בפורים האחרון יצא החלק ה- 7 והאחרון בהחלט בסדרת הקומיקס החרדי "מלכודת בחלל" המגולל את קורותיו של הילד יוסל'ה. בין שאר ההרפתקאות שעוברות על יוסל'ה הוא אפילו פוגש את הנאצים אשר בסופו של דבר, כיאה לרשעים מרושעים, כמובן נוחלים מפלה איומה. כך למשל, יוסל'ה, גיבורינו הידוע, מתכונן לבר- מצווה שלו אך הוא לא מגיע למסיבה כי הוא נלקח על ידי הנאצים לירח שמתישהו הספיקו להקים שם מושבה.
על העלילה הדמיונית הזו אמון אמן הקומיקס החרדי חיים וולדמן שספריו, ובכללם סדרת ספרי הקומיקס שלו "מלכודת בחלל" הפכו ללהיט היסטרי ורב- מכר. עד כה, וולדמן הוא היחיד המספק אזכור כלשהו לתקופת השואה בז'אנר ספרות הילדים החרדית, ולסיבה לכך עוד נגיע בהמשך. בינתיים רק נציין שאת ההשראה לסיפורים המאוירים שלו, ובעיקר לדמויות הרשעים המככבות בין דפיהם, הוא שאב מסדרת הספרים על גיבור הילדים "דנידין" שזכו לפופולאריות רבה בקרב ילדי ישראל בשנות 80 וה- 90.
"שם האויבים האולטימטיביים שלנו מככבים בריש גלי, אם זה ערבים, או מרגלים סובייטים ואם זה נאצים", מסביר וולדמן. "כמובן שאנחנו לא צוחקים על הערבים בתור עם, אלא צוחקים על הפונדמנטליסטים שלהם. כמו שאנחנו לא צוחקים על הנאצים בשל היותם גרמנים, אלא על רצון היתר שלהם להשתלט על העולם". את ההגחכה שהוא עושה לנאצים בספריו מתרץ וולדמן בכך שהוא מאמין ש"אחת המתנות הכי יפות שאפשר לתת לאדם שיש לו מספר על היד זה להראות שאנחנו עושים צחוק מהעמלק הזה ומצליחים גם להרוג אותו בנחמדות".
מה זאת אומרת "בנחמדות"?
"בספרות הילדים אצל החרדים אין אלימות מצידנו, כלומר- היהודים. לא היהודים הם אלה שהורגים. אחד מהפרמטרים לקומיקס חרדי זה שהאלימות מתבטאת אך ורק על ידי הרשע. הוא כורה בור במטרה להפיל את הצדיק, אבל הרשע הוא זה שנופל בו לבסוף".
יצוין גם שכלל התכנים עוברים תחילה לעיון וועדת הרבנים לענייני חינוך והספרים לאישורם הסופי טרם הוצאתם לאור. בין יתר הפרמטרים, מלבד אופי העלילה והמסרים החינוכיים, ישנם כמובן גם הגבלות הקשורות לענייני צניעות ושימוש בשפה נקייה
במשך שנים ארוכות שררה שתיקה סביב נושא השואה בציבור החרדי. הרבנים האמינו שאין צורך בקביעת טקסים ומועדים מיוחדים לזכר השואה. הם האמינו בשגרת החיים, והסתפקו בהקמת מוסדות תורה על שם הנספים ובהנחת לוחות זיכרון בבתי הכנסת. העמדה הזו מדהימה במיוחד על רקע הידיעה כי כמעט לא היה בית חרדי ממוצא אירופי שלא איבד קרובים בשואה. חרדים הנדרשים להסביר את הימנעותם מטקסי הזיכרון הממלכתיים יסבירו לרוב כי דווקא בחברה החרדית משמרים יותר מכל את זכר השואה. בכל משפחה קרוי לפחות אחד מהילדים על שם קרוב שנספה בשואה והם רואים בילדים אלו ''מצבות חיות''. גם קביעת יום הזיכרון הממלכתי לשואה במהלך חודש ניסן, חודש של שמחה, בו לא נוהגים מנהגי אבלות - תרם לא מעט לרתיעת החרדים מנטילת חלק במפעלי ההנצחה הממלכתיים.
את השתיקה הזו אולי אף ניתן להסביר בכך שהקהילה החרדית ספגה מכה פיזית עצומה, אך במקביל החרדים ספגו גם מכה אידיאולוגית כואבת מהציונות. השואה כביכול, הוכיחה את צדקת הדרך של הציונות שטענה כי הקמתה של מדינת ישראל הכרחי, שהרי מי שעלה לארץ ישראל ניצל ואילו מי שנשאר באירופה נספה. בשנים שלאחר השואה, רוב כוחות הנפש בחברה החרדית הושקעו בשיקום הקהילתי והמשפחתי- בנייה מחדש של העולם שחרב.
בעקבות כל המבוכה הזו, והעיסוק בנושא הסבוך והרגיש כל- כך מנקודת מבט חרדית, עד היום בחינוך החרדי לא ניתן כמעט למצוא תכנית לימודים מסודרת להוראת השואה. אצל הבנות, אשר תכנית הלימודים שלהן כוללת לימודי היסטוריה, המצב עוד איכשהו יותר טוב. אבל אצל הבנים המתחנכים במסגרת של "חיידרים" וישיבות, ועיקר לימודיהם קודש, נוצר וואקום מוחלט. אלא מה שלא עשו במשך עשרות שנים אנשי חינוך ופדגוגים חרדים, הצליח לעשות ספר קומיקס אחד.
וולדמן חבר לסופר ואיש החינוך מרדכי חלמיש ויחד הם הוציאו לאור לפני כשנתיים את הספר "שרוליק ושמוליק ומלחמת הפרטיזנים". הספר מגולל את עלילותיהם של שני אחים תאומים שמלחמת העולם ה-2 מפרידה ביניהם. האחד מצטרף לכוחות הצבא האמריקאי ואילו השני מצטרף לשורות הלוחמים הפרטיזנים. יחד, כל אחד ממקומו, נרתם למלחמה בגרמנים עד לניצחון המתבטא בהטבעת ספינת מלחמה גרמנית. בנוסף, לאחר העלילה המצוירת, מובא קונטרס ייחודי וראשון מסוגו המספק תקציר היסטורי על אירועי מלחמת העולם ה-2 והשואה בשפה המותאמת לילדים. לצידו אף מצורפת מפה המשרטטת את כל נקודות הישוב היהודי באירופה לפני פרוץ המלחמה. ילדים חרדים יכולים בקלות לזהות את שמות הישובים והערים שהרי הללו הועתקו לשמות הישיבות, הקהילות החרדיות ולחצרות החסידיות השונות שהם מכירים מבית- פוניבז', מיר, סלבודקא, לובלין ועוד. הספר נמכר עד כה בלמעלה מ- 20 אלף עותקים.
"לצערי אין מספיק ספרי הוראה חרדיים לילדים על השואה, אם בכלל", מיצר מרדכי חלמיש, ממחברי הספר, על המצב השורר בתחום בשיחה לוואלה! יהדות. אפילו לא יודעים את העובדות ההיסטוריות. יודעים שהנאצים רצחו 6 מיליון יהודים. אבל מה באמת קרה? איך זה התחיל? לא הייתה דרך לקרוא על הדברים. אנחנו למעשה הראשונים שעשינו סיפור חרדי לילדים על תקופת השואה, ועל עצם השואה ואת העובדה ההיסטורית שהיו למעלה מ- 50 אלף יהודים שנלחמו פיזית בנאצים". התוצאות אף הן לא איחרו לבוא. מדי פעם בפעם מגיעות שיחות טלפון ממורים המבקשים לצלם דפים מהספר ולחלק לתלמידים, וכמובן שחלמיש נעתר ברצון.
לדבריו, מלבד התרומה החינוכית, הספר אף תורם לתיקון עוול היסטורי בכל הקשור לדימוי הציבורי שיש על חרדים. "היום מסתכלים על החרדים כאילו הם בזים למאבק המלחמתי, שככה היה גם בזמן מלחמת העולם ה- 2 ולאחר מכן, בישראל במלחמות. שהם בעיקר הלכו כצאן לטבח ולא נלחמו. הספר חושף נקודה נוספת מאוד חשובה והיא שלציבור שומר המצוות היה חלק מאוד נכבד במלחמת הפרטיזנים, ושהרבה חרדים הצטרפו אליהם ואת זה לא יודעים. עשינו תחקיר היסטורי ומצאנו על זה הרבה מקורות".
וזה זוקף את קומתם של ילדים חרדים? שהם מרגישים גם חלק מהלוחמים?
בהחלט. זה דבר אמיתי", טוען חלמיש בלהט. "היו ביניהם גם רבנים. זה לא נכון להגיד שהחרדים לא רצו להילחם או רק הלכו כצאן לטבח. רצינו להפריך את הדימוי הזה".
והנה עוד הבדל המייחד את הספר כספרות חרדית: בניגוד לסיפורי קומיקס קלאסיים, אין בו גיבורי על. "אצלנו אין גיבורי- על", מסביר חלמיש. "ילד לא הופך להיות גיבור ומציל את העולם. זו לא הצורה שאנחנו מחנכים את הילדים. המסר הוא שבכל מקום שאתה נמצא תוכל להועיל בדרכך, לעשות את הדבר הנכון, ולפעמים ילד מגלה שהוא יכול לעשות דברים גדולים. אנחנו קוראים לזה סיעת הדשמייא. שאם אתה עושה את הדבר הנכון ופועל במה שאתה מסוגל אז לפעמים תוכל לראות הצלחות עצומות".
לדברי חלמיש, ההתגייסות החרדית למאמץ המלחמתי קיבלה ביטוי גם לאחר העלייה לארץ, בקרבות השונים של מלחמת העצמאות בקום המדינה, ושלא מעט חרדים נטלו בהם חלק, אלא שאז הכול איכשהו "הסתבך", ונעשה פוליטי מדי, והתווספו לכך "יותר מדי סטיגמות, ולצערנו חלה התרחקות וזה מאוד עצוב", הוא אומר בצער.
ובכל זאת, נראה שהציבור החרדי מאוד מתקשה לפתור כאן בעיה ולמצוא את הדרך הנכונה להנחיל את זיכרון השואה לדורות הבאים, ובכלל זה את השותפות לבניין הארץ, לפחות לא באופן שזה נעשה בבתי הספר הממלכתיים.
"לאדם ישראלי אולי אין בעיה לבוא ולהגיד שהייתה שואה בגלל שהיהודים היו חלשים, ולא החזיקו נשק, ולא התארגנו, ואנחנו פה התארגנו וכבר לא תהיה שואה שניה. לא מחפשים את הצד הרוחני שבדברים". לעניות דעתו, את ההבדל אולי ניתן למצוא בשינוי אות בודדת. "גם כל האירועים הממלכתיים הם ברוח של "נזכור" ולא ברוח של "יזכור". אנחנו 'נזכור', אנחנו לוקחים את גורלנו בידינו. במקום להגיד 'יזכור אלוקים", כמאמר התפילה העתיקה. הממסד הישראלי למעשה מתעלם, בעצם הסגנון שלו, מהצד של אלוקים בסיפור, ושהאדם הוא למעשה האחראי לגורלו. אבל בנקודת מבט חרדית, ההסתכלות היא לא רק על העניין ההיסטורי או האנושי של האירוע, אלא כל ההסתכלות היא ביחס להתנהלות מצד בורא עולם. זה נושא מאוד רגיש. אנחנו אמנם לא נציין את זה בצורה ממלכתית בגלל שזה ציון דרך חילוני, אבל יש לנו חלק ואחרי הכול אנחנו פה ואנחנו כן מרגישים שאנחנו חלק ממה שקורה פה וחלק מהעם היהודי".