פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      חרדים יקרים, תלמדו מהרשימה המשותפת

      הבוקר הזה הוא לא בוקר של ניצחון, וגם לא של כישלון, הוא שחר של יום חדש שצריכים להסתגל אליו. יהודה פולישוק סבור שכדאי לחרדים לרוץ יחד

      חרדים יקרים, תלמדו מהרשימה המשותפת
      צילום: מור שאולי, בני בן סימון; עריכה: שניר דבוש

      המון חגיגות של מפסידים נראו אתמול בערב, האחד יותר פתטי מהשני. בזה אחר זה עלו ובאו ראשי מפלגות שעד לפני כמה ימים\חודשים\שנים היו ההבטחה הגדולה של הפוליטיקה הישראלית והסבירו לציבור למה ההפסד שלהם הוא בעצם הצלחה מסחררת ולמה הכישלון הזה היה יכול להיות הרבה יותר גדול.

      בשבילי ההפסד של המפלגות החרדיות הוא החמוץ מכולם וההסברים שניתנו רק מעמיקים את תחושת ההחמצה. לא לחינם המפלגות הערביות רצו בנפרד לאורך השנים. אולי למי שלא בקי בניואנסים הכל נראה אותו הדבר, אולם למעשה יש שם אג'נדות שונות ומנוגדות. ובכל זאת, הם השכילו להבין שיש להם מכנה משותף אחד שלשמו הם רצים. הם הצליחו לאפסן את האגו.

      עכשיו קבלו בבקשה את תוצאות האמת לבחירות 2015. ש"ס 230,735 קולות, יהדות התורה 205,551 קולות יחד 118,368 לא כולל קולות הימאים (מה אתם יודעים...) סך הכל: 554,054 קולות שהם 18 מנדטים. המפלגה השלישית והחזקה ביותר בכנסת. כמה שזה נשמע אירוני, עוד יותר מאיימן עודה ואחמד טיבי שקטפו את הבכורה.

      אז איך החמצנו את זה ל-14 מנדטים מפולגים? פשוט מאוד. מלחמות היהודים פוגעות קודם כל בעצמם. היכולת ליצור אחדות במגזר החרדי היא פשוטה ומובנית. היא הרבה פחות מורכבת מאשר לאחד את הרשימות הערביות. והיא כמובן הרבה יותר חיובית, אפקטיבית ומבורכת.

      נכון, לא כל הקולות של אלי ישי הם מן החרדים. תראו כמה זה קל לוותר על האגו כשהמניע הוא אגו. אז למה שלא נמקסם את הפוטנציאל הגלום בנו, האם נגרענו מבני דודינו? חכמה בגויים, כבר אמרו חז"ל, תאמין. ומי שמאמין, כבר אמר מי שאמר, לא מפחד ובטח לא מפסיד.

      בחירות 2015: מכה למפלגות החרדיות (צילום מסך , מור שאולי)
      לא כל הקולות של אלי ישי הם מן החרדים צילום: מור שאולי)

      לא באתי כאן לתת עצות פוליטיות להגדלת האלקטורט החרדי, באופן כללי אני מטיל ספק בחשיבותו, אני מדבר על סולם הערכים החרדי כגורם מאחד. כל מי שמצוי בהוויה החרדית יודע כמה לשון הרע, רכילות ודם רע זרם בשיח הפנים חרדי בחודשים האחרונים ואת הנזקים החינוכיים לדור הצעיר נרגיש איתנו לאורך שנים.

      נכון, יש סיבות מדוע המפלגות החרדיות רצות כל אחת לעצמה. חלקן סקטוריאליות, חלקן ערכיות, חלקן אלקטורליות, אבל הבוקר הזה צריך להיות בוקר של חשבון נפש. נכון, אנחנו לא קבלני ביצוע של אלוקים. אנחנו עושים את ההשתדלות שביכולתנו. ועדיין, הכנסת היא לא המטרה שלנו. יש לנו מטרות אחרות: חיזוק ערכי המסורת, ביסוס מעמדה של העתודה הרוחנית בישיבות, ועד כמה שזה נשמע שחוק: תמיכה בשכבות החלשות. לפחות אצל החרדים יש כמה אנשים שיכולים לחתום על זה לא רק כהבטחה מעומעמת לעתיד אלא כתוצאות ממשיות בשטח. הבוקר הזה הוא לא בוקר של ניצחון, וגם לא בוקר של תבוסה. הוא שחר של יום חדש. של זירה שונה וכללים חדשים שאנחנו צריכים להתאים את עצמינו אליהם.

      אמת, יש לציין לשבח את שילוב הידיים של הנציגים החרדים בבניין המליאה, כאשר כל אחד מפיק מעצמו 110%. יש לכם עכשיו 4 שנים (או שנתיים. או שנה.) לתקן את העוולות של הממשלה היוצאת. אבל אחר כך כדאי לרוץ כולנו יחד. כי מה שבאמת חשוב לנו הוא להציב אלטרנטיבה ערכית לפוליטיקה זולה של מצב רוח. הגיע הזמן שהיהדות החרדית תתעלה מהנקמנות המגזרית ותצליח להוציא לציבור הכללי את האמירה הערכית שמושרשת כל כך בעולם החינוכי שמאחד את כל החצרות והמגזרים בתוך הדבר הגדול הזה שנקרא "הציבור החרדי".