דורון זאבי, סטודנט לתואר שני בעיצוב, בחר בדרך מקורית להתמודד על הפרס בתחרות מחקר ויצירה בעלי תרומה לאיכות הסביבה. לפרויקט הגמר שלו, הכין זאבי תשמישי קודש מפריטי לבוש וטקסטלים ממוחזרים שאותם יצר ממעילים שלבש אביו שנפטר לאחרונה. עכשיו, אחרי שזכה, בכוונתו לתרום אותם לעילוי נשמתו.
הרעיון של זאבי נולד מתוך השראה ששאב ממנהג שרווח בעבר בקהילות יהודיות ברחבי העולם, עוד בתקופה שקדמה למהפכה התעשייתית: נשים מחזרו בגדים של גברים ונשים יהודים שנפטרו, הפכו אותם לתשמישי קדושה ותרמו אותם למשפחה, לנזקקים, לקהילה או לבית כנסת באזור מגוריהם.
המנהג נעלם עם הקמתם של מפעלי הייצור והתפירה, לפני עשרות שנים, אך זאבי חידש אותו בפרויקט. כחלק מההכנה לעבודת הגמר שלו, הוא פירק שרוולים, צווארונים ושאר חלקי לבוש מבגדי אביו המנוח, והכין מהם עשרות תשמישי קדושה: מעילים ורימונים לספר תורה, מפה לבימת בית הכנסת, פרוכת, עטרה לטלית ועוד. העובדה שהוא בעליו של סטודיו לבגדים ולשמלות כלה, סייעה לו בעבודה.
עבודת הגמר זיכתה אותו בפרס קרן רוזן של מכללת "שנקר" והמשרד להגנת הסביבה למחקר ויצירה בעלי תרומה לאיכות הסביבה. בפרס הוא זכה לצד תשעה סטודנטים ומרצים נוספים. "הפרויקט נולד מפרויקט אחר של מחזור בגדים שאנחנו אמונים עליו בשנקר", מספר זאבי, "אנחנו מקבלים ארגזים עם בגדים של רשתות כמו 'רנואר' שמיועדים לגריסה, ומעצבים מהם בגדים חדשים".
"מכיוון שאני מתמצא ביודאיקה, ויודע שהייתה מסורת של מחזור בגדים והפיכתם לתשמישי קדושה, חשבתי, למה שלא אחדש אותה? כשאבי נפטר חשבתי שזאת תהיה דרך לתרום לעילוי נשמתו. רעיון המיחזור הוא דבר חדש יחסית בעולם המערבי אבל בקהילות יהודיות בעבר יצירת תשמישי קדושה ממוחזרים הייתה דבר מקובל.
עוד מוסיף זאבי כי "גברים ובעיקר נשים תרמו את בגדיהם לטובת הפיכתם לתשמישי קדושה. המנהג הלך לאיבוד בדורות האחרונים כיוון שהמיחזור התבסס על עבודת יד. חידוש המסורת הזאת משלב את המודעות הסביבתית ואת הגישה שלפיה דברים לא אמורים להתבזבז ולהתכלות אלא להישאר בני קיימה ולעבור לשימוש חוזר, עם המנהג היהודי של תרומה לעילוי נשמת המת. הבגדים הם חלק מזהותו של אדם והפיכתם של בגדיו של אדם מאמין לתשמישי קדושה מנציחה את זהותו".