סכנה? "אסור היום לשתות מים בין שתיים לשלוש"

אם התכוונתם במקרה לשתות היום (רביעי, כ"א תמוז. 8.7) מים בין שתיים לשלוש, כדאי שתשקלו זאת שוב. לפי הלכה בספר "שולחן ערוך", היום בשעה שתיים, שעה בה תחל תקופת תמוז, שתיית מים עלולה לגרום לסכנת חיים. המנהג הוא עתיק ומסתבר כי בדורות הקודמים הקפידו על כך.

פנינו לרב ברוך אפרתי, יו"ר דרך אמונה, כדי לשאול אותו: האם גם היום בשעה שתיים אסור לשתות מים? מה הסיבה לכך? האם בימינו עם התפתחות הטכנולוגיה עדיין צריך להמשיך במנהגים מיסטיים? מה המקור למנהג זה?

והנה לפניכם תשובות הרב:


"מי שמביט על התפתחות העולם התרבותי, נוכח לראות דבר והיפוכו - ככל שהעולם מתקדם יותר בהבנת הטבע והמדעים, כך מתחזקת בו מידת הענווה. ככל שאנו יודעים יותר, אנו שמים לב כמה אנו בעצם לא יודעים. העולם המדעי היה בטוח שהוא מבין את גרעיני האטום והחוקיות שלהם, עד שבאה תיאוריית הקוונטים וחוללה מהפכה. עד רגע זה, איננו מבינים עד תומה את החוקיות הקוונטית. וכפי שהדבר נכון בעולם הטבע והחול, כך הדבר נכון בתורת הרוח האלוקית - תורת השם.

"אנו מכירים את הצדדים הגלויים בתורה - ואהבת לרעך כמוך, לא תרצח, שמירת שבת, ועוד. אולם עלינו לדעת שבעומקי הרוחניות בעולם מסתתרים ערכים שאיננו מבינים עדיין. אמנם, העיקר בתורה היהודית אינו הצד הנסתר או המנהגים המיוחדים. העיקר הוא לעשות את רצון השם, ולשמור על המצוות הנגלות לנו. אך יש ערך גם למנהגים שנובעים מתורת הסוד".

"טעם המנהג עלום, ויש טעמים שונים במשך השנים שדבקו בו. החל מהרחקת עבודת אלילים, המשך בחילופי מלאכי עליון בשעה זו, וכלה בטיפת דם מסתורית העוברת ביסוד המים בעולם בשעה זו.

"המנהג שלא לשתות מים בתחילת תקופת תמוז הוא עתיק מאד ביהדות, עוד מתקופת הגאונים למעלה מאלף שנים. ראשוני אשכנז שמרו על מנהג זה, והוא אף נפסק להלכה על ידי הרמ"א בשולחן ערוך.

"בימינו, פוסקים רבים ממשיכים את המנהג, וביניהם הגר"ע יוסף זצ"ל. בירושלים נהגו דורות קודמים להודיע ברבים על השעה הזו כדי להזהיר את העם מהסכנה.

"כיום יש המקלים שלא לנהוג את המנהג הזה מסיבות שונות, כגון משום שהמים באים במגע עם ברזל ואז אין בהם בעיה, או משום מה שאינו ידוע כסכנה, נאמר עליו 'שומר פתאים השם' ואז אין חשש להינזק אם הרבים לא מקפידים להישמר מכך.

"לעניות דעתי, עלינו להמשיך במנהג זה משום שמקורו עתיק, ונהגו בו גדולי העולם והוא נפסק בשולחן ערוך. כמובן כשאין ברירה אפשר להקל בזה, אבל לכתחילה אנחנו שמחים להמשיך את מסורת אבותינו המבוססת על דברים נשגבים מבינתנו.

"זאת עלינו לזכור - לא את הכל אנו מבינים. יש לנו ענווה. אנו ממשיכים מסורת של תורה גם במצוות שיש בהם תמיהה מסוימת. זוהי עבודת השם של אמון במוסרי התורה, ולא גאווה האומרת שרק מה שאני מבין אני מקיים. אפשר להקל ולשתות, אפשר להחמיר ולא לשתות. אבל דבר אחד ברור - אנו נאמנים לתורה גם במנהגיה שאינם מובנים לנו בשכלנו הקטן".