פרשת שפטים היא הפרשה החמישית שבספר דברים. שלושת הפסוקים הראשונים שפותחים אותה - ראוי היה שנחקוק אותם על לוח ליבנו. בעצם, נכון שכל נושא משרה ציבורית בארץ יאמר את הפסוקים הללו שלוש פעמים ביום : ש??פ?ט?ים ו?ש??ט?ר?ים, ת??ת??ן-ל?ך? ב??כ?ל-ש??ע?ר?יך?, א?ש??ר י?הו?ה א?ל?ה?יך? נ?ת?ן ל?ך?, ל?ש??ב?ט?יך?; ו?ש??פ?טו? א?ת-ה?ע?ם, מ?ש??פ??ט-צ?ד?ק. לא-ת?ט??ה מ?ש??פ??ט, ל?א ת?כ??יר פ??נ?ים; ו?ל?א-ת?ק??ח ש??ח?ד--כ??י ה?ש???ח?ד י?ע?ו??ר ע?ינ?י ח?כ?מ?ים, ו?יס?ל??ף ד??ב?ר?י צ?ד??יק?ם. צ?ד?ק צ?ד?ק, ת??ר?ד??ף--ל?מ?ע?ן ת??ח?י?ה ו?י?ר?ש??ת?? א?ת-ה?א?ר?ץ, א?ש??ר-י?הו?ה א?ל?ה?יך? נ?ת?ן ל?ך?
ברצוני לעסוק בעיקר בסוגיה סתומה הנמצאת בסופה של הפרשה עגלה ערופה. כי-י?מ??צ?א ח?ל?ל, ב??א?ד?מ?ה א?ש??ר י?הו?ה א?ל?ה?יך? נ?ת?ן ל?ך? ל?ר?ש??ת??ה?, נ?פ?ל, ב??ש???ד?ה: ל?א נו?ד?ע, מ?י ה?כ??הו?. מדובר על הנחה לגבי מקרה של אדם שנרצח, כאשר לא ידוע מי רצח אותו ולא ברורה זהותו של הרוצח ואף אחד לא מגיש תלונה במשטרה... במקרה כזה, מתארת הפרשה טקס שלם אליו שותפים הזקנים והשופטים והכהנים. זהו טקס בו עורפים את ראשה של עגלה בנחל ושבסופו אומרים כולם: ו?ע?נו?, ו?א?מ?רו?: י?ד?ינו?, ל?א שפכה (ש??פ?כו?) א?ת-ה?ד??ם ה?ז??ה, ו?ע?ינ?ינו?, ל?א ר?או?.
במסכת יומא מובא סיפור המאיר באור אקטואלי וקשה את העניין הזה של "עגלה ערופה". מסופר על שני כוהנים במקדש שמתחרים ביניהם על עבודות המזבח. כל אחד מהם רוצה במצווה הזו. הם מנהלים ביניהם תחרות ריצה על כבש המזבח ובלהט התחרות שולף האחד מהם סכין ודוקר את חברו: מעשה בשני כהנים שהיו שניהם שווים ורצין ועולים בכבש, קדם אחד מהן לתוך ארבע אמות של חברו, נטל סכין ותקע לו בלבו. עמד ר' צדוק על מעלות האולם ואמר: אחינו בית ישראל שמעו הרי הוא אומר "כי ימצא חלל באדמה ויצאו זקניך ושופטיך..." אנו על מי נביא עגלה ערופה?
צדוק הכהן רואה את הרצח הנורא בחצר המקדש ומשתמש בסיפור העגלה הערופה כדי להעצים את הטרגדיה הנוראה. החלל המדמם כאן במקדש הוא כהן צעיר ולא אדם בלתי מזוהה בשדה. הרוצח מצוי כאן מולנו - חברו של הנ"ל לעבודת הקודש. המדרש ממשיך ומספר שאביו של הכהן שנדקר רץ ומוציא את הסכין מבנו ומזרז את הכהנים להוציאו מן המקדש על מנת שהמקום הקדוש לא ייטמא. מחבר המדרש מעיר בסרקזם: ללמדך שקשה היתה עליהם טהרת כלים יותר משפיכות דמים.
המלכות, השררה והקדושה מעוורים עיני צדיקים. לעיתים, שוכחים שליחי הציבור את שלושת המשפטים החשובים שאומר משה רבנו בפתח הפרשה : ש??פ?ט?ים ו?ש??ט?ר?ים, ת??ת??ן-ל?ך? ב??כ?ל-ש??ע?ר?יך?, א?ש??ר י?הו?ה א?ל?ה?יך? נ?ת?ן ל?ך?...... ולאן נוביל אנחנו את החרפה בקיץ של שריפות ודקירות ורציחות?
חודש אלול הוא חודש הרחמים והסליחות. נקווה לפיוס ורגיעה.
ארגון בינה עוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי