הם היו משפחה יהודית אמידה מאוד, שגרה ב"גינה" - "צפון תל אביב" של טהרן, בבית גדול ממדים עם בריכה ושלוש מכוניות. בעקבות הזעזועים הפוליטיים באיראן של שנות ה-70 נאלצה המשפחה לעזוב ולברוח מטהרן. חלקם הצליחו וחלקם נתקלו בקשיים בדרך. במהלך הבריחה נתפס אב המשפחה והושלך לבית הסוהר, ולאחר שחרורו, הוא ממשיך בניסיונותיו לצאת מאיראן, בעקבות בני משפחתו שכבר עזבו. זוהי תמצית העלילה של משפחתה של שני פרדיאן שנולדה באיראן עוד בתקופתו של השאה (מוחמד רזא שאה פהלווי, שליט איראן שהודח מהשלטון בעת המהפכה האיראנית בשנת 1979. ע.ס) קודם המהפכה האסלאמית הקיצונית של רוחאללה ח'ומייני.
בשנת 78', כשהיא בת 18, עלתה לישראל, למדה פסיכולוגיה בארץ והמשיכה בשלב מסוים לארצות הברית, שם למדה ועסקה בחינוך והוראה. מספר "ניסים" שקרו לה הביאו אותה למהפך תודעתי ולמסע רוחני בסופו חזרה בתשובה. כיום היא מתגוררת יחד עם בעלה ושתי בנותיה, בעיר צפת ולאחר שנים של מחקר על חיי הקהילה היהודית בפרס ועשרות מעשים להם נחשפה במהלך השנים, היא מוציאה כעת את ספר ביכוריה "מתחת לשטיח הפרסי", שרואה אור בהוצאת ''מדיה 10''.
"כבר כמה שנים טובות שאני מספרת סיפורים, בעיקר מסיפורי איראן, וכעת לקחתי את אחת העלילות המרתקות, על משפחה שאני בקשר איתה, והוצאתי את ספרי הראשון", מספרת פרדיאן ל'וואלה! יהדות'. "הספר מעניק, מלבד עלילה מותחת ולדעתי מאוד מרתקת, הצצה די נדירה לחיי היהודים בתקופה של השאה ומאוחר יותר בתקופה של חומייני (שעלה לשלטון בשנת 1979. ע.ס.), שהיה מאוד מוסלמי קיצוני".
ומה משמעות השם 'מתחת לשטיח הפרסי'?
"קודם כל ידוע כי השטיחים הפרסיים הם השטיחים הטובים והיקרים בעולם. מתחת ליוקרה וליופי הידוע רציתי להביא את הפתגם ש'מטאטאים מתחת לשטיח' בואו תראו מה מסתתר מתחת לשטיח הפרסי".
"קרו המון שינויים דרסטיים במרקם החברתי מאז עלייתו של חומייני לשלטון", מספרת פרדיאן, "קשה למי שגר בישראל או באירופה ובארצות הברית להבין אבל אנסה לסבר את האוזן: אני מכירה אישית שלוש נשים שבתקופת חומייני, אחת מהן הייתה עם לק על הציפורניים ולאחרות היה אודם, וכולן ישבו על כך בבית הסוהר. שמעתי גם על נשים שהיו קצת לא צנועות, כגון שכיסוי הראש שלהן לא כיסה גם את הצוואר לדוגמה, והן חטפו על כך. היה משטר של המהפכה האסלאמית, אפשר לקרוא להם 'משטרת הצניעות של איראן', הם עברו עם האופניים ברחובות ומי שלא נראתה להם מספיק 'צנועה', היו עוצרים אותה, לוקחים אותה לחקירה ומחרימים לה את הבגדים. אלכוהול גם כן היה אסור לגמרי ומי שתפסו אותו עם בקבוק היה בצרות. לכן הרבה מאוד יהודים ואלו שנחשבים מיעוטים פחדו וניסו לברוח".
איך זה קרה?
"המשטר השתלט. בהתחלה זה חדר אט אט כתעמולה. צריך להבין שאיראן היא מדינה ענקית ויש לה אוכלוסייה גדולה ומגוונת, יש לה 70 ניבי שפה. היו שם גם הרבה דתיים וגם הרבה חילוניים ומיעוטים וכל מיני. קשת רחבה מאוד של אוכלוסייה. אבל מי שלקח את הכוח אלו המוסלמים המאוד קיצוניים. זאת דיקטטורה לחלוטין".
כמה כיום נשאר מהשלטון הזה באיראן?
"היום אני פחות יכולה להגיד בוודאות מה קורה שם מהסיבה הפשוטה שאני כבר לא שם. גם הקשר שיש לנו עם המשפחות ששם לא יעיל למידע כל כך מכיוון שאסור להם להגיד כלום בטלפון, הם חוששים שמאזינים להם. זה לא פתוח. אבל על פני השטח נראה שהם חיים בשלום יחסי לצד המוסלמים, אך הם חייבים מאוד להיות נאמנים. יש שם הפרדה מוחלטת בין דת ללאום. אתה יכול להיות יהודי וכל עוד לא תדבר על הציונות ועל ארץ ישראל או ארצות הברית תהיה בסדר".
והם יכולים לעזוב?
"מאז שחומייני עלה לא הייתה מדיניות קבועה בנושא. הייתה תקופה קצרה שמי שרצה יכול היה לצאת והייתה תקופה שכלל לא. הייתה תקופה גם שחלק מהמשפחה יכולה הייתה לצאת אך רק עם ערבות כספית גבוהה שתבטיח את חזרתם. במהלך השנים המון יהודים ברחו מאיראן בדרכים לא דרכים: במדברות, על גבי סוסים, חמורים וגמלים. חלקם נפטרו בדרך חלקם נתפסו ולא מעט משפחות נפרדו והתפצלו - האבא נשאר והאימא הלכה וכדומה".
כמה יהודים יש שם היום?
"אני לא יודעת במדויק אבל לפחות עשרת אלפים יהודים".
הם מנהלים אורח חיים דתי?
"חלקם, לא כולם. יש בתי כנסת אבל לא כולם שומרים מסורת כיום".
ומה עם נישואי תערובת, קיימים שם?
"כן, יש. לאחרונה זה גובר. בנות שמתאסלמות והולכות עם גברים איראניים מוסלמים. אין הרבה היצע בקהילה היהודית, אין להם הרבה אפשרויות".
הר געש שעומד להתפוצץ
בשנתיים האחרונות נראה כי העולם המערבי מתנהג ביתר 'סלחנות' כלפי איראן, בעיקר מאז ירידתו של אחמדינג'אד מהנשיאות ועלייתו של חסן רוחאני, אותו כינה ראש הממשלה בזמנו 'זאב בעור של כבש'. אני שואל את פרדיאן אם יש אמת ב'עור הכבש' של רוחאני.
"אני לא פוליטיקאית ואני לא אוהבת להיכנס לפוליטיקה. אני לא רוצה להיכנס לזה".
מה דעתך על הסכנה הגרעינית של איראן?
"אני מאוד חוששת. אני חושבת שמאיימת עלינו סכנה גדולה מאוד. האיראנים הם אנשים מאוד מאוד פקחים וחכמים. זו אומה שהייתה אימפריה למשך שנים רבות בהיסטוריה הישנה. גם בחג הפורים שחגגנו לאחרונה ראינו שתקופה ארוכה מאוד פרס שלטו בכל העולם. בתשתית שלהם יש להם הרבה כוח ועוצמה ואם הם יחליטו לעשות את הגרעין זו ממש סכנה לעולם, לא רק לישראל".
אפשר להאמין להם שהם עושים הכל 'לצורכי שלום'?
"אוי באמת", מגחכת פרדיאן. "הם כל הזמן מקללים בלי שום בעיה. אני שומעת לפעמים תכניות בפרסית ואיך שהם מדברים על אמריקה ועל ישראל זה משהו נורא. אין איך להגדיר את הזוועה. זה ממש מסוכן, כמו הר געש שעומד להתפוצץ".
פרסים קמצנים? מה פתאום!
לסיום, אני שואל את פרדיאן על סטיגמת הקמצנות שדבקה בעדה הפרסית. האם יש בכך מידה של אמת?
"מה פתאום!" היא צוחקת. "אני לא מסכימה. אני לא חושבת שזה נכון ואתן לך דוגמא: הפרסים ידועים ככאלו שאוכלים את האוכל הכי טוב, מתלבשים הכי יפה ונוסעים במכוניות הכי טובות. ועם זאת הם גם אוהבים מאוד להכניס אורחים וברמה מאוד גבוהה. זה לא מסתדר עם הסטיגמה... מה שכן, ניתן לומר שיש אי אחד באיראן בשם 'איספהאן' וידוע שכולם שם קמצנים. גם בפרס עצמה ידוע שאיספהאן זה קמצנים וצוחקים על זה. כנראה משם באה הסטיגמה".
פרדיאן עוצרת לרגע ומבקשת להבהיר: "אבל גם זה לא נכון, בעלי מאיספהאן והוא ממש לא קמצן".
קיבלנו.