"בבחירות הייתה תשפוכת של גסות רוח מכל הצדדים. זו לא הייתה אפילו שנאה אלא בעיקר גסות. זה לכאורה נגע במהויות אבל לא באמת. כמו ילדים בני שלוש שמתחילים לומר מילים גסות אחד לשני. בזמנו הייתי בסינגפור וראיתי בעיתונים שראש הממשלה אמר כי הבעיה המרכזית היא האיזון הנכון בין היין והיאנג. סינגפור היא מדינה של מכניקה מטריאליסטית ומשטרה, וזו הבעיה שראש הממשלה מתעסק בה. רק אצלנו דיברו מסביב בלי לברר דברים רציניים. התעסקו בשאלה אם פלוני איש צדיק או פלוני חדל אישים".
את הדברים האלו אומר הרב עדין אבן ישראל המוכר בשם הרב שטיינזלץ. הרב, בן 78, הספיק לעשות מה שאדם אחר היה צריך לפרוס על פני כמה תקופות חיים. הוא נולד בירושלים ב-1937 למשפחה חילונית וקומוניסטית. כשהיה נער חזר בתשובה וסלל את דרכו דרך חסידות חב"ד ובמקביל למד כימיה ופיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. יצירתו הידועה ביותר היא תרגום וביאור התלמוד הבבלי, המוכר בשם "תלמוד שטיינזלץ". תהליך כתיבת 44 הכרכים, הכוללים את כל מסכתות התלמוד הבבלי שתורגמו לשפות אירופיות רבות, ארכו 45 שנה וכיום הם נמצאים בחלק גדול מספריות בתי המדרש ובספריות האקדמיה הישראלית.
הוא כתב עשרות ספרים נוספים, הקים את "המכון הישראלי לפרסומים תלמודיים" ואת הישיבה הראשונה במוסקבה שזכתה להכרת שלטונות ברית המועצות. הוא בעל תואר "ד"ר לשם כבוד" מאוניברסיטאות בארץ ובחו"ל, ושימש מרצה אורח בכמה מוסדות בחו"ל. הישיבה התיכונית "מקור חיים" שגם אותה הקים, התפרסמה בציבור הרחב כאשר לפני כמה חודשים נחטפו ונרצחו שניים מתלמידי הישיבה - נפתלי פרנקל וגיל-עד שער ז"ל בעת שעלו לטרמפ בצומת אלון שבות.
ב-1988 הוענק לו פרס ישראל למדעי היהדות וב-2012 זכה בעיטור נשיא מדינת ישראל.
לאחרונה הוציא את "נשמה", ספר חדש שעוסק ביסודות הנפש העמוקים של האדם. הספר מתאר מעין מפה של עולמו הפנימי של האדם - ישנה הנפש הגלויה, שבו עוסקת הפסיכולוגיה, אבל יותר פנימה שוכנת הוויה עצמית יותר והיא הנשמה.
"פסיכולוגיה היא מדע הנפש", אומר הרב שטיינזלץ. "אבל הבעיה היא שלפסיכולוגים לא ברור כלל אם יש נפש. הם מדברים בעצם על מופעים פסיכולוגיים, דברים שאינם מתייחסים ל'אני הפנימי' אלא לנפש שלי ביחס לדברים אחרים בעולם. כשאני מוריד את הקליפות שלכאורה מזהות אותי - נשוי עם שלושה וחצי ילדים, גובה כזה וכזה, העיסוק שלי הוא זה וזה - עולה השאלה: מי אני בפנים? כשאני מסתכל במשקפת או במיקרוסקופ אני רואה את העולם ולא את עצמי. אבל לפני שאני שואל מה אני רואה, אני צריך לשאול - מי הוא זה שרואה? הגברת שמסתובבת עם הכלבלב המסופר בת"א - מי את?
"הספר הוא ניסיון להסתכל פנימה על עצמי ולא בסלפי. האדם מנסה לאפיין את עצמו דרך מערכות היחסים שלו כלפי דברים ואנשים ולא מאפיין את עצמו דרך המבט פנימה. אני לא יכול להכניס את הנשמה לתוך כלוב והגדרה".
למה?
"כי הצופה לעולם לא ברור ובהיר כמו התצפית".
אחת הביקורות על רוח התקופה שאנחנו חיים בה היא שהעיסוק האובססיבי בפנימיות של האדם מדלל מתוכו את הדאגה לאחר, את המשיכה לחולל שינוי. אתה לא חושש שהספר שלך הוא חלק מאותה מגמה?
"אני מקווה שבדיוק להיפך. כשאני רואה את העצמי שלי לא מבחוץ אלא מבפנים דווקא אז אני טווה מחדש את הקשר שלי לאנושיות כולה. אני שואל - מה אני מעבר לתסביך שלי? כשאדם מדבר עם נשמתו הוא מתקשר עם האחר לא דרך המאפיינים החיצוניים שהוא מגדיר את עצמו אלא עם הפנים שלו. דיבור עם הנשמה מייצר קשר הרבה יותר ממערכת היחסים החיצונית הרגילה של קנייה-מכירה, ניצול ושימוש".
אתה מתאר בספר כי אחד מהגורמים החזקים לחיים נטולי נשמה הוא ההרגל. חיים כאלה יכולים להיות גם של אנשים שומרי מצוות, שלפחות ברמה החיצונית נראים כפועלים בתוך עולם רוחני. החברה הלמדנית הדתית לא בולטת בתחום האינטלקטואלי הכללי. האם יכול להיות שזה בגלל שהתפתחה שם נטייה לעולם למדני שכולו הרגל, שאין בו נשמה ושאר רוח?
"זה בהחלט יכול להיות. אדם יכול להיות רב גדול ובאיזו תחנת רכבת שכח את הנשמה שלו. השאלה מה אני זו שאלה שלא שייכת לעולם מסוים אחד. זה שאדם עוסק בתורה זה יפה ומכובד, אבל התורה גם נעשית בשבילו בבחינת מקצוע. אנשים יכולים להיות עם הרבה ידע ופחות נשמה. גם סופרים ומשוררים".
הרב שטיינזלץ הוא תופעה. אינטלקטואל קלאסי - יושב וחוצב תובנות. מצד אחד חופר בספרים עתיקים ועסוק בהנגשה שלהם לציבור רחב, ומצד שני צולל ומגביה אותם להגות רחבה וכוללת משלו. אולי בגלל הפער בין מודל כזה לבין מודל השיח הנפוץ היום, ואולי כי אף קבוצה מוגדרת בחברה הישראלית לא הצליחה להפוך אותו לאינטלקטואל הבית שלה - קולו לא נוכח בשיח הציבורי הישראלי, ודאי לא ביחס להיקף ולעומק של יצירתו הרוחנית. אנחנו אחרי תקופה של בחירות סוערות, ניתן לומר כי אחד ממאפייני התקופה הייתה הנטייה של חלקים בקרב אנשי הציבור למפות את המרחב הישראלי: מי ציוני ומי לא? מי יהודי ומי לא? מי אזרח לגיטימי ומי לא? התחושה של רבים כיום שאין היום מנהיגים פוליטיים בעלי שיעור קומה כדוגמת בן גוריון, בגין ורבין.
האם אתה מזהה אנשים בעלי שיעור קומה אינטלקטואלי בישראל כיום? יש מנהיגים פוליטיים שלדעתך הם בעלי שיעור קומה שנוגע לחזון, לתפיסות עולם?
"אני לא נמצא בחברתם כך שאני לא יודע. יש אנשים עם נפש, מחשבה ושאיפות אינטלקטואליות אבל יש פה המון רעשים שמפריעים לומר אמירה אינטלקטואלית. צר לי שאנשי נפש ושכל הם בבחינת 'המשכיל בעת ההיא יידום'. לא שהוא לא רוצה לדבר אבל יש כזו מהומה באוויר שאף אחד לא ירצה לשמוע".
בריאיון שערך אבישי בן חיים בערוץ 10 בתקופה שבה חיפשו את הנערים החטופים, תלמידי ישיבת "מקור חיים" שהרב הוא נשיאה, הזכיר הרב שטיינזלץ כי הוא תמך בעקרון "שטחים תמורת שלום" כבר ב-1967.
תוכל לתאר בקצרה את תפיסותיך בנוגע לסוגיות המרכזיות שמעסיקות היום את החברה הישראלית - מדינה פלסטינית, מדינת רווחה?
"ביחס למדינה הפלסטינית השאלה היא אם היא אפשרית ולא רק אם היא רצויה או לא. מהבחינה הזאת הייתי רוצה להיות פרגמטי. יש לי עמדות אידיאולוגיות וחיבתי לארץ ישראל לא פחותה מזו של אלה שכל הזמן מדברים על ארץ ישראל. אני לא מוצא פתרון בשני הצדדים. יש את אלה שמדברים על הדיכוי ויש אלה שמדברים על השנאה הלא מתפשרת כלפינו ולתווך בין שני אלה זה לא פשוט. זה עניין של תמרון.
"כתבתי בעיתון אירופי שיש מדינות שעוסקות במוסר ושמות אותו בבקבוקים קטנים שעליהם כתוב: 'לשימוש חיצוני בלבד'. הם משתמשות במוסר בעיקר כדי לשפוט מדינות אחרות. יש יותר מדי שמדברים על האידיאל ולא אם זה באמת יכול להיות. בכל הצדדים אנחנו מתפתלים כדי להגיע לאיזו הסכמה, לא לבנות שלום גדול אלא שביתת נשק ארוכת טווח".
ולגבי הסוגיות החברתיות-כלכליות?
"באופן כללי אתה יכול להיות חברתי ובעד שוק חופשי. כמעט כל מדינות העולם הן מדינות סעד בהיקף קטן או גדול. ברגע שאתה דוחף חברה למקסם רווחים בסופו של דבר משהו יתפוצץ. מתוך שהתחלנו כמדינה סוציאליסטית והיום אנחנו מדינה קפיטליסטית, אני אומר על אותו משקל, 'שימו לב אל בני האדם'. אני בעד שהמדינה הקפיטליסטית תרסן את עצמה. אנשים צריכים להכיר בזה שחייבים לנסות לבנות משטר שגם מהבחינה התועלתנית, יהיה הרבה יותר שוויוני".
אילו מגמות אתה מזהה כיום בחברה הדתית שבעיניך הן פחות חיוביות?
"מישהו טען פעם שבכל אחד מהגזעים האנושיים יש נטיות מסוימות. צדדים של עילוי וצדדים של פחיתות. לבניו של שם יש משיכה פנימית עמוקה לבקשת אלוקים. העם היהודי הוא תאוצנטרי, שם את האל במרכז, והצד השני הוא נטיית נפש שמושכת לעבודה זרה. זה חטא של יהודים. אולי בגלל זה יצרנו דתות, גם מודרניות, רבות מדי. יש לנו אובססיה לבקשת אלוקים ולעבודה זרה. אנשים יכולים להיות מה שקרוי 'דתיים' ולייצר אלילות גסה או עדינה. יש מי שבונה אותה בטעות על 'אין לי אלא תורה' ומבסס על זה מחנה שלם ויש מי שעושה זאת על "אין לי אלא ארץ ישראל". הניסיון לצמצם זה קוטנה של הנשמה. לעשות מהדברים הגדולים דבר אחד זו אלילות. אלילות זה הניסיון לתת צורה אחת מסוימת לדבר שהוא גדול מהיכולת שלי לתחום אותו.
אתה קובע בספר כי ההשקפה החילונית, האזרחית, בעצם נטולת אמירה אמיתית לגבי הרוע. אתה משווה את חוקי המוסר החילוני האזרחי לסדרן תנועה - מערכת חוקים שרירותית שרק באה לשמור על הסדר אבל אין בה מהות אמיתית. אתה אפילו מגדיר את ה"רב תרבותיות" כפעולה שמציבה אפילו את השטן כשווה בין שווים, בגאווה ובכבוד בין שאר מורי העולם. זו לא הגדרה מתריסה ושטחית של עולם המוסר החילוני? אתה לא מפשט את התפיסה החילונית לפס מאד צר של פוסט מודרניזם ובעצם מתעלם מתפיסות עמוקות יותר של מוסר חילוני, של נאורות והומניסטיות, של חתירה לאמת?
"בארה"ב נשארו רק שלושה חטאים אמיתיים: רצח, התעללות בילדים ועישון. כיום, כשאנשים מגדירים את עצמם חילוניים הם לא יותר מאומרים שהם בעיקר לא אוהבים את מה שהדתיים מגדירים כדתי. חלק מסוים בתפיסה של עולם המוסר החילוני הוא אם מעשה רע הוא כי טכנית הוא מזיק לחיים ביחד או אם באמת יש דבר שבמהותו הוא רע. בסופו של יום קביעה מהסוג הזה היא תיאולוגיה".
מה אתה מאחל למדינת ישראל לכבוד החג?
"שמדינת ישראל תרגיש ותזהה את עצמה עם המחויבות לרצון היהודי להיות יותר טוב בעיני אלוקים ואדם".