אחרי לילה גדוש בתפוחי אדמה ומרשמלו, ריח מדורות עדיין נישא באוויר. בפארק הירקון מתאספים ביום חופשת ל"ג בעומר כ-100 בני נוער מכל קצוות הארץ. אצל הבנות קשה לדעת מי מהן דתייה או חילונית, חלק מהדתיות מגיעות למפגש עם מכנסיים, נסו לנחש מי מהן הגיעה מההתנחלות קדומים ומי מתל אביב.
במחנה משתתפים בנים ובנות מכל הארץ, הם חיים יחד, חולקים חדרים וארוחות בחדר האוכל, משתתפים בחוגים, יוצאים לטיולים, שטים ברפסודות, ובעיקר מכירים אלה את עולמם של אלה, בלי תיווך של גורמים זרים שמנסים לגשר ולעודד להתחבר.
מלבד הפעילויות, במהלך המחנה כל שכבה מקבלת הזדמנות להעביר פעילות לכלל המחנה אשר תביא לידי ביטוי את התהליך שעברו והערכים בהם העמיקו במהלך התקופה , בנוסף, יהיו יחידות הדרכה שיועברו על ידי צוותי המדריכים. המדריכים מלווים את החניכים לאורך כל התהליך ומהווים גורם מכוון לעיבוד והעמקת השיח לאורך היום והתקופה.
זוהי השנה השלישית לקיומו של מחנה הקיץ המשותף, ונראה שהוא מצליח במטרתו לעודד אנשים שונים להיפגש ולקיים דיאלוג אמיתי ומשמעותי בין הקבוצות השונות בחברה. "בשנה שעברה הגעתי לבד, ומאוד חששתי, אבל כל כך נהניתי שאפילו הצלחתי לשכנע את אחת החברות שלי להצטרף", מספרת לנו ירדן גפן, בת 14 מהיישוב הדתי קדומים.
המפגש מתחיל בריצות וחיבוקים של החניכים כאשר הם מזהים אחד את השני: "הם לא ראו אחד את השני מאז הקיץ הקודם מכיוון שיש לנו חניכים ממקומות שונים בארץ וזה לא קל להיפגש" , מספרת לנו מיטל עוזרי, מנהלת החינוך הבלתי פורמאלי ב"צו פיוס", שמארגן את מחנה קיץ משותף לדתיים וחילונים.
הוא ממשיך בפעילויות ספורט וריקוד מאולתרות שמלהיבות את כל המשתתפים. בלונים עם לוגו של המחנה המשותף, פיצות, מוזיקה, דשא ירוק ובני נוער שמחייכים, גורמים לעוברים והשבים לחשוב שיש לנו באמת ארץ נהדרת. ושאפשר, למרות כל הפערים והמחלוקות להיות ביחד.
דניאל אמיר, שעובדת כמרכזת וכמדריכה במחנה, רוצה להעביר מסר של פיוס, בדיוק בתקופה בה התקשורת עוסקת במחאת בני העדה האתיופית: "אין ספק שהמחאה חשובה, ושמדובר בנושא חשוב. אני בטוחה שהשנה נכניס אותו לפעילות שלנו". ועוד מוסיפה לקראת סיום" כולם מוזמנים להירשם ולבוא ולמחנה". בוואלה יהדות כבר התחילו לארוז מזוודה.