בעולמה של הלכה, פיקוח נפש דוחה הכול. במישור הפרט ובמישור הלאומי. פיקוח נפש דוחה את כיבוש השטחים, ואת כיבוש עזה. ערך האדם נעלה מערך האדמה. המוסר היהודי מאדיר את היחס הנעלה לשלום, דוחה את הכיבוש כערך, ומזהיר מפני הסכנה של מרידה באומות.
מנקודת מבט אסטרטגית זו, הלכתית ומוסרית, הפתרון למשבר בעזה נראה פשוט - צריך לקבל את כל דרישות החמאס, לטובתנו. זו הדרך היחידה לעצור את מעגל הדמים.
המצור והכיבוש (כן, עדיין כיבוש) המוטלים על עזה, על שני מיליון התושבים החיים בה, יוצרים מצוקה כלכלית וחברתית קשים מנשוא. מי שלא מבין את זה, לא מבין את נפש האדם. לא מבין בכלל מה זה אדם.
ההרס, הצפיפות, העוני, ובעיקר - עולמם חסר התקווה והאור של החיים בה מביאים לייאוש ולחידלון. מכאן קצרה הדרך להקצנה דתית ולאומנית. מדינת ישראל נתפסת כאויב האולטימטיבי שבה נלחמים עד חורמה. כי כשהחיים אינם חיים, אין מה להפסיד. זו רק שאלה של זמן עד שהסלפים ודעא"ש ישתלטו עליה. עוד נתגעגע לחמאס.
מרחץ הדמים הבא הוא רק שאלה של זמן. מדובר בחבית חומר נפץ, שרק הר הבית ישווה לה בחומרתה. אולי כבר בקיץ הבא ייהרגו חלילה עוד אלפי בני אדם. אדמת עזה וארץ ישראל יספגו דם רב, שיצמיח את הידוק המצור, קיבוע השנאה ואת מעגל הדמים הבא. והוא עוד יהיה הרבה יותר קשה.
צריך להסיר את המצור הימי והסגר הקרקעי. לתת לעזה להיות חופשית לנפשה. עם ערבויות ראויות מהעולם המערבי והערבי, שיבססו את ביטחון ישראל והסיוע הכלכלי לתושבי עזה, זהו מהלך קצר.
זו תהיה ההתנתקות הטוטלית הראויה מעזה. בכך יושב כבודם האבוד של תושביה. היא תשגשג. המוטיבציה למאבק מזויין תרד פלאים. היא תהיה לסינגפור של המזרח התיכון. יהיה להם הרבה מאוד מה להפסיד. זו הייתה גם הדרך היחידה לשלום עם מצרים, לאחר שהושב כבודה האבוד במלחמת יום הכיפורים.
חשיבה אסטרטגית זו, מחוץ לזו המקובעת, האנרכוניסטית והמסוכנת, תביא להישגים פוליטיים ומדיניים גם בהקשרים רחבים יותר. העולם ישבח את המהלך הדרמטי, והקשרים המדיניים והכלכליים עם המדינות יתחזקו. יפתח אופק חדש להסכם עם הפלסטינים. יחוזקו הקשרים המדיניים והכלכליים עם המדינות הערביות המתונות, תורכיה, קטאר ואחרות, שראו את עזה כחלון הראווה של הכיבוש הישראלי.
לתושבי עזה, שייפתח בפניהם אופק כלכלי ופוליטי חדש, לא תעמוד כל הצדקה פוליטית או מוסרית לתקוף את ישראל. בכל מקרה, העולם יהיה אתנו. גם האו"ם. גם וועדות החקירה. בכל מקרה, המצב הוא הפיך.
מנקודת מבט זו, יש לנו אינטרס ישיר בהצלחת המשט לעזה. אם אין כוונה להפר את החוק הישראלי, אני לא רואה כל מניעה להצטרף למשט. אטימותה של ההסברה הישראלית, הפכה את המשט לניצחון החמאס, במקום להישג ישראלי.
במובן זה, המשט רק משקף את טובתנו המוסרית והביטחונית. כי הרי ערך פיקוח הנפש של האדם, דוחה את כיבוש אדמת עזה ומעלה אותנו על משט השלום הנראה כבר באופק.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.