מה הייתה השגיאה האקדמית של חצרוני?

הזעזוע הקולקטיבי סביב ההתבטאות הגזענית של חצרוני לא צריך להתמקד בשערורייה של התבטאות דוחה כזאת, הוא צריך להתמקד בעיוות המציאות וההתעלמות משותפות גורל בין אמיר לאמירה ובין חצרוני ובוזגלו

אהרון קריב
(צילום: צילום מסך, פייסבוק)

מופע האימים של פרופסור אמיר חצרוני אמש בטלוויזיה, בו האשים את המזרחיים בניצחון נתניהו והעדיף שהם "ימשיכו להירקב במרוקו" כלשונו האקדמית, עוד ילמד בבתי הספר לתקשורת. גם בזו שחצרוני מכהן בה כפרופסור חבר. אבל תרשו לי להניח לרגע את הזעזוע בצד, ודווקא לסנגר עליו.

חצרוני הוא פרופסור מחונן לכל הדעות ואיש אקדמיה מבריק, נוקט בגישה רציונליסטית ומפוכחת, בשבילו מדינת ישראל היא מפעל כלכלי וחשוב שהיא ''תקבל'' לשורותיה את העובדים הטובים ביותר. לא את אלו שנופלים למעמסה על כתפי החברה. את הזכות על המדינה הזאת קיבלנו אי שם בתחילת המאה ה-20 כשאנשים יפים מאירופה החליטו לקחת חבל ארץ פורה במזרח התיכון ולהפוך אותו לדמוקרטיה פורחת.

אין שום סיבה שהם יכניסו לשם כל מיני אנשים נחשלים שאינם שותפים לנשיאה בנטל ורק רוצים תקציבים כל היום. בדיוק כמו שאני לא אכניס למשרד שלי איזה פרזיט שירצה להתנחל שם בלי לעשות כלום, בטח שאני לא אתן לו משכורת.

אם יש אנשים טובים בקזחסטן שסובלים זו בעיה קשה, אבל לא שלנו. גם בסודן יש אנשים מסכנים. מה לעשות, אנחנו לא יכולים להפוך למדינת כל העולם. העובדה שהם יהודים היא לכל היותר נוגעת ללב. אם היינו ממש נחמדים אולי הינו שולחים כמה מטוסי סיוע (טוב, חצרוני לא אמר את זה. אני משלים כיד הדמיון הטובה עלי).

כשאנשים יפים מאירופה החליטו לקחת חבל ארץ פורה (צילום: סריקה, ארכיון גבעת חביבה "יד יערי")

אגב, חצרוני צודק. הוא לא היה הראשון שביקש לעשות את הסלקציה הזאת. הראשונה הייתה שרת החוץ, ולימים ראש ממשלת ישראל, גולדה מאיר. אני יודע שזה 'לא נחמד' לשמוע את זה, אבל במברק שנשלח על ידה ב-1958 (ונחשף על ידי "הארץ" ב-2009) ביקשה הגברת מאיר מן הציר בפולין לברר כיצד הממשלה שם תגיב לסלקציה "שכן לא נוכל לקבל עוד נכים וחולים". יתכן שבמבט לאחור עלינו להבין אותה, ישראל של תקופת הצנע באמת לא יכולה הייתה להעניק את הסיוע הדרוש לאנשים אלו. או שלא.

אולם הטרגדיה האמיתית של חצרוני היא לא רק בצורת התבטאות פומבית והתעלמות מרגשות אנושיים בסיסיים. גם מבחינה שכלתנית ואקדמית חצרוני החמיץ את הנקודה העיקרית: חצרוני יהודי. ירצה או לא ירצה. ולא נעים לי לומר את זה, אבל גם אם הוא לא ירצה, יהיה מי שיזכיר לו את זה. מדינת ישראל היא לא רק מפעל גדול לייצוא היי טק. אותו אדם שסובל בקזחסטן לא סובל בגלל שהוא כרגע בקזחסטן, הוא סובל כי הוא יהודי. כפי שסבו של פרופסור חצרוני סבל בפולין, ברוסיה, בגרמניה ובכל השאר.

"לא נוכל לקבל עוד נכים וחולים". רוה"מ גודלה מאיר

מן הסיבה הזו אין לנו את הפריבילגיה לערוך סלקציה, גם אם היא הייתה הדבר הכי הומאני בעולם. קיימת שותפות גורל לא-מקרית בין נרצחי הפיגוע בפריז, נפגעי הרדיפות בארצות ערב, וקרבנות הפוגרומים שהיוו את הטריגר לעליות הראשונות ולקום המדינה. בינו לבין הגברת אמירה בוזגלו (שראויה לציון על הופעתה אל מול התבטאויות שפלות מן הסוג הזה) קיים שותפות דם ששום מזרח ומערב לא יוכל להפריד. שנאו אותה במרוקו כי היא יהודייה, ושנאו את חצרוני בפולין כי הוא יהודי.

המוצא המשותף של שניהם לא שייך להיסטוריה. הוא עכשווי, נוכח ובועט בצורה מאוד כואבת. מרצ חצרוני, אל תשתמש בבעיטה הזו כנגד חלקים אחרים בגוף שלך. אם אתה לא מבין את זה, ספק אם אתה עונה לתואר איש אקדמיה.

ועוד מילה לסיום: לא שהינו זקוקים להוכחות, אבל הנה עוד דוגמא לכך שאין שום קשר בין תואר אקדמי, בכיר ככל שיהיה, לבין להיות בן אדם.

walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully