פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      מה לתקן לפני תיקון ליל שבועות?

      יש אנשים שנראה שמתן תורה דוחק אצלם את כללי הדרך ארץ. הם מקפידים לאכול גלאט כשר, אך משמיצים את מי שחושב אחרת מהם. מקפידים על צניעות, אך פוגעים בכבודם של אנשים, נותנים צדקה אך מרמים את מס הכנסה. התנהגויות דתיות אלה לא רק שגויות, אלא הן גם גורמות לחילול השם

      תיקון ליל שבועות, הכותל המערבי, ירושלים (יח"צ)
      (צילום: יח"צ)

      מה לתקן לפני התיקון?
      הבדיחה מספרת שמשה רבנו הודיע לעם ישראל מראש על התאריך של מתן תורה. הייקים הגיעו שבוע קודם, לכן הם קיבלו כל כך הרבה דרך ארץ שקדמה לתורה, הליטאים הגיעו בדיוק בזמן, לכן הם תפסו חזק את התורה, החסידים הגיעו שבוע מאוחר יותר – הישר לקידוש...

      בדיחה זו מתחברת אצלי לדברי הרבי מקוצק שציין כי לשבת שלפני סוכות קוראים "שבת שובה", לשבת שלפני פסח קוראים "שבת הגדול", ואם כן, שאל: איך צריך לקרוא לשבת שלפני חג מתן תורה? תשובתו הייתה: צריכים לקרוא לה "שבת דרך ארץ", שכן אמרו חכמים: "דרך ארץ קדמה לתורה" (ויק"ר, ט, תנד"א י).

      מהי דרך ארץ? במקורות מסוימים של חז"ל המושג דרך ארץ מתייחס לעיסוק במלאכה (לדוגמה אבות ב, ב). אולם ברוב המקורות הכוונה למידות טובות, ולהתנהגות אנושית נאותה ונכונה. היכן מצאנו שמידות טובות והתנהגות ראויה קדמו לתורה? נראה שהכוונה היא לכך שבני ישראל יישמו את שבע מצוות בני נח, ולכן היו כשירים לקבלת התורה.

      מתוך הבנה זו, אנו יכולים להבין את המדרש המפורסם, לפיו הקב"ה הציע את התורה לעמים שונים, אך הם נמצאו בלתי מתאימים לקבלה. בני עשיו לא יכלו לקבל את האיסור לא תרצח, בני עמון ומואב התקשו לקבל את מצוות לא תנאף, ובני ישמעאל נמצאו חסרי מסוגלות לקיים את הציווי לא תגנוב. כך, ממשיך המדרש: "לכל אומה ואומה שאל להם אם מקבלים את התורה... אולם התברר כי "אפילו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם עד שפרקום" (ספרי, דברים, שמג).


      באיזו דרך בדק הקב"ה את האומות, ומדוע הוא בחן אותם דווקא במצוות אלה, ולא שאל אם הם מוכנים לקבל את המצוות החדשות שיינתנו במתן תורה? נראה שהמטרה הייתה לבחון האם הם מקיימים את המצוות שהם כבר היו מחויבים בהן, וכשהתברר שאף על איסורי רצח, ניאוף וגניבה הם לא שומרים, המסקנה הייתה שאין טעם לתת להם עוד 606 מצוות.

      מדרש זה מעמיד אותנו על עיקרון חשוב ביותר: הקפדה על מצוות בסיסיות דוגמת "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנוב", היא הבסיס לקבלת התורה. המצוות הללו אמנם נקבעו בעשרת הדברות, אבל היה מצופה מכל אדם באשר הוא אדם לקיים אותן עוד לפני מתן תורה. מי שנכשל בכללי ההתנהגות האנושית הבסיסית הזאת – אינו ראוי לקבל את התורה.

      התורה איננה מהווה תחליף למצוות הבסיסיות שמתחייבות מהמוסר הטבעי ומהשכל האנושי, אלא היא באה לבנות קומה נוספת על גביהן. הרב קוק הדגיש באמירות חדות שהמוסר האלוקי, לא בא לבטל דבר מעקרונות המוסר האנושי הבריא שיש לבני אדם, וקבע כי יש הכרח בבניית מוסר טבעי תקין לפני שמקבלים תורה. (אורות הקודש, ג, יא).

      מה חיפש הרב קוק ביפו (Creative Commons)
      המוסר האלוקי, לא בא לבטל דבר מעקרונות המוסר האנושי. הרב קוק

      אין הדבר מובן מאליו. יש אנשים שלפי התנהגותם נראה שמתן תורה דוחק אצלם את כללי הדרך ארץ והמוסר הטבעי. הם מקפידים לאכול גלאט כשר, אבל משמיצים את מי שחושבים אחרת מהם. הם שומרים שבת, אבל מפריעים לשכנים, מקפידים על צניעות, אך פוגעים בכבודם של אנשים, נותנים כמה מטבעות לצדקה בתפילת שחרית אבל מרמים את מס הכנסה. התנהגויות דתיות אלה וכאלה ששמות לאל את המוסר האנושי הטבעי, אינן רק שגויות כשלעצמן, אלא הן גם גורמות לחילול השם.

      חשיבותה של ההתנהגות האנושית המוסרית יכולה לתת הסבר נוסף לקריאתה של מגילת רות דווקא בשבועות. שכן מגילה זו מתארת התנהגות אנושית מלאת חמלה וחסד של גיבוריה, רות, נעמי ובעז, שמונעת מכוחם של דרך ארץ ומוסר בריא. קריאתה ביום מתן תורה מעמידה את תיקון המידות והמוסר במרכז סדר היום של חג השבועות, ולפיכך בשבת שלפניה אכן ראוי להתמקד בשיפור מצב הדרך ארץ בדרכינו ובארצנו.