"הייתי אחראית חדר אולטרסאונד וניטור באחד מבתי החולים הגדולים באזור המרכז. ערב אחד לאחר שסיימתי את עבודתי, כיביתי את האורות וכבר פניתי ללכת הביתה, לפתע קיבלתי טלפון בהול מאשה שאני לא מכירה. הסתבר כי האישה חזרה זה עתה מטבילה במקווה, שבוע לאחר שפסק המחזור החודשי שלה. מיד כשחזרה גילתה האישה כתם של דם, דבר שללא ספק אוסר את בני הזוג מלבוא במגע או לקיים יחסים. היא מיהרה לפנות לרב וואזנר שבדק את כתם הדם, ועל פי הגוון המדויק שלו פסק כי 'זה לא דם של מחזור, זהו דם של ציסטה. דם כזה אינו אוסר. עלייך ללכת ולהיבדק, ואם אכן ימצא שיש לך ציסטה את ובעלך מותרים לקיים יחסים'. מיהרתי יחד עם האישה לחדר האולטרסאונד, שוב הדלקנו את האורות והפעלנו את המכשירים. בדיקה קצרה העלתה כי הרב צדק. לאשה יש ציסטה. את הדיאגנוזה הזו נתן הרב על סמך אבחנה של גוון הדם. אני לא מכירה רופא שמסוגל לתת דיאגנוזה כזאת".
את הסיפור הזה שמע כותב השורות מכלי ראשון, מפיה של מנהלת חדר האולטרסאונד, והוא מייצג במידה רבה את מה שהיה הרב שמואל הלוי וואזנר עבור רבים בדור הנוכחי. האבחון של סוג הדם על פי הגוון הוא לא דבר שנלמד באמצעות ספרות ההלכה, הוא לא רשום באף ספר ולא יכול להילמד באופן עצמאי. הוא נלמד אך ורק באמצעות "שימוש", לימוד ואימון ישיר של תלמיד מרבו. רב שקיבל את המיומנות הזו מרב שהוסמך לכך על ידי רבו וכך הלאה. הרב וואזנר שנפטר בליל הסדר והוא בן 101 לא היה רק אדם שראה את הדור של לפני שתי המלחמות. הוא היה הנציגות ההלכתית של הדור ההוא. הוא היה אדם שראה, שמע קיבל והעביר הלאה. לדור הנוכחי. גדולי הפוסקים היום, כמעט בכל תחום, הם תלמידיו וממשיכי דרכו. אנשים שקיבלו ממנו את ההלכה והפסיקה שהוא תיווך מן הדורות הקודמים. עבור רבים היה הרב חוליה בשרשרת פסיקת ההלכה. זו הסיבה שהוא הפך לאוטוריטה הלכתית. למרות השתייכותו התת מגזרית, אשכנזי-חסידי, הוא היה מוסכם על כל החוגים והעדות. מיוצאי אירופה ועד יוצאי עדות המזרח.
ולמרות העובדה שהוא שאב את כוחו ההלכתי מן המאה הקודמת, פסיקתו התאפיינה בחדשנות ונועזות. הוא לא דגל בהפרדת המדע מההלכה, והיה מפורצי הדרך בתחום ההלכתי-טכנולוגי. הוא התווה את הקו ברבות מן הדילמות בעידן המודרני, כמו עין אלקטרונית, בישול בגז בחגים, מכשירי חשמל בשבת ועוד. עם המהפכה הפמיניסטית ויציאתן של נשים רבות לשוק העבודה היה מהראשונים להתריע כנגד קשר הדוק מידי בין עובדת למעסיק. קשר שמאוחר יותר הוכח ככזה שמנוצל לרעה על ידי הבוס להטרדות ואף מעבר לכך. הוא ניסח את העקרונות לכללים שכיום תלויים כתקנון בכל משרד. באחד עשר הכרכים של "שו"ת שבט הלוי" שחיבר, ובהם למעלה מ-1000 תשובות שהופנו אליו מכל רחבי העולם, ניתן לראות ביבליוגרפיה של סערות הלכתיות בשבעת העשורים האחרונים. ניתן להבחין כי במקרים רבים הוא היה כתובת האחרונה לבירור סוגיות אלו.
את התואר "פוסק הדור" רכש ביושר למרות תוארו הפורמלי הצנוע "רב שכונת זיכרון מאיר" בבני ברק. בתואר זה גם היה חותם לאורך כל השנים בהם כיהן כרב וכראש ישיבה. מן הסתם אין שיא עולם בגינס על "השיעור הוותיק ביותר בעולם" אולם סביר להניח שהרב וואזנר היה קוטף תואר אחד כזה לפחות על שיעורו ההלכתי הקבוע שנמשך קרוב ל-80 שנה. בשיעור השתתפו גאונים לצד פשוטי עם. צעירים לצד ישישים מופלגים, את השיעור המשיך למסור גם לאחר שחצה את גיל 100, כשרבים מהמשתתפים כלל לא ידעו על גילו המופלג.
אולם הזיכרון שצרב את בנו וממשיך דרכו היה דווקא באישיותו הכבירה. בהלוויה הוא זכר לספר כי לאורך כל השנים והתקופות שהיה אצל אביו, מעולם לא דיברו בבית מילה רעה על אדם. הרב ראה את חובתו כרב לסייע לכל אדם, להשתתף עמו ולהקל עליו במה שאפשר.
האגדה מספרת כי אימו, רחל, הייתה בעלת קול מוזיקלי מדהים וקיבלה הצעה יוקרתית ומפתה בעיר מגוריה, וינה, להופיע באופרות. אולם היא ראתה בכך חוסר צניעות וחששה כי אורח חיים כזה יקשה עליה ליצור בביתה אקלים חינוכי מתאים להטמעת ערכי הצניעות, הסתפקות במועט וסדרי עדיפויות. על פי האגדה, רב מקומי הבטיח לה שאם אכן תוותר על ההצעה הנוצצת, היא תזכה לבן שיצדיק את המאמץ. 101 שנים אחרי, דור שלם יכול להעיד כי הקרבתה של האם לא הייתה לשווא.