אחדותו של עם ישראל היא משימה לאומית? לא פחות מהתמודדות עם איום ביטחוני או עם נושאים של חינוך, בריאות ורווחה. "איחוי הקרע בעם" אלה מילים גדולות, אבל יש דרך שנכון ללכת בה על מנת לעשות אותו. ההבנה כי הקרע הזה הוא אחת הבעיות הקשות של החברה בישראל והמטרה של חזרה אל רעיון הקהילה – היא משימה הכרחית עבור הממשלה הבאה.

      ארגון בינה עוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי