מלבד ארבעה או חמישה אנשים, כנראה שאף אחד לא יודע האם אריאל רוניס, איש שב"כ לשעבר, נהג בגזענות כלפי אותה אישה שחורה כפי שהיא טוענת, או שהיא פשוט ניצלה את היותה שחורה ואת האווירה הציבורית על מנת לחבוט במישהו בזמן שהיא עומדת בתור. אבל גם אם נניח שרוניס גזען, תסכימו שלא מגיע לו גזר דין מוות, לינץ', או שיימינג ברשת, שגרוע ממוות אפילו לאדם חזק כמוהו.
הרשת, סליחה, הגולשים, התגייסו נאמנה להוקיע אדם שעד אתמול לא שמעו את שמו, לא ראו אותו ברחוב ואין להם ככל הנראה מושג האם ועד כמה הם חבים לו את חייהם וביטחונם בעשרות השנים האחרונות. בין לילה הפך גיבור ישראל לאויב האנושות. ההמונים שהתגייסו בחדווה יתירה כשלוחי מצווה לשתף ולהוקיע את המנהל ה''גזען'', ראו את עצמם כפועלים למען החלש, מסייעים לנרדף, ממגרים את הגזענות ומרבים שלום בעולם.
בספר "חפץ חיים" שחובר באירופה לפני כ-100 שנים, מונה המחבר, רבי ישראל מאיר מראדין, לא פחות משבעה קריטריונים להישען עליהם לפני שאדם פותח את פיו (או מקליד סטטוס), כדי להעביר אינפורמציה שלילית על אדם אחר. בין היתר, על האדם לוודא שהסיפור יוביל לתועלת. תועלת שאינה יכולה להגיע באופן אחר. עליו לראות את הסיפור בעצמו וגם לוודא מול מושא הסיפור שהוא אכן מודע לעוול שעשה, ושהוא לא מתכונן לטפל בזה בעצמו. ועוד פרט מעניין: אסור להעביר אינפורמציה כזו אם חלילה ייגרם למושא הסיפור עוול יותר מאשר הוא מחויב בבית-הדין. אפילו להאמין לסיפור שלילי כזה. אסור. וכמובן שלא להעביר אותו הלאה במקרה כזה. כן, ה-Share שאנחנו לוחצים באופן ספונטני תוך גיגול כלפי מטה, הוא פעולה בעלת משמעות מוסרית נוקבת ומקיפה. השיתוף הזה יכול לרצוח חפים מפשע. אולי גם כאלו שאנחנו חבים להם את חיינו.
מספרים כי בערוב ימיו של מחבר הספר, ניגשה אליו נכדתו הצעירה כשעיניה מסנוורות מפלאי הטכנולוגיה של אותם ימים (מלחמת העולם הראשונה) "סבא, תתקדם, תראה אלו פצצות אנשים עושים, ראה אלו אווירונים ממריאים לשמים". החפץ חיים לא התרגש, "את רואה נכדתי את הפצצות הללו? בתוך כמה שנים הן יחריבו עיר שלמה. את רואה את המטוסים הללו? בעוד כמה עשרות שנים ינחיתו אחד כזה על הירח. הם מקדמים את הטכנולוגיה, אבל אנו כאן בבית המדרש בונים אנשים".
אכן, הטכנולוגיה הרחיקה לכת. יותר מאדם אחד נחת על הירח, ויותר מעיר אחת נחרבה בפצצת אטום. גם החפץ חיים לא חזה את התפשטות הרשתות החברתית, אבל הוא הבין דבר אחד. הטכנולוגיה והקדמה אינם מקדמים את האנושות. כאשר אין עוגן מוסרי יציב, האדם יכול להפוך לרוצח בלי לשים לב. האנושות נהגה לסגוד באופן עיוור לטכנולוגיה ולהתמסר אליה באופן עיוור וחסר בקרה, תוך שהיא מייחסת לה את התגלמותה של האינטליגנציה האנושית. את הדבר הבסיסי ביותר, לבחון האם וכיצד היא עשויה להועיל מבלי להזיק, לא העזנו לעשות. מי שהעלה נושא כזה הואשם בכפירה בקדמה.
הגיע הזמן לעשות חושבים ולנסח כללים כיצד להשתמש בתבונה בטכנולוגיה, שאם לא כן הקדמה תסיג את האנושות אלפיים שנה לאחור. אנו עלולים להפוך לחברה של רוצחים ומושחתים, רק שנוכל לעשות את זה בדרך הרבה יותר אכזרית, יעילה ומתוחכמת. וגם כזו שתשאיר את ייסורי המצפון עמוק עמוק במגירה של המשרד.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.