דינה, ב?תם של יעקב ולאה, היא קורבן האונס הראשון המוזכר במקרא. עתה, שתיקתה משמשת כדגם מרכזי בתכנית ייחודית למטפלים ועובדים סוציאליים העוסקים בטיפול בנפגעות תקיפה מינית ובקרוב תועבר גם במכון מלטון באוקלוהומה שבארה"ב למטפלים יהודים. העיסוק בסיפורים הקדומים, המכוננים, סוללת עבור המטופלים את הדרך לתיקון הנדרש בחיי המטופלות המושתקות. איפה פוגשת אותן שתיקתה של דינה בת יעקב הנאנסת על ידי שכם בן חמור? האירוע מטלטל את כל בני משפחת יעקב אך קולה כלל לא נשמע. במסגרת הסדנא עולות שאלות שונות על המערך המשפחתי, המקום של הנאנסת שלעיתים סובלת פעמיים, פעם כקורבן ופעם כמי שאשמה במה שארע לה. האם מדובר בשמירת סוד או בחברה שאינה יכולה להקשיב ולהכיל?
התכנית פו?תחה על ידי מכון חרוב ובשיתוף עם מרכז הרצוג. שני המוסדות הללו, הראשון כמכון פסיכולוגי המתמחה בטיפול נפגעי התעללות והזנחה, והשני- כמרכז ללימוד תכנים מהמסורת היהודית, משלבים כוחות לטיפול ביבליותרפי, שיטה המתבססת על עיסוק בסיפורים עתיקים ובמקרה דנן, מהתרבות היהודית.
גבולות המיניות הלגיטימית, אונס וניצול מיני, גילוי עריות על ידי הדמות ההורית, כל אלו עולים מהסיפורים התנ"כיים והמדרשים בהם עוסקת הסדנא. על פי רוב מדובר בסיפורים שאינם מקבלים במה בולטת מדי, ונותרים במקום חבוי במסורת היהודית הדרשנית, אך הם בהחלט מופיעים.
"זה בהחלט לא נושא מדובר, שהוא חלק מהמסורת היהודית, מהמיינסטרים", מסכימה בשיחה לוואלה! יהדות ד"ר גילי זיוון ממכון הרצוג ומרכזת התכנית. "אבל רצינו להגיד שכפי שמדברים על סוגיות כמו יציאת מצרים, לתת לגיטימציה גם למקום של הנפגעות ולכל מי שעוסק בתחום הזה, שלא מטאטאים את זה החוצה מהמסורת. מבחינתי מסורת שמקיאה חלק ממה שקיים בחברה, זאת מסורת בעייתית. המסורת היא שיקוף של החברה. יש כאן אמירה חברתית, שהיהדות נוגעת גם במקומות שבדרך כלל היחס אליהם הוא- 'לא בבית ספרנו'".
זיוון צוללת בשיחתה עימה לנימים דקים בכתובים החושפים את היחס לנושאים מיניים מזוויות שונות ורבות ושולה מהם משמעויות מאתגרות: "בטקסט המקראי לא כתוב שדינה צעקה. רק כתוב הפועל שהוא 'עינה' אותה וגם 'וישכב אותה', כפועל סביל. במקומות אחרים למשל, המתארים מפגש מיני נאמר- 'וישכב עימה'. רואים איך לשון הכתוב מדייקת כאן ומתארת שזה למעשה היה בניגוד לרצונה ולא מתוך שיתוף פעולה. מרגישים מהמילים את ההחפצה של האישה".
במדרשים אחרים זיוון מזכירה דברי פרשנים התולים את האשם בדינה עצמה, שיצאה לשדה, ומי שיוצאת החוצה זה מה שקורה לה. לעומת זאת, יש מדרשים יותר סובלניים כלפי דינה המתארים אותה כמי שנפלה למלכודת. לחילופין, יש פרשנים התולים את אשם האירוע הקשה בהוריה, יעקב ולאה, כל אחד מסיבותיו הוא.
התכנית אמנם מבוססת על כתבים מהמסורת היהודית, אך בסדנא הראשונה שהתקיימה בנושא השתתפו עובדות סוציאליות ומטפלות בנפגעות תקיפה מינית המגיעות מכלל המגזרים והאזורים בארץ, מתל אביב, קיבוצים של השומר הצעיר ועד להתנחלויות מרוחקות, חילוניות ודתיות החולקות יחד טיפול בבעיה משותפת (הוחלט תחילה לקיים סדנא לנשים בלבד). לדברי זיוון, התחושה הכללית הייתה שאין מקום או מגזר בחברה הישראלית שהדברים הללו אינם קיימים, אלא שקהילה, מקום או מוסד אינם נמדדים ביכולת לומר- 'אצלנו זה לא קורה', אלא להודות שזה קורה ואיך מטפלים. בד בבד, היא מציינת, כי בקהילות הדתיות קורה תהליך בשנים האחרונות של הכרה ציבורית ומודעות טיפולית גבוהה יותר. "כיום יש יותר ויותר מודעות לנושא הזה, יש כבר דיבור, כותבים על זה. מכון חרוב אפילו עושה תכנית בעולם החרדי סביב הנושא. ההכלה הקהילתית ושל הסביבה מאוד חשובה מבחינת הטיפול", מדגישה זיוון.
בדיוק כמו במקרה של דינה המקראית, זיוון מצביעה על כך ש"נערה לפני 30 שנה לא היה לה למי לספר את שארע לה, וגם אם כן, לפעמים היו מאשימים אותה מתוך המקום שלא מסוגל לקבל". אפילו בקיבוץ הדתי סעד בו היא מתגוררת הוקמה וועדה מיוחדת לטיפול בנושא לפני כשבע שנים והיא אף נמנתה על חבריה עד לפני כשנה. "אני זוכרת איזושהי תלונה של ילדים שחלק גדול מהאנשים המבוגרים אמרו: 'לא יכול להיות, הילדות ממציאות, הן רואות הרבה טלוויזיה'", היא מספקת דוגמא מהחיים. "היום אף אחד לא יגיד דבר כזה. היום יש וועדה שאם מישהו יש לו תלונה הוא יכול לפנות אליה. עצם זה שיש וועדה זה אומר שזה יכול לקרות גם אצלנו, אחרת בשביל מה צריך וועדה?".
סיפור נוסף שהועלה במסגרת הסדנא הייחודית הזו היה סיפורה של רבקה בת בתואל, אשר לפי המדרש אביה, ששימש כמעין מנהיג אזורי הנהיג נורמה שכל בתולה לפני נישואיה תיבעל על ידו תחילה. חלק מהפרשנים טוענים כי המילה "אלך" שרבקה אומרת כאשר שואלים את פיה בדבר ההצעה לעזוב את הבית לצורך נישואין מבטאת למעשה בריחה מבית בעל נורמות פסולות. הפרשנים אף טורחים להדגיש שרבקה הייתה בתולה לפני שנישאה ליצחק. בעל אוזן רגישה יכול להבין מהטון שמשתמע מכך שרבקה לא נפגעה מינית בשום דרך.
גם ד"ר זיוון, ד"ר לפילוסופיה יהודית המכירה את המסורת היהודית לעומקה- הופתעה שנתקלה בזווית הזו בסיפורה של רבקה. "בהתחלה אמרתי לעצמי: "לא יכול להיות"", היא מספרת. "מדובר בסיפורים שחלקם למדנו עליהם בגן או בבית הספר, שלפתע מוארים באור אחר לחלוטין ממה שהתרגלנו להכיר. המסורת הזאת נמצאת במדרשים אך אינה מוכרת כלל, לחלקה הגעתי בעקיפין. כי תמיד מדברים על רבקה והחסד שהייתה עושה ותמיד זה סיפור מאוד יפה על נערה יפה וטובת עיניים, ולא על דברים אסורים שאולי היו שם במשפחה.
"הסיפור הזה עורר הרבה סערה בקבוצה. היו אפילו נשים שאמרו: 'אנחנו לא מוכנות לזה שככה מקלקלים לנו את הסיפור היפה'. דיברנו על הקושי לשמוע את הסיפור הלא נעים, וגם על כך שהאבא שהוא מקור לאהבה והגנה, איך חווה ילדה את האירוע שלפתע חומות יריחו מתמוטטות סביבה. פתאום המקום הכי מגן הופך למקום הכי מסוכן. לא הייתה מטפלת אחת בקבוצה שלא הייתה לה לפחות מטופלת אחת כזו. אחר כך חשבתי עם עצמי: אולי זה בגלל הקושי לקבל את זה ש'אצלנו אין את זה'. כי תמיד קשה לנו לקבל שאולי גם אצלנו זה קיים. לא משנה מה זה ה'אצלנו' הזה, אם זה הציבור הדתי, או הקיבוצים בעבר או קהילות סגורות ובכלל".