פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הרבנות הצבאית צריכה לחזור למקומה הטבעי

      מלחמות האגו בין הרבנות הצבאית לבין קצין החינוך הראשי, פוגעות בצה"ל, אבל יותר מכך, בכבוד שאנו רוחשים למורשת העצמית שלנו. אסור לרבנות לפלוש לתחום החינוך רק כדי להצטייר כיותר "עכשוויים"

      טקס השבעה של הנח"ל החרדי בגבעת התחמושת, מאי 2013 (נועם מושקוביץ)
      (צילום: נועם מושקוביץ)

      ברכבת המהירה שבין בוסטון לניו יורק, יושב לו אדם בכיסאו בשקט אופייני. עטור זקן, לבוש בגדי שחור לבן, הוא קורא בספר שמונח על ברכיו. תוך שהוא שקוע בספר, פונה אליו אדם מן השורה, שנראה כעוס משהו, ומציג עצמו כיהודי. "אני יהודי כמוך", הוא מתריס, "אני אפילו מדבר 'יידיש' - שהיא בכלל שפת האם שלי", ממשיך היהודי, "אבל למה לעזאזל, למה הלבוש הגלותי המיושן הזה, למה הזקן הזה שאתם מגדלים ומבדלים את עצמכם משאר העמים? תסתכל ימינה ושמאלה, תראה איך בני אדם לבושים, מי יוקרתי יותר ומי פחות, אך אף אחד מהם לא נראה גלותי ומיושן כמוך", הוא אומר בכעס: "אחר כך תתפלא ששונאים אותנו בכל העולם, אתה עושה רע לכל היהודים בעולם בלבוש המכוער הזה". בעל הזקן הביט במבוכה ביהודי הכעוס: "אני לא יהודי אני שייך לא?מ?יש?, כך אנו חיים מאות שנים, ללא חשמל, אין לנו טלפונים, שלא לדבר על ניידים. אנחנו קבוצה קטנה שמבקשת לחיות בשקט לפי התנאים של פעם, חוץ ממך , מעולם לא תקפו אותי על כך, ואם בכל זאת הפרעתי לך, אני מבקש את סליחתך מראש".

      היהודי בוש, ומיד התנצל, "לא לא, זו זכותכם לחיות את חייכם כפי שאתם מוצאים לנכון, זה היופי שבדמוקרטיה, זה היופי שבאנושות, לדעת לקבל כל אחד כמות שהוא – לכבד את השונה". האיש המיושן בעל הזקן המעטיר הביט ביהודי הנבוך וענה לו, רק שהפעם הוא ענה לו בידייש עסיסית: "גיי אין דרעררד הריין (לך לעזאזל), את הגויים אתה יודע לכבד ולהבין שיש להם זכויות לנהוג על פי המסורת שלהם, אבל יהודי, בשר מבשרך מבן עמך – אתה שולל?".

      סיפור זה שופך אור על היחס שלנו לדת ולמסורת היהודית. העליהום שהחל כנגד החרדים, ממשיך ופוגע בכל חובשי הכיפות באשר הם, בכל הקדוש והיקר, במסורת ובדת. זה החל השבוע כאשר חייל שהכניס חזיר למחנה צה"ל, נשפט על ידי מפקדו ונידון ל-11 ימי מחבוש, החייל שוחרר במפגיע, העונש בוטל – והגדיל לעשות דובר צה"ל שהתנצל על עצם העמדתו לדין. החייל ''לא ידע ולא שמע'' שיהודים לא אוכלים חזיר, ושבמחנות צה"ל הכניסה למזון ללא אישור הינו אסור בתכלית. מסתבר גם שדובר צה"ל לא שמע על המונח המשפטי שאומר ''אי ידיעת החוק שאיננה פוטרת'', הוא גם לא קרא את הכרזה של רס"ר טאיטו בבה"ד 1 – אותה כתב ראש ממשלתנו הראשון, דוד בן גוריון, האומרת – ''המשמעת איננה ניתנת לחלוקה''.

      אילו אותו חייל היה נעצר על ידי שוטר על כך שלא היה חגור בחגורת בטיחות, והיה טוען את אותן טענות – ''לא ידעתי'', הוא היה מקבל דו"ח שלא היה מבוטל, ובטח אף אחד בפרקליטות לא היה מתנצל על מתן הדו"ח. אך כשמדובר בפקודות בנושא דת – זו כבר אופרציה שונה.

      זהו מקרה קלאסי שמוציא את היתושים המזוהמים מביצתם - לצעוק את זעקת הדמוקרטיה והנאורות מול החושך שבדת – חלילה. עכשיו כשהמהלך צלח – הדרך כבר סלולה בפני קצין החינוך הראשי – להוציא את הרבנים מהטכס.

      כקצין ורב צבאי במיל' הנושא דרגת סא"ל, שמשרת עד היום במילואים ביקל"ר של פיקוד העורף, הייתי נדרש בכל אירוע וטכס השבעה או אחר, לשאת דברים ולמלא את האירוע בתוכן יהודי, החל מיום הולדת לקצין בכיר, וכלה בטקסים של סיום תקופה או פתיחת מסגרת ומדור, בכלל בימי זיכרון כמו לראש ממשלה המנוח. ביחידה 8200, המורכבת מאוכלוסייה מגוונת, הדרישה לנוכחות שלי באירועים במטרה שאשא בהם דברים, רק גברה.

      ובהקשר הזה, אין לי אלא להלין על פועלה של הרבנות הצבאית זו של היום. העיסוק שלה שהוא בראש סדר העדיפות, תחת הכותרת של ''תודעה יהודית'', שבמסגרתה הרבנות מביאה מרצים שעוסקים בתכנים של ''פיקוד ומנהיגות'', קוממו עליהם את רוגזו של קצין חינוך ראשי, שחש שהרבנות משתלטת על חלקת האלוהים הקטנטנה שלו.

      וכבר שנים, מאז החל תא"ל הרב אביחי רונצקי את תפקידו כרבצ"ר – החלו המאבקים בין החילות. עתה כשהשיג חיל החינוך את מבוקשו, הוא מנצל את המצב לדחוק את הרבנות החוצה.

      הרב הצבאי הראשי תא"ל אבי רונצקי (דובר צה"ל)
      מאז החל את תפקידו כרבצ"ר החלו המאבקים בין החילות. הרב אביחי רונקצי בימיו כרב צבאי ראשי (צילום: דובר צה"ל)

      הרבנות הצבאית צריכה למקד עצמה בכשרות ושבת, דאגה לחייל הדתי, והעברת מסרים מסורתיים לכלל החיילים, כפי שאני נשאתי דברי חיזוק רוחניים בפני לוחמי יחידת דובדבן טרם צאתה למבצע – אך אל לה לרבנות לעסוק בתכנים שמונחים בתחום החינוך רק כדי להצטייר כיותר "עכשוויים".

      כך או כך, מי שישלם את המחיר, אלו חיילי צה"ל ומפקדיו. צה"ל עד כה היה המקום האחרון שבו חיו בצוותא זה ליד זה, בני קיבוצים ובני ישיבות, כמו גם מזרחים ליד אחרים, כל זאת בתוך כור היתוך שרק צה"ל יודע לייצר – אולם בשל מאבקים של כוח ושליטה שפך קצין החינוך הראשי את התינוק יחד עם המים. מאז קיומנו כעם יהודי, אנו סובלים משנאות איומות שהביאו לרצח עם, טרור משתלח, שכיום הומר ונתווסף לו אף טרור מדיני מבחוץ – כחדשות לבקרים, איננו יודעים להתאחד ולכבד איש את רעהו. ובעיקר לזלזל במסורת עתיקת יומין שמלווה אותנו אלפי שנים.


      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.