פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      לנפץ את ההיררכיה בין איש לאשתו

      בפרשתינו מסופר על טקס קשה של אישה הנחשדת ע"י בעלה שבגדה בו - "אישה סוטה". גם 2000 שנה אחרי חורבן המקדש, ההיררכיה בין איש ואישה קיימת גם בישראל של היום. מוסד הנישואין הוא אולי היסוד והראשית של כל חברה אנושית. טקס הנישואין חייב להיות שוויוני

      זוג, אסם (ShutterStock)
      (צילום: ShutterStock)

      זו הפרשה הארוכה בתורה - 176 פסוקים. הרבה נושאים בפרשת נשא ואני אתמקד בנושא הסוטה: מה היא סטייה ומי כאן סוטה מן הדרך, מהמסורת ומהחוק. הפרשה שלנו היא עוד דוגמא למרחק בין התרבות של בני ישראל בתקופת התורה או בזמן בית המקדש, לבין חיינו כיום. היחס בה לאשת איש או למוסד הנישואים או לאישה בכלל, מבטא את השינויים בזמן, אולי יותר מכל עניין אחר.

      "ד??ב??ר א?ל-ב??נ?י י?ש??ר?א?ל, ו?א?מ?ר?ת?? א?ל?ה?ם: א?יש? א?יש? כ??י-ת?ש??ט?ה א?ש??ת?ו?, ו?מ?ע?ל?ה בו? מ?ע?ל". מדובר כאן על אישה שעושה מעשה של סטייה, או אולי היא משטה ומועלת באמון בעלה. הכוונה לחשד שיש לבעל כי אשתו בגדה בו ושכבה עם גבר אחר. חשוב להדגיש, מדובר כאן על חשד. אין הוכחה. אם הייתה הוכחה לכך שהאישה נאפה, דינה היה מוות. מדובר כאן על חשד של הבעל: "ו?ע?ב?ר ע?ל?יו רו?ח?-ק?נ?א?ה ו?ק?נ??א א?ת-א?ש??ת?ו?". לבעל יש רוח של קנאה, יש לו הרגשה, הוא מקנא לה.

      אם שאלתם את עצמכם היכן פרשת סוטה הפונה לגבר - הצחקתם אותי. זו ספירה אחרת, בה נשים לא כתבו את התורה וגברים היו מעל הדברים הללו. סטוץ קטן בעירייה או במשטרה לא הוביל אותם לטקס משפיל בבית המקדש. לבעל יש רכוש – זאת אשתו. כמה חכם ונאור היה דוד בן גוריון, ראש הממשלה הראשון שלנו, שביקש במכתב רשמי לקרוא לזוג נשוי איש ואישה ולהפסיק להשתמש בפועל החד צדדי רכושני, אלילי –בעל. השפה כאן מתארת את מאזן הכוחות.

      הבעל מוביל את אשתו למקדש, נותן תרומה לכהן ואז מתחיל טקס מורכב ומשפיל: "ו?ה?ע?מ?יד ה?כ??ה?ן א?ת-ה?א?ש???ה, ל?פ?נ?י י?הו?ה, ו?פ?ר?ע א?ת-ר?אש? ה?א?ש???ה, ו?נ?ת?ן ע?ל-כ??פ??יה? א?ת מ?נ?ח?ת ה?ז??כ??רו?ן מ?נ?ח?ת ק?נ?א?ת ה?וא". האשה מובלת מושפלת ואז הכהן עושה בה מעין ניסוי. הוא משביע אותה ונותן לה לשתות מים מיוחדים מעורבבים באפר: "ו?ה?ש??ק?ה, א?ת-ה?א?ש???ה, א?ת-מ?י ה?מ??ר?ים, ה?מ?א?ר?ר?ים; ו?ב?או? ב?ה? ה?מ??י?ם ה?מ?א?ר?ר?ים, ל?מ?ר?ים". זה היה מעין פוליגרף של ימי בית ראשון... אם היא טהורה היא תתעבר ואם לא, היא תהייה מעין מצורעת מינית עד סוף ימיה...

      עכשיו חשבו ודמיינו לעצמכם כיצד חשה נערה או אישה נשואה בעולם שבו ישנה האפשרות הזו. היכולת של כל גבר לקחת את רעייתו למקדש או לרב ולהשפיל אותה כך, ללא חובת הוכחה או בדל ראייה. כך נוצרת תרבות של שליטה, איום ופחד. מספיק לשמוע את הפרשה בקריאת התורה. מי שמבינה את המשמעות של המילים תהייה אישה טובה וצייתנית לבעלה. כי מי רוצה להסתבך עם רוח קנאה?

      בית המקדש השני (צילום מסך , ויקיפדיה)
      הבעל מוביל את אשתו למקדש, נותן תרומה לכהן ואז מתחיל טקס מורכב ומשפיל

      הטקס הזה עבר אחרי חורבן המקדש השני למשנה ולתרבות חז"ל והמשיך להתקיים עוד דורות רבים. התהליך שמתואר במסכת "סוטה" במשנה הוא פומבי, משפיל ואלים יותר מן הטקס המתואר בפרשה שלנו. יש כאן חברה של גברים חושדים וקנאים שנעזרת בממסד גברי. כוהנים ומאוחר יותר גם רבנים ששופטים נשים באופן חד צדדי ומשפיל. אולי המקום הנמוך ביותר שאליו נפלה המסורת היהודית מפרשת בראשית - "זכר ונקבה ברא אותם". גילוי וכיסוי בלשון.

      השפה יוצרת תודעה ומשמעות: המושג "סוטה", המטען שנושא איתו הפועל "בעל" גם 2000 שנה אחרי חורבן המקדש יוצרים תודעה של רכוש ושל היררכיה בין איש ואישה גם בישראל של היום. מוסד הנישואין הוא אולי היסוד והראשית של כל חברה אנושית. גם טקס הנישואין חייב להיות שוויוני. אסור להתחתן ברבנות, וצריך להיזהר מרבני "צהר" שמחייכים לחילונים ומכניסים אותם במסיכה של נעימות תחת המסורת הלא שוויונית של היהדות הרבנית. זו אותה היהדות שאתם לא רוצים להיות חלק ממנה.


      המאמרים המתפרסמים במדור משקפים את עמדת הכותבים בלבד.


      ארגון בינה עוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור החילוני