קיימת אחריות לטרגדיה בהתאבדותו של תת ניצב ברכה. האחריות היא של כל מי ששייך למגזר החרדי או הדתי, ואינו מתקומם כנגד התופעה המתפשטת של הבבות וחצרותיהם. אני לא רוצה להכליל, אך גם מתקשה בכך.
הרי שמענו: "החסידים" של האדמו"ר, לשון נקיה לבריונים, הלכו אימים על ברכה במשך תקופה ארוכה. כך נראית חצר חדשה של אדמורו"ת. תופעות כאלה לא היו לפני קום המדינה. הן סוג של יצירה ישראלית מתחדשת. אולי כי רבו כאן המחפשים ישועה לנפשם וסיפוק רוחני. אז יש את המזרח הרחוק. ויש חלק מחצרות הבבות ועושי המופתים והישועות.
התופעות הקשות של איומים, סחטנות, ומעשי בריונות, הן תולדה מתבקשת מהחיבור בין הון שלטון ורבנות. לפעמים זה נגמר גם ברצח. כך היה כשרצחו את הבבא רבי אלעזר. כך גם עכשיו כשברכה התאבד. לא מזמן היה גם חשש מבוסס שהרבנית, אשתו של האדמו"ר, התאבדה. זה לא במקרה. קשה להרחיב בדיבור בנושאים אלה.
מבט כולל על הנעשה בסוג זה של חצרות הבבות - גלגול מיליוני דולרים, עסקים חובקי עולם במספר יבשות, דירות פאר, ווילות, מכוניות מפוארות, איומים, משפטים בגין סחטנות והתחייבויות כספיות שלא מולאו, השתלטות מוחלטת על תודעתם של אנשים ויצירת תלות מוחלטת בעומד בראש, מקרי רצח והתאבדות - מזכירה יותר, להבדיל, מאפיה סיציליאנית, מאשר איזה שהוא הקשר יהודי.
זו בכלל אינה יהדות. אדרבא, הטרגדיה היא שהדבר מתנהל בשם יהדות חרדית. חילול השם נגרם בכך שבתודעתו של הציבור החילוני, עניין הבבות מזוהה עם יהדות מקרבת. יהדות שאינה מחייבת. די בכך שנותנים פדיון נפש, או משתטחים על קברים. מובטחת רפואה, פרנסה, שידוך, ומה לא. כשזה לא עוזר, אף אחד לא שומע. כשלפעמים רחוקות זה עוזר, כולם שומעים על כוחו המיסטי הכביר של העומד בראש. כמה קל.
אך היהדות היא נטילת אחריות של האדם על עצמו. לא מחיקת אישיותו באמצעות הקנייתה וכניעתה כלפי אחר. יהדות היא דבר מחייב וקשה. לא קונים יהדות בדולרים ומופתים.
במקום שמתגלגלים מיליוני דולרים (גם אם סכומים אלה ניתנו כביכול באופן וולונטרי וגם אם חלק מיועד לצדקה), במקום שמסתובבים סלבריטאים וסלבריטאיות, במקום שמתקיים חיבור עם אנשי שררה ושלטון ועם הון ובמקום שהאתוס המכונן מבוסס על פולחן אישיות, מים קדושים, ברכות ופקידה תכופה ומתוקשרת של קברים, לא ייפלא שהסוף כרוך בשחיתויות, שוחד, מעילות, ואפילו מוות. זה כר פורה לצמיחת עבריינים. הכתובת לכך רשומה שם כל הזמן על הקיר.
ומה שאנחנו שומעים, יכול להיות שזה רק קצה הקרחון. לתקשורת הגיעה גם סגה משפחתית קשה מאוד של העומדים בראש. גם ניצולם המחפיר של אנשים תמימים, שבאמצעות המיסטיקה קונים את דעתם ואת כספם, וכך גם שולטים בהם שליטה אבסולוטית, לא נבדקת כראוי. יום יבוא, והאמת העגומה תתגלה לאור השמש. רק שאז זה יהיה מאוחר לאנשים רבים. למשפחות רבות. וזה לא יהיה מאוחר, למפולת הרוחנית שתגרם ולחלון הראווה היהודי העגום מאוד כלפי עצמנו וכלפי העולם.
זו הסיבה שהאחריות על מותו של ברכה מצויה במידה רבה לפתחה של היהדות החרדית והדתית. היה עלינו לקום ולהתריע קשות כנגד תופעה זו של הבבות. אך קולנו לא נשמע.
מה שכן נשמע, הוא קולה של ירייה שקיפדה חיים, ושגם אם נורתה על ידי ברכה לעבר ראשו - ידה של חצר הבבא הייתה גם היא על ההדק.
לפרסום מאמרים בוואלה דעות לחצו כאן
המאמרים המתפרסמים במדור הדעות משקפים את עמדת הכותבים בלבד.