אם ההגדה הייתה נכתבת תחת שלטון הוויקינגים?

שאלתם את עצמכם פעם מהו המקור למנהגי ליל הסדר? אותם מנהגים כמו שתיית ארבע כוסות, אכילה בהסבה לצד שמאל, אכילת כרפס וכמובן – דיבורים רבים שאינם נגמרים עד שמגיעה הסעודה העיקרית? אז גם אם שאלתם וגם אם לא, נגלה לכם שליל הסדר ומנהגיו הם מעין פרפרזה לאותן סעודות חגיגיות שקיימו היוונים (ומאוחר יותר כמובן הרומאים "שהשאילו" דברים רבים מתרבות יוון). ומדוע? פשוט מאוד, לאחר חורבן בית המקדש השני, חז"ל הפכו את הלילה הראשון של פסח לאותו ליל סדר שאנו מכירים כיום, עד לאותו חורבן, עם ישראל היה יושב עם קורבן הפסח ומקיים את מצוות החג הכתובה בתורה.

חז"ל הסתכלו על אלה ששלטו אז בארץ - הלא הם הרומאים, וראו את סגנון הסעודה שלהם. הרומאים נהגו לשכב על ספות אישיות (אכילה בהסבה), עבדים מזגו להם יין, שטפו את ידיהם ועד שהגיע זמן הסעודה העיקרית, הם אכלו מתאבנים (כרפס) ודיברו על דברים שברומו של עולם. חז"ל שהבינו כי כך נראים בני חורין באותה תקופה, לקחו את הפולקלור הרומאי והלבישו אותו על ליל הסדר, שתיית יין, אכילה בהסבה, נטילות ידיים ללא ברכה, כרפס וכמובן דיונים רבים על יציאת מצרים.

עכשיו, אחרי שהבנתם את כל זה, נשאלת השאלה – מה היה קורה אם תרבות אחרת הייתה שולטת אז בארץ הקודש? נגיד הויקינגים? או אולי היפנים? איך ליל הסדר היה נראה? ביקשנו מצייר הבית של וואלה! יהדות – שלומי צ'רקה, לצייר לנו את סעודות ליל-הסדר במידה שתרבות אחרת הייתה שולטת אז.
התוצאה לפניכם:

דבר המאייר: עקב היות הוויקינגים יורדי-ים, קערת הסדר מורכבת מסוגי דגים שונים. בשל החיבה של הוויקינגים לשרוף כל דבר, הם לא ממש מחביאים את האפיקומן, אלא שורפים אותו ובאמצעות העשן מדברים עם רוחות. במקום מתנות, הילדים מקבלים חלומות רעים, אבל לפחות דגים קלים יותר לעיקול מאשר מצות (בדרך כלל).

דבר המאייר: גם לסקוטים יש מנהג לנקות את הבית ביסודיות פעם בשנה. אמנם אצלם זה קורה לפני ראש השנה, אבל גם פסח, כידוע, הוא מעין ראש-שנה. הסקוטים זורקים את כל הלכלוך לנהרות והאגמים. ואגב אגמים, בליל-הסדר תחת שלטון הסקוטים, נפתח את הדלת למפלצת נסי (מאגם לוך-נס כמובן) ולא לאליהו הנביא הזכור לטוב.

דבר המאייר: ההודים טוענים שהמצה הוא בעצם לחם שמאד רצה להיות פקיר. את ההסבה הם מבצעים על מיטת מסמרים בישיבת לוטוס. כמובן שבמקום יין הם היו מעדיפים צ'ילום או סתם איזה באנג לאסי.

דבר המאייר: השיר "חד גדיא" עובר שינויים דרמטיים. במקום גדי - אבא קנה דב פנדה קטן, נלחם בקרב אדירים בדרקון שרצה לאכול אותו, בסוף בא יצור במסכה מוזרה שרכוב על זחל-פוקימוני (שייתכן ואמור לייצג את מלאך המוות) ואוכל את כולם, זה לא כל כך ברור לעיניים מערביות אבל בטוח יש בזה מלא עומק.

דבר המאייר: once upon a time, a bunch of cool Rabbies were chillin' in the crib at BB-town. כאן צורת ההסבה דווקא לא משתנה. כנגד ארבעה הומי'ז דיברה התורה – הבוס, הראפר שהתעשר, הנער-שליח ושומר הראש.

משום מה, דווקא פה המאייר בחר שלא לפרט מה היה קורה אם ההגדה הייתה נכתבת תחת שלטון דעאש, כנראה שהוא פחד שאיכשהו מישהו מהם יראה את הציור ופחות יאהב את זה. ושלומי צ'רקה, תאמינו או לא, אוהב את הראש שלו מחובר לצוואר ...

שיהיה חג שמח לכולם.