פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      סיכום שבועי: לתת לנשים להעניק מענה לנשים

      הגיע העת לתת לנשים בעלות שיעור קומה להעניק ייעוץ רוחני ונפשי לנשים מהקהילה שלהן • כמה עצמה צריך כדי לשיר מול בנך המת. שירת אביו של מלאכי ז"ל היא הצהרת אמונה יוצאת דופן • אם אתם בעניין של מוזיקה שתכבד אתכם, האלבום של איתי גרופר הוא בשבילכם

      אירוע השבוע: הרב הנמלט מצפת ובית הדין מטעם עצמו

      רב המוכר מצפת החשוד בעבירות מין נעצר אמש בדרכו לנתב"ג (מערכת וואלה! NEWS)

      הדבר הנורא מכל בסיפור החדש על הרב הנמלט מצפת, שכולו עוד "לכאורה" וזקוק להוכחות, הוא ההעדר ההפתעה. אני רושם את השורות הללו בלי להיות מופתע, כמעט כאילו הגיע העונה הזאת בשנה שבה מתפרסמות האשמות על רב שניצל מי מהפונים אליו על רקע מיני. אבל הפעם, בסיפור הזה יש בונוס - הדיווח כי אותו רב כבר ניסה להימלט מן הארץ. יש בכך, במעבר החד בין איש רוח, מנהיג דתי לעבריין נמלט משהו כמעט בלתי נתפס.

      באיזו מהירות אדם שהיה מושקע כולו (נניח) ב-ד' אמות של הלכה ולימוד, בבית המדרש ובמשפחתו, לאדם החושב דרך דפוסים עבריינים, אדם שמההר לפעול כאחרון אנשי העולם התחתון. נדמה שיש ברגע הזה התרסקות מוחלטת של כל מה שאנחנו חושבים על מה שהיהדות מעניקה לאדם - עידון, בהירות מחשבה, ביישנות אפילו. אבל כל אלו הרי נהרסו הרבה קודם אם במעשיו לכאורה של אותו הרב יש אמת. נדמה ששוב ושוב בתוך העולם הדתי מסרבים לראות את הכתובת על הקיר.

      והנה לכם הבעיה השורשית יותר. המרחב הדתי-רוחני הוא מקום מורכב אשר לצד היופי שבתוכו, לצד העזרה שהוא מעניק לאדם, עזרה נפשית ועזרה חומרית יש בו גם מקומות של טשטוש ועיוות. חדר סגור ובו שני בני אדם המשוחחים על בעיות מתחום הנפש והרוח הוא תמיד מקום עם מתח, גם, ואולי בעיקר, מתח מיני. אין דרך לבטל את זה, כי אין דרך לאדם לא להיות אדם.

      בפרשת השבוע, פרשת "בלק" אנחנו מוצאים את סיפור חטא בעל פעור. בני ישראל חוטאים בקשרים אסורים עם בנות מואב. דרך אותם קשרים ובהשפעתם הם גם נוהים אחרי אלי מואב ומשתחווים להם. מגפה פורצת בעם כעונש על החטאים הללו. כיצד הדבר אפשרי? הרי זה העם שיצא ממצרים, העם שראה אות כוחו של האל, יותר מכך, שראה את נוכחות האל בעולם ממש. כיצד זה אפשרי שמי שאכל מן והלך מאחורי עמוד הענן מדרדר להקשבה לצרכי הגוף הראשוניים, הנמוכים ביותר, שמסיר את האחראיות הרוחנית ברגע הראשון שיש מולו פיתוי?

      איך? כי הם בני אדם, וככאלה הם עשויים מתאוות, תאוות עזות שכמעט ואי אפשר לעמוד מולן, לא באופן מלא. ובכל זאת, לאורך שנים, ולמרות כל תמרורי האזהרה בעולם הדתי החליטו לטמון את הראש בחול ולא לתת מענה לקונפליקטים ולמתח העומד לפני כל אדם, ובוודאי רב שנפגש עם פונים ועם תלמידים בסיטואציות אינטימיות בהם אדם מגלה את אשר על ליבו והוא פגיע ונזקק.

      מה צריך לעשות? פשוט מאוד, לדבר על הדברים. לדעת לתת מקום לשיחה גלויה על הקשיים של מורי הלכה ורבנים, לדעת לתת להם מענה מתמשך של תמיכה, כן, גם הם זקוקים לתמיכה ומנגד להעניק לתלמידים ולפונים מערכת המורכבת, לצד הרבנים, גם ממטפלים ופסיכולוגים, מעובדים, או נכון יותר, עובדות סוציאליות וגם, ללא ספק, לתת מקום רב יותר לנשים להעניק מענה לנשים. ההגמוניה הגברית היא חלק מרכזי משרשרת התלונות הבלתי נפסקת. הגיע הזמן לתת מקום לרבניות ונשים בעלות שיעור קומה להעניק ייעוץ רוחני ונפשי לנשים מהקהילה שלהן.

      דמות השבוע: אליעזר רוזנפלד, אביו של מלאכי רוזנפלד ז''ל

      הובא למנוחות ההרוג בפיגוע בשבות רחל (מור שאולי)
      (צילום: מור שאולי)

      בידיים רועדות אני עושה את המעבר החד, הקיצוני, בין הפסקאות הקודמות לבין העוצמה הרוחנית והנפשית שהציג אליעזר רוזנפלד, אביו של מלאכי ז''ל שנרצח השבוע בדרכו לביתו בבנימין. איזו עוצמה צריך כדי לשיר, מול בנך המת, ברגע של חשכה מוחלטת, של ליקוי מאורות, של כאב בלתי נסבל ובלתי נתפס את מילותיו של רבי נחמן- "אפילו בהסתרה שבתוך הסתרה בוודאי גם שם נמצא ה' יתברך".

      השיר והעיתוי של השירה שלו הם הצהרת אמונה יוצאת דופן. אמת פנימית יציבה כסלע של חיפוש תמידי אחר מענה וידיעה עמוקה על טבע הדברים, שלא משתנה ולא נעלמת עם משבר. היה ברגע הזה, ממש כתמונה נגדית לאירועי צפת, תזכורת על הצד החזק, היפה, העמוק של היהדות ויותר מזה - של הזרם הדתי-לאומי, שמפגין עם התגברות הפיגועים בגדה - איפוק יוצא דופן, ובניגוד לפסקאות הקודמות, אמונה במערכת השלטונית. אינני יכול לדמיין בכלל את הכאב הנורא של הוריו של מלאכי, שאיבדו לפני 13 שנה את אחיו הבכור של מלאכי, יצחק-מנחם ז''ל, טייס חיל האוויר, ובוודאי שלא הייתי רוצה לעמוד במקום בו הם עומדים אבל בעוצמה הרוחנית של האב, בקולו היפה, החזק, המלא אמונה, אני מקנא.

      המלצת השבוע: האלבום החדש של איתי גרופר "רק מדבר"

      אם יש משהו שחסר למוזיקה הישראלית בעת הזו היא איכות טקסטואלית, ואת זה יש בקילוגרמים לאיתי גרופר. האלבום החדש של "רק מדבר", עושה זינוק ביצירה שלו. ההפקה של האלבום עשירה ומלאה, השירה של איתי נעה בין איפוק להתפרצות והטקסטים, כפי שכבר כתבתי, יוצאי דופן.

      גרופר מצייר את החיים התל אביבים, את החיים של בני ה-30, את החברה הישראלית, את הנידחים והעזובים בתוכה, נכון, כתבו על זה קודם, אבל לא כמו שהוא כותב. אם אתם בעניין של מוזיקה שתכבד אתכם, שלא תתחנף ותרדד את עצמה, שלא תבקש מכם להנהן בלי מחויבות, האלבום הזה הוא בדיוק בשבילכם. אפשר למצוא את האלבום בעמוד הבאנדקאמפ של גרופר


      לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן

      המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.