גם צרעת היא חלק מהמסורת שלי

פעם, כשרק התחלתי לעסוק בפרשות השבוע, דילגתי על הפרשות הקשות הללו. מה כבר יש לי להגיד על טומאת נידה או על צרעת? ואז לימד אותי אחד המורים הוותיקים בבינ"ה שגם צרעת היא חלק מהמסורת שלי ושגם עם טומאת הנידה אני חייב להתמודד

ערן ברוך
המשכן (צילום: Creative Commons)

פרשת השבוע שלנו היא קשה. היא עוסקת בנושאים של נידה, טומאה וצרעת. אלה הן המילים החוזרות שוב ושוב לאורך הפרשה. "א?ש???ה כ??י ת?ז?ר?יע?, ו?י?ל?ד?ה ז?כ?ר--ו?ט?מ?א?ה ש??ב?ע?ת י?מ?ים, כ??ימ?י נ?ד??ת ד??ו‍?ת?ה? ת??ט?מ?א." פעם, כשרק התחלתי לעסוק בפרשות השבוע, אהבתי לדלג על הפרשות הקשות הללו. העדפתי ללכת להפטרה, למצוא איזה מדרש יפה ולקשור אותו לנושא אקטואלי. מה כבר יש לי להגיד על טומאת נידה או על צרעת? ואז לימד אותי אחד המורים הוותיקים בבינ"ה שגם צרעת היא חלק מהמסורת שלי ושגם עם טומאת הנידה אני חייב להתמודד. "א?יש?-צ?רו?ע? הו?א, ט?מ?א הו?א; ט?מ??א י?ט?מ??א?נ?ו? ה?כ??ה?ן, ב??ר?אש?ו? נ?ג?עו"?.

האם יש קשר בין המילים נידה ולמנודה?

נתחיל מטומאת האישה. אחרי לידתה היא נחשבת טמאה. אם ילדה בן זכר היא טמאה 30 יום מהברית ואם נולדה לה בת, תעמוד בטומאתה זמן כפול מזה. היא נדה. לא תקרב אל הקודש, ולא יקרב אליה בעלה. למה היולדת נידה? האם יש קשר בין המילים נידה ולמנודה? למה לידת בן זכר טהורה יותר מלידתה של נקבה? כל אלה הן שאלות טובות. אין לי תשובות אלא רק השערות. מן הסתם, זה קשור לעניינים מאד קדומים וראשוניים והיום, הם יוצרים אצלנו תמיהה ואולי גם כעס. אבל רק עם לומדים את המסורת, מתמודדים עם הכעס הזה ומחפשים אולי את הטומאה שבתוכי. ואפשר להתחיל ולנסות להשתחרר ממנה.

הצרעת היא מחלה קשה ומגעילה. הפרשה מלאה בתיאורים פלסטיים. "א?ד?ם, כ??י-י?ה?י?ה ב?עו?ר-ב??ש??רו? ש??א?ת או?-ס?פ??ח?ת או? ב?ה?ר?ת, ו?ה?י?ה ב?עו?ר-ב??ש??רו?, ל?נ?ג?ע צ?ר?ע?ת--ו?הו?ב?א א?ל-א?ה?ר?ן ה?כ??ה?ן, או? א?ל-א?ח?ד מ?ב??נ?יו ה?כ??ה?נ?ים". אפשר להבין את הגועל והחשש והסלידה האנושית מהמחלה הקשה." ר?א?ה ה?כ??ה?ן א?ת-ה?נ??ג?ע ב??עו?ר-ה?ב??ש??ר ו?ש??ע?ר ב??נ??ג?ע ה?פ?ך? ל?ב?ן, ו?מ?ר?א?ה ה?נ??ג?ע ע?מ?ק מ?עו?ר ב??ש??רו?--נ?ג?ע צ?ר?ע?ת, הו?א; ו?ר?א?הו? ה?כ??ה?ן, ו?ט?מ??א א?תו".

ברור גם החשש מהידבקות במחלה נוראה שעד המאה ה-19 נחשבה מדבקת במגע. ומכאן, הבידוד וההסגר והטקסים המורכבים של טומאה וטהרה אשר היו קשורים בה. קיים כאן פחד של הקהילה מהחולים, יחד עם ניסיון לתת משמעות וסדר למציאות המזעזעת של חולי ושל כאב נורא.

מה חשים בני משפחתו של המצורע?

היום אנחנו יודעים שהצרעת איננה מדבקת. אבל כולנו זוכרים את מגפת האיידס. את החשש, את ההכחשות ואת המבוכה. "עפרה חזה מתה מבושה" ... בפועל, החברה האנושית לא סיימה את עיסוקה בצרעת. ולכן, חשוב ללמוד את הפרשה, להזדעזע ולשאול מהי הצרעת של היום. ומתבקשת השאלה מה הקשר של נידה לצרעת, מדוע ישנה סמיכות של נושאים באותה הפרשה, האם הבידוד והנידוי של המצורע קשור ליולדת, האם זהו אותו מנגנון אנושי שיש בו מאפיינים של סלידה ופחד וחשש. זו היא נקודת הראות והשיפוט של הגבר הבריא, הכהן. ומה עוברת האישה בתהליך הזה של היטמאות וטוהרה? ומה חשים בני משפחתו של המצורע? יש כאן פצע מדמם בנפש האדם, עיסוק במתח בתוך המשפחה, גבולות והגבלות בתוך הקהילה.

כל דת מבוססת על קוים המבחינים בין קודש לחול, בין טהור לטמא, בין מותר לאסור. הזמנים אמנם משתנים וההבחנות משתנות, אבל הגבול נשאר. המסורת מסמנת קו. זו נטיה מאד אנושית אבל גם מסוכנת. כל חברה אנושית, אז והיום, משרטטת לעצמה גבולות ואנחנו חייבים לעמוד על המשמר וכל הזמן לבדוק ולשאול ולטהר את הטמא, לחבק את המנודה ולהסביר פנים לכל חולה מידבק ולהיזהר מאד שלא לפצוע נפש מבשרך, לא להתעלם ולא להתנשא.

ארגון בינה עוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי

לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

התרעות פיקוד העורף

    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully