בפרשת השבוע שלנו, פרשת "בהעלותך", מופיעים נושאים רבים ומתוכם אני בוחר להתמקד בנושא שחותם את הפרשה עניין האשה הכושית אשר למשה. עניין קצת מכוער, או סתום, מעין נושא אישי לא ברור. שמעתם נכון, למשה רבינו הייתה אישה כושית ומעניינת השאלה - מה יש לאח הגדול לומר על כך? כל זה מייד בפרשה שלפנינו.
וכך כתוב בפרשה : "ו?ת??ד?ב??ר מ?ר?י?ם ו?א?ה?ר?ן ב??מ?ש??ה, ע?ל-א?דו?ת ה?א?ש???ה ה?כ??ש??ית א?ש??ר ל?ק?ח: כ??י-א?ש???ה כ?ש??ית, ל?ק?ח." מרים אחות משה מדברת על האישה הכושית שלקח משה. וכבר כאן, לא ברור מה העניין. האם ציפורה אשת משה היא כושית? האם משה לקח אישה אחרת תחת ציפורה? ומה בדיוק הבעיה עם צבע עורה השחור? זהו טקסט קשה וסתום שרב הנסתר בו על הגלוי. אנסה כאן רק להביא מקצת מן הפרושים שניתנו לפרשה הזו ואולי אתם, הקוראים, תבינו דבר מתוך דבר. וזהו לפניכם הקטע במלואו:
"ות??ד?ב??ר מ?ר?י?ם ו?א?ה?ר?ן ב??מ?ש??ה, ע?ל-א?דו?ת ה?א?ש???ה ה?כ??ש??ית א?ש??ר ל?ק?ח: כ??י-א?ש???ה כ?ש??ית, ל?ק?ח. ו?י??אמ?רו?, ה?ר?ק א?ך?-ב??מ?ש??ה ד??ב??ר ה'- ה?ל?א, ג??ם-ב??נו? ד?ב??ר; ו?י??ש??מ?ע, ה'. ו?ה?א?יש? מ?ש??ה, ע?נ?ו מ?א?ד--מ?כ??ל, ה?א?ד?ם, א?ש??ר, ע?ל-פ??נ?י ה?א?ד?מ?ה. ו?י??אמ?ר ה' פ??ת?א?ם, א?ל-מ?ש??ה ו?א?ל-א?ה?ר?ן ו?א?ל-מ?ר?י?ם, צ?או? ש??ל?ש??ת??כ?ם, א?ל-א?ה?ל מו?ע?ד; ו?י??צ?או?, ש??ל?ש??ת??ם. ה ו?י??ר?ד ה' ב??ע?מ?ו?ד ע?נ?ן, ו?י??ע?מ?ד פ??ת?ח ה?א?ה?ל; ו?י??ק?ר?א א?ה?ר?ן ו?מ?ר?י?ם, ו?י??צ?או? ש??נ?יה?ם. ו?י??אמ?ר, ש??מ?עו?-נ?א ד?ב?ר?י; א?ם-י?ה?י?ה, נ?ב?יא?כ?ם--ה' ב??מ??ר?א?ה א?ל?יו א?ת?ו?ד??ע, ב??ח?לו?ם א?ד?ב??ר-ב?ו?. ל?א-כ?ן, ע?ב?ד??י מ?ש??ה: ב??כ?ל-ב??ית?י, נ?א?מ?ן הו?א. ח פ??ה א?ל-פ??ה א?ד?ב??ר-ב?ו?, ו?מ?ר?א?ה ו?ל?א ב?ח?יד?ת, ו?ת?מ?נ?ת ה', י?ב??יט; ו?מ?ד?ו?ע? ל?א י?ר?את?ם, ל?ד?ב??ר ב??ע?ב?ד??י ב?מ?ש??ה. ו?י??ח?ר-א?ף ה' ב??ם, ו?י??ל?ך?. ו?ה?ע?נ?ן, ס?ר מ?ע?ל ה?א?ה?ל, ו?ה?נ??ה מ?ר?י?ם, מ?צ?ר?ע?ת כ??ש???ל?ג; ו?י??פ?ן א?ה?ר?ן א?ל-מ?ר?י?ם, ו?ה?נ??ה מ?צ?ר?ע?ת. ו?י??אמ?ר א?ה?ר?ן, א?ל-מ?ש??ה: ב??י א?ד?נ?י-א?ל-נ?א ת?ש??ת ע?ל?ינו? ח?ט??את, א?ש??ר נו?א?ל?נו? ו?א?ש??ר ח?ט?אנו?. א?ל-נ?א ת?ה?י, כ??מ??ת, א?ש??ר ב??צ?אתו? מ?ר?ח?ם א?מ?ו?, ו?י??א?כ?ל ח?צ?י ב?ש??רו?. ו?י??צ?ע?ק מ?ש??ה, א?ל-ה' ל?אמ?ר: א?ל, נ?א ר?פ?א נ?א ל?ה?. ו?י??אמ?ר ה' א?ל-מ?ש??ה, ו?א?ב?יה? י?ר?ק י?ר?ק ב??פ?נ?יה?--ה?ל?א ת?כ??ל?ם, ש??ב?ע?ת י?מ?ים; ת??ס??ג?ר ש??ב?ע?ת י?מ?ים, מ?חו?ץ ל?מ??ח?נ?ה, ו?א?ח?ר, ת??א?ס?ף. ו?ת??ס??ג?ר מ?ר?י?ם מ?חו?ץ ל?מ??ח?נ?ה, ש??ב?ע?ת י?מ?ים; ו?ה?ע?ם ל?א נ?ס?ע, ע?ד-ה?א?ס?ף מ?ר?י?ם".
חז"ל מבינים את הקטע הזה בניסיון של מרים ואהרון לערער על מנהיגותו של משה. הדיבר על האישה הכושית סתום, יש שאומרים שמדובר על ציפורה. וטענתה של מרים היא שמשה פרש מציפורה והוא לא ראוי להנהיג כך. ויש שמפרשים שהאישה היא בכלל אישה נוכרייה שמשה לוקח לו במקום ציפורה. העיקר הוא שיש כאן ביקורת מצד מרים ואהרון על מנהיגותו של משה: מנהיג לא יכול לפרוש מאשתו, מביתו ומעמו ולהתבודד עם אלוהים, זוהי ביקורת קשה ועקרונית.
אלוהים פועל כאן מהר ובחדות: הוא מסביר שמשה קרוב אליו מאד. כל נביא אחר יתנבא דרך חלומות, סמלים וסימנים ומשה "תמונת השם יביט". למשה רבנו יחסים אינטימיים עם אלוהים. זו אולי הסיבה שהוא לא יכול להתפנות לחיי משפחה. אלוהים לא מקבל את הביקורת עליו ורוגז מאד על אהרון ומרים שמעזים למתוח ביקורת על משה נביאו, נאמן ביתו. משום מה, רק מרים היא הנענשת והופכת למצורעת. למרות שהיא אחות משה היא מורחקת מן המחנה כשהיא טמאה ומנודה. זהו עונש נורא. אהרון פונה אל משה ומשה צועק אל אלוהים. אך לא נראה שהשם סולח, הוא רוצה שהיא תשב מחוץ למחנה. זהו עונש עם "קלון". הצרעת מלבינה את העור והשיער בצבע לבן חולני, בהקבלה הפוכה לביקורת של מרים על האישה הכושית אשר למשה.
הרמב"ם מפרש את הביקורת של מרים שמכוונת לפרישתו של משה מאשתו כנכונה עובדתית. משה, בניגוד לשאר הנביאים והמנהיגים, פרש מן העולם החומרי ומן הצורך בזוגיות ונדבק באלוהים. אך בניגוד לגישה הרווחת במסורת היהודית כי המנהיג הוא חלק מן העם ויש ציפייה ממנו להקים משפחה ולא לחיות פרוש מן העולם כנזיר, המקרה הזה לדעת רמב"ם הוא יחיד ומיוחד. מרים נענשת בחומרה דווקא משום הביקורת הרצינית ועניינית שלה.
לסיום, מעניין לקרוא שוב את הפסוק הסוגר את הקטע. אלוהים כועס ומעניש. אף אחד לא מתווכח עם ה"אח הגדול", הוא צודק תמיד. אבל "העם לא נסע עד האסף מרים" למרות שעם ישראל בנדודים ולכאורה, בעקבות מחלת מרים, היא מוצאת מחוץ למחנה, העם צריך להמשיך במסע. העם, כך נרמז לנו, לא זז. הוא מעריך ואוהב את מרים. העם שובת במקום עד שהיא נרפאה ועד לשובה למחנה. בכל זאת, אח גדול, כי גם לעם יש אמירה כלפי האלוהים.
המאמרים המתפרסמים במדור משקפים את עמדת הכותבים בלבד.
ארגון בינה עוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור החילוני