אמרו עליו שהוא לא רלוונטי, שהוא הזוי ואכזרי, שהוא מטיף ומפחיד, ודמיוני ובטח שהוא לא מתאים לילדים, אבל עם כל הכבוד, הוא פה כבר כמה אלפי שנים והוא עדיין רב המכר הנמכר בעולם קוראים וקוראות יקרים - התנ"ך כאן, והוא כאן כדי להישאר. אבל עם כל הכבוד על מה שאמרו עליו, השאלה האמיתית היא לא מה אנחנו אומרים עליו, אלא מה הוא, התנ"ך, אומר עלינו.
בימים האחרונים החלה בבית אריאלה סדרת מפגשים בשם "התנ"ך 10 קריאות אישיות". עשרה יוצרים ואנשי רוח בולטים מציגים מפגש אישי ובלתי אמצעי עם התנ"ך וחושפים את השפעתו עליהם ועל יצירתם.
אחד מאנשי הרוח שייקחו חלק במפגש, הוא העיתונאי, הלשונאי, הסופר, איש המילים והשפה רוביק רוזנטל, שירצה ביום חמישי הקרוב (2.4) על (איך לא?): "שפת התנ''ך בעברית של היום".
"תפיסת העולם שלי היא שהיהדות היא קודם כל תרבות" אומר רוזנטל, "התנ"ך תופס את המקום המרכזי בתפיסתי שכן הוא התשתית של התרבות היהודית והעברית בכל היבט שהוא".
כמי שעסק בחקר השפה העברית שנים רבות, מה המקום
של התנ"ך בשרשרת התפתחות השפה העברית?
"תחילה יש להבין, השפה העברית היא שכבתית. מעין גיאולוגיה של 4 שכבות, כאשר כל שכבה נשארה חיה ואינה, הלכה לאיבוד. 3 השכבות הראשונות מוכרות בעיקר דרך טקסטים, וכל שכבה מציעה אוצר מילים, תחביר ומכלול שונה. התנ"ך הוא ראשון, הוא השכבה הראשונה, המרכזית והמכוננת ביותר של השפה העברית".
רוביק רוזנטל עוסק כבר שנים ארוכות בחקר השפה. עיקר התמחותו היא להנגיש לנו, ציבור הקוראים שאינו עונה לשם "אליעזר בן יהודה", ידע והבנה בתחום השפה העברית.
איך בעצם תרם התנ"ך לשפה העברית?
"זה מתחיל מפרשני המקרא ובפרט פרשני ימי הביניים, אשר עסקו רבות בשפה התנכית. כמו גם חכמי המשנה והתלמוד שהיה שפירשו רבות את לשון המקרא. כמותם, גם יוצרי ומחייה השפה העברית, ראו בעצמם ממשיכי התנ"ך מהבחינה הלשונית".
תסביר
"בתנ"ך יש 8000 מילים. זה אולי נשמע הרבה למי שלא מתמצא, אך למעשה זה רק 10% מכלל המילים בעברית ו-1% אחד בלבד מכמות המילים בשפה האנגלית. זה באמת לא הרבה מילים אך ההשפעה על השפה עצומה! ולמה? משתי סיבות עיקריות:
הראשונה היא: הקומפקטיות על אף המילון הקטן שהתנ"ך מציע לנו, הוא התייחס למילים החשובות מזון, אברי גוף, בני המשפחה, סביבה, חיות גדולות, רגשות כמו פחד, אהבה ושנאה.
הסיבה השנייה להשפעתו היא: השיטה הלשונית התנ"ך מהווה מאגר של שורשים, ובכך מאפשר לנו להמציא מילים חדשות בעלות הדהוד לשורש המקורי הקיים בתנ"ך".
תן דוגמא בבקשה
"למשל המילה 'מגבת'. השורש של מילה זו הוא נ.ג.ב, שמזכיר את המילה 'נ?ג?ב' אזור גיאוגרפי יבש. ואז בא אליעזר בן יהודה וההיגיון שלו היה פשוט: הנגב הוא יבש, אז המגבת מייבשת... בתוך המילה נגב מהדהדת המילה נגב. אגב, כל מחדשי השפה העברית פעלו כך, בן יהודה רק ניסח את הכללים".
אז אם אני מבין נכון את מה שאמרת, אם חסרה לנו מילה הולכים למקורות?
"בדיוק. אם חסרה לנו מילה בעברית, ניגשים למקורות, בעיקר לתנ"ך, מוצאים מילה שמזכירה לנו את המילה שאנו נצרכים אליה... למשל המילה 'חשמל'. מאיפה היא הגיעה אלינו?
מאיפה?
"מספר יחזקאל. בחזונו מזכיר הנביא את המילה הזו שמשמעותה אור. השאילו אותה מכיוון שחשמל גם עושה אור גדול וגם משום שבתרגום ה-70 תרגמו אותה 'אלקטרון'. ברגע שנמצא הקשר המשמעותי למילה המקורית ניתן ליצור מילה חדשה. זה כוחו של התנ"ך".
ואם לא מוצאים מילה מתאימה?
"במקרים שאין מילה מתאימה, ניקח שורש מהתנ"ך, ניצוק אותו לתוך משקל וכך ניצור מילים חדשות. דוגמא לכך ניתן לראות במילה 'עצם' חלק בגוף האדם. אך מכיוון שמטפורית היא החלק הכי חזק בגוף, השורש התרחב למילים כמו עוצמה, עצמאות וכד'".
אז תפקידו של התנ"ך, או יותר נכון של שורשי המילים בתנ"ך הוא לחבר בין אז להיום?
"בהחלט כן. השורש הלשוני לא חדש. הוא נושא בתוכו משמעות מסוימת. משמעות זו נותנת את קשר בין המילים החדשות לישנות. השורש הוא מעין סוכן מקשר בין העבר לעתיד".
למרות שהתנ"ך, שכאמור הוא הספר הנפוץ ביותר בעולם ותורגם למספר השפות הרב ביותר, עדיין קשה כל כך לקריאה עבור רבים וטובים. האם זה אנחנו שהפסקנו את הקשר האישי, היומיומי עם התנ"ך? או שמה זה הוא שהפסיק להיות בקשר איתנו?
אם הקשר בין השפה של אז להיום נמצא ב-D.N.A של העברית, קל לנו או יותר קשה לנו לקרוא ולהבין תנ"ך?
"גם וגם".
כלומר?
"קל לנו כי התנ"ך בראש ובראשונה הוא ספר סיפורים. וככזה הוא נגיש ומעניין. שנית כפי שציינו, הוא מכיל 8000 מילים ואנחנו מכירים את רובם משום שהם קשורים לחיינו".
וקשה?
"כי המשפטים בתנ"ך קומפקטיים. צריך לקרוא עוד ועוד כדי להבין מה נאמר ומה לא נאמר. בנוסף, תחביר הזמנים המקראי מאוד שונה מתחביר הזמנים המודרני. למשל המילה 'אמרת' מורה על העבר והציווי בכלל מורה על העתיד. זה מקשה על הקורא המודרני".
היהדות היא יצור שמורכב משני יסודות לכאורה סותרים: מצד אחד יכולת שימור יצאת דופן ומצד שני יכולת של דו שיח בלתי פוסק עם תרבויות ושפות שיהדות נפגשה איתם שהעשירו אותה ולא הכחידו אותה. בשפה, הדבר בא לידי ביטוי בהמון היבטים.
תגיד, אבות אבותינו דיברו עברית?
"כן. העברית היא השפה שדיברה אבותינו ואנחנו, אך היא לא אותה עברית. בזכות שהיא הטמיעה יסודות משפות אחרות.
זהו בעצם הכוח של השפה העברית - היכולת הדינאמית המופלאה שלה ושמירה על יסודותיה".
יש המון שמות בתנ"ך, האם לכולם יש משמעות?
"זה נכון. לחלק גדול מהשמות בתנ"ך אין משמעות ולחלק יש. למשל השם 'יהורם' בוודאי שיש, השם מעיד את רוממותו של הבורא. ואילו לשם 'לוי' אין משמעות".
איזה שם אהוב עליך במיוחד?
"יותם".
למה?
"כי זה שם שלם, אלוהים שלם. השלמות גם במשמעות וגם בצליל הסגור. תמיד אהבתי את השם הזה. ותמיד רציתי שאחד מבניי ייקרא בשם זה. אחי נפל במלחמת יום הכיפורים. שמו היה גדעון. לבני השני שנולד חודשיים אחרי שאחי נפל ולמרות הציפיות, לא רציתי לקרוא גדעון. משום שלא רציתי את המעמסה הזו על בני. לכן, קראנו לו יותם.
יום אחד, אחרי מספר שנים, בעודי מעיין בתנ"ך ובפירושיו, נזכרתי שיותם הוא הבן של גדעון. הדבר נשכח ממני, מה שגרם לי להתרגשות רבה".
לכל חובב תנ"ך באשר הוא, יש ספר ודמות אהובים במיוחד. איזה נביא אהוב עליך במיוחד?
"הנביא עמוס. היה לי מורה לתנ"ך מאיר בלוך ז"ל, שלימד אותנו שנה שלמה 10 פרקים מספר עמוס. ופשוט התאהבתי. הוא אינו נביא חברתי, לא זועם ומרתיע, יש בו אופטימיות ושלמות".
והספר האהוב?
"בל ספק שיר השירים. ואגב, הניסיון להכחיש את האירוטיות של הספר הוא פסול ומגונה בעיניי. אין שום אפשרות להוציא את הספרות הארוטית מהספר. באמצעות פואטיקה קומפקטית, מגובשת ומהודקת ודימוים מופלאים, מצליח הספר לשמור על המפגש והמתח הארוטי בין האוהב לאהובתו. אין לזה אח ורע. כזה דבר אין. הגדולה של עורכי התנ"ך היא שהם ידעו לברור את הטקסטים הטובים והמופלאים ביותר".
הרצאתו של רוביק רוזנטל: "שפת התנ''ך בעברית של היום", תתקיים ביום חמישי הקרוב (2.4) בבית אריאלה בתל אביב.