כשמדברים על אמנות, מתכוונים בדרך כלל ליצירות חתרניות שמעבירות ביקורת, וגם יצירות אישיות שיש בהן סיפור רגשי של האומן. אבל כשמנסים לשלב את הדת היהודית עם האמנות, בדרך כלל יש פחות רגש ויותר פרקטיקה. במקרים רבים, אמנים דתיים מתמקדים בעיצוב חנוכיות, מזוזות ועוד פרטי יודאיקה.
אבל לא יפה ברנט, אמנית חרדית המגדירה עצמה כ"דתית לא מפלגתית". ברנט, פסיכולוגית קלינית במקצועה, תציג במהלך השבועיים הקרובים את התערוכה הראשונה שלה הסוקרת את סיפור חייה. היצירות מוצגות במסגרת תערוכת בוגרים של לימודי האמנות במדרשת בית ברל.
ברנט שגדלה רוב חייה בבני ברק ולא למדה אמנות בצורה מסודרת, מספרת שתמיד היה לה חיבור לתחום: "במסגרת הלימודים בתיכון, האמנות לא באה לידי חיי אבל תמיד הרגשתי שהיא מקיפה אותי". לפני מספר שנים היא החליטה לקחת חופש מעיסוקיה ולהתמסר ללימודים הללו, והתקבלה לתוכנית בבית ברל, שבכלל נחשבת למעוז החילוניות והתל אביביות.
כיוצרת, שמגיעה עם עולם תוכן דתי, את לא חושבת שיש התנגשות בין היצירה לבין הדת?
"אני בכלל לא מרגישה שיש סתירה. כי גם ל'אמנות הממסדית' כביכול או ה'חתרנית' יש חוקים, ככה זה בכל מקום. אף פעם לא הרגשתי שהדת מגבילה אותי ביצירה שלי. אני גם אדם שחי בכל העולמות בו זמנית. לא הכל פתור וקיימת מורכבות, קרוב לוודאי שזה לא מתאים לכל אחד, זאת לא המלצה לאחרים אבל לי זה מתאים".
ברנט מסבירה שכל התלמידים שלומדים בתוכנית בוחרים להציג את מה שהם רוצים, כך שכל אחד יכול להביא את סיפורו האישי. "נולדתי בבית כנסת בדרך לארץ ישראל. ההורים שלי הלכו ברגל מגבול רומניה - הונגריה בשנת 1947, עלינו באונית מעפילים". במהלך הנדודים שארכו כשנה, הוריה יחד עם עוד 40 משפחות יהודיות, לא עקבו אחרי תאריכים בצורה מסודרת. "נולדתי בבית כנסת שהוריי אפילו לא זוכרים היכן הוא נמצא. בתעודת הזהות שלי כתוב שנולדתי ברומניה, אבל אין לי תאריך לידה מדויק".
אז בעצם, את לא יודעת מהו יום ההולדת שלך?
"בגיל ההתבגרות כשנושא הזהות ותאריך הלידה העסיק אותי, ניסיתי 'לעלות על עיקבותי'. הסתבר שיש ויכוח בין הוריי, באיזו עונה נולדתי. אבא שלי טען שזה היה סמוך לחג החנוכה בגלל שירד שלג. אמא שלי לעומת זאת, טענה שזה היה בכלל בתקופת החגים של ראש השנה ויום הכיפורים".
מתי את בכל זאת חוגגת אותו?
"כשמשפחתי הגיעה לשער העלייה (מחנה מעבר מרכזי לעולים שהגיעו לארץ לפני קום המדינה; א.ק) דרשו מאיתנו תאריכי לידה ואבי אמר שנולדתי ב-1.9. הוא תמיד צחק וניסה לנחם אותי שבניגוד לכל בני האדם, אני פשוט יכולה לבחור את היום האהוב עליי בשנה ולהחליט שזהו יום הולדתי".
לאחר השואה והעלייה לארץ, עשתה המשפחה תחנת עצירה בעכו למשך מספר שנים, "היינו 25 משפחות יהודיות ראשונות. אני זוכרת את החברות הערביות שהיו לי כשהייתי קטנה. גרנו אז ממש ליד המסגד, עם הקולות של המואזין ברקע". לאחר מכן עברה המשפחה להתגורר בבני ברק בקהילה החרדית "גרנו בבני ברק, וגם היום כל בני משפחתי חרדים . אבל תמיד אני זוכרת שבאו אלינו לבית אנשים בעלי מגוון רחב של דעות ואמונות. הוריי היו ממש מסמר חברתי בקהילה".
"כענן כלה"
ברנט היא האחות השנייה מבין חמש אחיות. "אחותי הבכורה הייתה הדור הראשון שמתחתן אחרי השואה. אני זוכרת את ההתרגשות הגדולה בבית לקראת החתונה". ובאירוע מרגש ומשמח כמו חתונה, ברנט מספרת שכולם התלהבו ולא יכלו לנבא את הבאות. "בסופו של דבר, ממש חודש אחרי החתונה, אחותי נהרגה בתאונת דרכים".
לאחותה הבכורה קראו אסתר. הלווייתה התרחשה בתענית אסתר. "כל שנה כשקוראים את המגילה, זה מצמרר אותי מחדש". עם הכאב והאובדן היא לא הצליחה להשלים, והחליטה בסופו של דבר להתחתן. "בעלה של אחותי נשאר לגור אצלנו לתקופה. פתאום מצאתי את עצמי מתחתנת איתו, כי הרגשתי שהוא הדבר האחרון שנשאר לי ממנה". היא מספרת כי הנישואים לא שרדו והם התגרשו לאחר 8 שנים, בהבנה הדדית שהסיבה לקשר ביניהם היא לא בהכרח נכונה.
לתערוכה שהיא מציגה היא קראה 'כענן כלה'. בה היא מספרת על האסון האישי שפקד אותה ואת בני משפחתה. היא מעידה כי עבורה, מדובר בהוצאת הכאב הפרטי והפיכתו לציבורי. "אחרי מות אחותי, אמי הקימה גמ"ח עבור כלות. תמיד מצאתי את עצמי מתעסקת עם הצבע הלבן וחתונות, לכן כשבאתי ליצור חשבתי על פרויקט בו אקח שמלות כלה שהן לא בשימוש ואשים אותן בקונטקסט חדש, שבו יש לי יותר יכולת לשלוט בתוכן ובארגון, ואולי לחיות עם הדברים יותר בהשלמה".
מהי המשמעות של 'כענן כלה'?
"זה לקוח מתוך תפילת יום הכיפורים, שנקראת נתנה תוקף. היא מדברת על השבריריות של החיים ועל כך שהכל יכול להשתנות בכל רגע נתון". ברנט טוענת כי כשדברים נעלמים מן העולם, הם לא נכחדים, אלא עוברים שינוי וזה מה שהיא עשתה עם השמלות שכבר לא היו בשימוש. "פירקתי אותן והכנסתי אותן, העבודה הזו לקחה לי חצי שנה".
"יש פה לדוגמא מחוך, שרוול, הינומה בכל מיני מקומות על הבד. אני באמת מרגישה שהדברים האלה עוברים טרנספורמציה ומגיעים אלינו כמשהו אחר. הרי פעם הבד הזה היה שמלה, היום זוהי יצירת אומנות". היא מוסיפה "פתאום כשהתחלתי לעבוד ולגעת בחומרים הדמעות התחילו לרדת. זה אפילו נראה קצת כמו מודעת אבל. הרגשות באמת יצאו החוצה דרך היצירה".
הפכת את הכאב האישי והנחת אותו על שלט חוצות. יש מקריות בעולם?
"הייתי לבד 30 שנה ובמפגש מטורף פגשתי את בעלי הנוכחי. אני זוכרת שאפילו שיפצתי אז את הבית שלי ותכננתי אותו כך שהוא יתאים רק לאדם אחד. איכשהו בדיוק בתקופה ההיא הכרתי את בעלי השני. עם כל הכאב והניסיונות שאנחנו עוברים, אני בהחלט מאמינה שיש סיבה לכל דבר".
תערוכת הבוגרים לימודי המשך המדרשה לאמנות המכללה האקדמית בית ברל.
התערוכה תוצג ב"גלריית המדרשה- הירקון 19 תל אביב, בין התאריכים 16.7.2015-1.8.2015