חג הפסח: על לחם עוני ותעודת עניות

מצב העוני בישראל, שבדרך כלל זוכה לתשומת לב רבה לקראת חג הפסח, נדחק השנה מסדר היום הציבורי. הסיבה לכך היא כנראה הנושאים שליוו את מערכת הבחירות לכנסת, והתמקדו מטבע הדברים בבעיות ביטחון, מדיניות וכלכלה שמטרידות את כלל החברה בישראל. אך למרבה הצער, העובדה שלא מדברים על העוני לא גורמת לו להיעלם. לפי דיווח ב'וואלה' (25.03.15), "לקט ישראל", הארגון הגדול בישראל לאיסוף מזון, מסר כי השנה נרשמה עלייה של כ-30% במספר הפניות לקראת פסח, ביחס לשנה שעברה. אולם העמותות המחלקות מזון מתקשות השנה להתחיל בחלוקה במועד הקבוע - כשבועיים לפני פסח - בשל ירידה משמעותית בתרומות וקשיים באיסוף מזון. חג הפסח קורא לנו להיזכר שוב בסוגיה כואבת זו.


לרגל ליל הסדר שעומד בסימן המספר ארבע, אצביע על ארבע פתיחות של ענייני פסח, שכולן מתמקדות באותו רעיון בדיוק: התחשבות בנצרך. המשנה במסכת פסחים (י, א) פותחת את הפרק העוסק בדיני ליל הסדר בהוראה לספק ארבע כוסות יין אפילו לעניים ביותר, שבדרך כלל אינם שותים יין כלל. ההלכה הפותחת את הלכות פסח בשולחן ערוך (תכט) קובעת את החובה לקנות חטים ולחלקם לעניים לצורך פסח. ההגדה פותחת כידוע בהזמנה לכל הרעבים באשר הם לבוא לאכול אתנו בסעודת ליל הסדר. ההפטרה של שבת הגדול מדברת כבר בפסוק השני שלה על האיסור לעשוק שכירים, אלמנות ויתומים, ולעשות משפט צדק לגרים (מלאכי ג, ה).

המכנה המשותף של ארבע הפתיחות הללו משקף כמדומני לדעתי את החובה להתחשב בעני ובחלש. ואכן אחד המסרים המרכזיים של יציאת מצרים הוא לגלות רגישות כלפי החלשים בחברה. צו מוסרי זה בא לידי ביטוי בשורה של מצוות בתורה. התורה מצווה לעזור למי שנמצא בקשיים כלכליים ולמנוע ממנו ליפול, והיא מסיימת דבריהם בזיכרון יציאת מצרים. האיסור על נטילת ריבית, האיסור להעביד עבד עברי בעבודות עבדות, והחובה לשחרר עבדים ביובל, כולם מנומקים בזיכרון החוויה של עבדות מצרים (ויקרא כה).

הזיקה של מצוות התורה ליציאת מצרים בולטת במיוחד בספר 'דברים', שבו שמירת השבת מנומקת ברעיון הסוציאלי שנובע מעבדות מצרים: "ל?מ?ע?ן י?נו?ח? ע?ב?ד??ך? ו?א?מ?ת?ך? כ??מו?ך?, ו?ז?כ?ר?ת?? כ??י ע?ב?ד ה?י?ית? ב??א?ר?ץ מ?צ?ר?י?ם" (דברים ה, יד-טו). אפשר שדווקא אחרי שכל הדור של יוצאי מצרים הלך לעולמו, ודווקא כאשר התקרבו בני ישראל אל הארץ המובטחת, נוצר הצורך להדגיש בפניהם את הזיכרון של מרירות העבדות והגאולה ממנה. ייתכן עוד שהקרבה אל הארץ, בה עתידים בני ישראל לרכוש נכסים ולשבת איש תחת גפנו יצרה צורך לחדד את חושיהם לרגישות חברתית למי שלא התברכו בנכסי נדל"ן וברווחי הון. כך מופיעות בספר דברים המצוות של מתנות עניים (כד, יט-כב), החובה להעניק מענק שחרור לעבד ולא לשלחו ריקם (טו, יב-טו), והמצווה לשפוט ולנהוג בצדק עם החלשים (כד, יז-יח), כשכולן מנומקות באמירה: ו?ז?כ?ר?ת?? כ??י ע?ב?ד ה?י?ית? ב??מ?צ?ר?י?ם".

אפשר שעיקרה של גלות מצרים ותכלית העבדות בה היו כדי שהעם יעבור את אותו תהליך קשה שיבשיל בקרבו הכרה בסבלם של החלשים. רק מי שעבר בכור ההיתוך של הסבל, הדיכוי וההשפלה מסוגל להיות רגיש לסבלם של חלשים ונזקקים. כיום, כאשר מחד גיסא יש רבים בתוכנו שלא חוו על בשרם חוויות של סבל, מחסור ומצוקה, ומאידך גיסא יש כל כך רבים שחיים מתחת לקו העוני, מתעצמת החובה להטמיע את המסרים הסוציאליים של סיפור יציאת מצרים בתודעה, ברגישות המוסרית ובאופני ההתנהגות שלנו.

לא במקרה נקשרו סיפורים רבים סביב חג הפסח לרעיון ההתחשבות בחלש והעזרה לנזקק. כך מסופר על רבי ישראל מסלנט שהוא נשאל: על איזה דקדוק הלכתי הכי חשוב להקפיד בהכנת מצות מצווה? תשובתו היתה: על האלמנה העניה שלא תעבוד מידי קשה. על ר' אייזל חריף מסלונים סופר שראה גביר שהיה קמצן גדול, מנער בהקפדה את כיסיו בערב פסח, כדי שלא ישתייר חלילה פירור חמץ. אמר לו: "אין אתה חייב לבדוק בכיסים שלך, שכן צריך אדם לבדוק עד מקום שידו מגעת, ואילו ידך שלך לעולם אינה מגעת אל תוך הכיס"...

במדינת ישראל כיום פערי ההכנסות בין ה"גבירים" שבעשירונים העליונים לבין העניים הוא מהגבוהים בעולם, ושיעור העוני הוא הגבוה ביותר בין 34 הכלכלות המפותחות. דוח הביטוח הלאומי לשנת 2014 קובע כי 1.6 מיליון בני אדם בישראל חיים מתחת לקו העוני, מהם יותר מ-750 אלף ילדים. לפי מדד העוני האלטרנטיבי, של ארגון "לתת", בישראל חיים היום 2.54 מיליון איש (שהם 31.6% מהאוכלוסייה) המוגדרים כעניים, מהם 932 אלף ילדים (35.1% מאוכלוסיית הילדים בישראל). אלה הן רק דוגמאות אחדות מתוך מפרט נרחב של נתונים מספריים שמאחוריהם מסתתרת מצוקה גדולה.

חג הפסח הוא הזדמנות להחזיר לסדר היום הציבורי את המודעות והרגישות למצוקות הכלכליות בחברה הישראלית, ולדרוש הן מהרשויות הממלכתיות והן מעצמינו לעשות יותר כדי שיציאת מצרים תהיה לא רק סיבה למסיבה, אלא גם תניע שינויים סוציו-אקונומיים, ואפילו תגרום ליד להיכנס לכיס. אם לחם העוני לא יזכיר לנו להילחם בעוני, נהיה ראויים לתעודת עניות.