בבית המדרש של חסידות בעלזא בירושלים חגגו השבוע ביום שלישי את חתונת נכד האדמו"ר - רבי יששכר דב רוקח. במרכז, התיישב הרב רוקח, אחד מהמנהיגים המובילים והבולטים בציבור החרדי-חסידי. לצדו, החתן הצעיר רק בן 18, אביו ושאר בני המשפחה. וכמו בכל חתונה חסידית גדולה, גם החתונה הזו, הפכה לפסגה של בכירים בהנהגה החרדית.
בשעות הבוקר המוקדמות של יום רביעי הסתיימה החתונה ונחתמה במה שנחשב לאחד מרגעי השיא של חתונה חסידית גדולה - ה"מצווה טאנץ", ריקוד של האדמו"ר עם הכלה. אך בחתונה הזו, נרשם רגע שיא נוסף ולא פחות דרמטי ברחוב החרדי. לחיצת ידיים פומבית של האדמו"ר מבעלזא עם בן דודו האדמו"ר ממכנובקא, רבי יהושע רוקח.
לחיצת הידיים הזו שהוגדרה "היסטורית", קדמו בשבועות האחרונים עשרות פגישות חשאיות בארץ, בלונדון ובמקומות נוספים בעולם. מקורבים לשני האדמו"רים נפגשו, בני משפחה מדרגה שנייה ושלישית התדפקו על דלתות בתיהם האחד של השני, ואליהם הצטרפו גם עשרות שיחות טלפון בין בכירים בשתי החסידויות. המטרה: פיוס בין בני הדודים שהסתכסכו לפני למעלה מ-30 שנה, ומאז כמעט ולא נפגשו בפומבי.
תחילת הסכסוך שהפך השבוע לשיחת היום הכי מדוברת ברחוב החרדי הוא בפטירתו של הרב אהרון רוקח, האדמו"ר מבעלזא הקודם, שהקים את החסידות בישראל אחרי השואה. הרב רוקח לא השאיר אחריו ילדים ובכך הותיר את שאלת ההנהגה פתוחה. מי שכבר אז הסתמן כיורשו היה אחיינו, שהינו האדמו"ר הנוכחי יששכר דב רוקח. על אף שהיה ילד בן 9, זכה לתואר "הינוקא", כינוי לאדמו"רים שהוכתרו כשאינם עוד בגיל בר המצווה, ואינם בוגרים או גדולים דיו בתורה, כדי להנהיג בפועל.
לאחר שהתחתן, בגיל 18 בלבד, הפך אוטומטית רוקח לאדמו"ר מבעלזא. עם מינויו, החל לבסס את מעמדה של החסידות שהייתה עוד בחיתוליה, ואת מעמדו כמנהיג רוחני. המהלכים שהוביל, שינויים מזעריים שהנחיל במנהגי החסידות, עוררו עליו מתנגדים, רובם חסידי בעלזא, שטענו כי בהנהגתו נעשית פגיעה ברעיון שמוביל את חסידות "בעלזא" בהנהגת האדמו"רים הקודמים, בהם, דודו המנוח.
אחד מהמהלכים הדרמטיים שהוביל נחתם בסוף שנות ה-70 כשביקש להיפרד מ"העדה החרדית", פלג קיצוני במגזר החרדי. הפלג מתנגד למדינה הציונית, לא לוקח תקציבים מהמדינה, ומתוך בחירה אידיאולוגית לא מיוצג בממשלה, בכנסת או ברשויות המקומיות. כחלק מההחלטה, התפתח מאבק בין בעלזא לפלג החרדי קיצוני.
מהר מאד הפך המאבק לאחד המכוערים שידעה החברה החרדית בישראל אי פעם. שני הצדדים התנקמו זה בזה בדרכים יצירתיות, והחיכוכים הובילו לא פעם לעימותים אלימים. גורם חרדי בכיר הסביר שמטרת הניתוק מהפלג הקיצוני הייתה הרצון של בעלזא לקבל תקציבים מהמדינה ולדרוש לראשונה מאגודת ישראל ייצוג בכנסת, דרישה שלא נענתה זמן רב.
חמש שנים אחרי שנכנס לתפקידו, עזבו קבוצה ממתנגדיו של האדמו"ר רוקח את בית מדרשו. הם חיפשו אלטרנטיבה ומצאו אותה אצל רבי יהושע רוקח, שהתמנה כמה שנים לאחר מכן לאדמו"ר ממכנובקא. מתנגדיו של האדמו"ר הנוכחי ראו בו ממשיך את המורשת שהותירה אחריה בעלזא, גם בשל היותו אחיין של האדמו"ר הקודם. "המלחמה העיקרית שגלשה מהר מאד למקומות אלימים הייתה על שם החסידות בעלזא", מספר ישראל כהן, כתב אתר החרדי 'כיכר השבת', לדברי כהן, בעלזא הגדולה התנגדה נחרצות לכך שמכנובקא ישתמשו בשמה, "הם הסכימו להילחם על כך עד חורמה".
רגע שיא במאבק היצרי בין שתי החסידויות נרשם ב-1994. חסידות מכנובקא "הרימה ראש", פתחה בית מדרש חדש בירושלים ובבעלזא היריבה ראו בכך הכרזת מלחמה. "במודעות שהתפרסמו לקראת אירוע הכנסת ספר תורה במעמד פתיחת המקום בירושלים", נזכר אחד מחסידי מכנובקא, "השתמשנו בשמה של חסידות בעלזא. האירוע היה אמור להתקיים במוצאי שבת, אלא שבתחילתו הגיעו בהפתעה קבוצה של 300-400 בחורים מבעלזא שפוצצו לנו את האירוע. הם נקטו באלימות קשה, התפתחה קטטה שהסתיימה בפצועים והאירוע חרב".
שנה קודם, פרצו אלמונים לביתה של חנה רוקח, אלמנת האדמו"ר המנוח, בירושלים. בפריצה נגנבו פריטי יקרי ערך של בעלה, זאת, ככל הנראה, על רקע השאלה מי ימשיך להנהיג אלפי חסידים בארץ ובעולם באותה צורה שהנהיגו האדמו"רים הקודמים. בשני הצדדים סברו כי מי שיחזיק בפרטי יקרי ערך ששימשו את האדמו"ר המנוח, לכאורה יחזיק באפשרות להוביל את ההנהגה. במכנובקא האשימו את בעלזא בגניבה, בבעלזא הכחישו ועד היום התעלומה לא נפתרה.
ואלה לא האירועים היחידים שהובילו לעימותים רבים. בכל שנה, ביום פטירת האדמו"ר מבעלזא הקודם, התקוטטו חסידים משתי החסידויות היריבות על התפילה על קברו בהר המנוחות בירושלים. שתי החסידויות האשימו זו את זו באלימות שפרצה ביניהם באותם פעמים עד שב-2010 הוויכוח הגיע לבג"ץ.
שלום אנגלנדר, מזכירו של האדמו"ר ממכנובקא, עתר לבית המשפט בדרישה לחייב את משטרת ישראל לאבטח את הרבי ואת חסידיו המבקשים להשתטח על קבר האדמו"ר הקודם, זאת מחשש להתנכלות מצד חסידיו של האדמו"ר הנוכחי. הפנייה לבג"ץ הייתה צעד חריג ביותר בחברה החרדית, בה מקפידים בדרך כלל באדיקות על האיסור לפנות לערכאות שאינם דנים על פי דין תורה.
גם אחרי ההחלטה בבג"ץ, הסכסוך לא תם. "היו עשרות ניסיונות להגיע לפשרה", סיפר השבוע אחד מחסידי בבעלזא, "אף אחד מהניסיונות האלו לא צלח. בבעלזא לא הסכימו לוותר על השם שלה, במכנובקא גם לא וויתרו וכך בכל פעם שכמעט הגיעו להסכמה המגעים התפוצצו. זה היה מעין ריטואל קבוע שחזר על עצמו פעם אחר פעם".
שחר אילן, לשעבר פרשן לענייני חרדים והיום סמנכ"ל עמותת חדו"ש, אומר כי האדמו"ר היה "רפורמטור אדיר" ובשל כך יצר לו בתחילת כהונתו "המון אויבים", כלשונו. אילן טוען כי בתקופה הראשונה לכהונת האדמו"ר החדש, בעלזא הבינה שאם לא תילחם על עצמאותה, "היא לא תגיע לאן שהגיעה". ובשל כך, "לא הייתה לה אפשרות להראות נדיבות או כניעה במאבק עם מכנובקא".
וכך עם השנים, הסכסוך הלך וצבר תאוצה, אך עם זאת, הפך לחלק מההצלחה האדירה של בעלזא תחת הנהגתו של האדמו"ר הנוכחי. החסידות גדלה מאד, מספר המשפחות עלה ל-8000, אם לא יותר. מנגד, מכנובקא, נותרה חסידות קטנה יחסית במספר המשפחות המשתייכות לחצרה. "היום בעלזא היא אימפריה בלתי מעורערת", אומר אילן, "היא מרגישה חזקה מספיק כדי להבשיל תהליכים של פיוס כמו אלו".
עם זאת, השאלה מה הוביל את האדמו"ר הנוכחי בבעלזא לנסות לפייס את האדמו"ר ממכנובקא, נשארה השבוע תחת תעלומה. עיתונאי חרדי אומר כי "זו הייתה החלטה בלעדית של האדמו"ר ואי אפשר להגיד בוודאות מה עומד מאחוריה".
"הפיצוץ הבא הוא עניין של זמן"
אולם, ניסיונות הפיוס ולחיצת הידיים "ההיסטורית", עדיין לא סתמו את הגולל על המאבק הממושך ונדמה כי השלום בין שני בני המשפחה עוד רחוק. סימנים לכך ניתנו כבר בחתונה הגדולה שהתקיימה השבוע. "האדמו"ר מבעלזא לא קם לכבודו של האדמו"ר ממכנובקא שהגיע ללחוץ את ידו, הוא נשאר לשבת ולמרות הכיבודים שניתנו לו, לא היה ביניהם ריקוד, נקודה שמעידה הרבה על היריבות שנשארה באוויר".
כהן סבור שהמשך המגעים לפיוס תלויים בשאלה הגדולה "מי יוותר על השם בעלזא" ומסביר שאם יהיה פיוס, זה יקרה רק לאחר שייחתם הסכם מסודר בין הצדדים, ממש כמו בעסקה בין שני אנשי עסקים.
מנגד, אהרון יקטר, חסיד מכנובקא סבור כי "הפיצוץ הבא הוא עניין של זמן". הסיבה, כך הוא מסביר, "אם האדמו"ר שלנו שהופיע לחתונה, אחרי 22 שנה שלא הופיעו יחד בפומבי, לא זכה ליחס חם ואוהב "התייחסו אליו כאל אדם זר, זה חציית קו אדום". חסידי בעלזא דוחים את הטענות, משאירים מקום של תקווה לפיוס, "אחרי שנים ארוכות של סכסוך, האדמו"ר שלהם קיבל מקום של כבוד מלכים".