פרשת כי תצא היא פרשה עמוסת מצוות. מדיני מלחמה: כ??י-ת?צ?א ל?מ??ל?ח?מ?ה, דרך עניינים שבמשפחה, נושאים שבין אדם לחברו, דיני צדקה, איסורים שונים ועוד. פרשה עמוסה מאד. אני בוחר לעסוק בנושא מטריד ובעייתי - סוגיית "בן סורר ומורה". שבוע לפני פתיחת שנת הלימודים בואו ננסה להתעמק בעניין ממש לא פשוט.
כ??י-י?ה?י?ה ל?א?יש?, ב??ן סו?ר?ר ו?מו?ר?ה--א?ינ?נ?ו? ש??מ?ע?, ב??קו?ל א?ב?יו ו?ב?קו?ל א?מ?ו?; ו?י?ס??רו? א?תו?, ו?ל?א י?ש??מ?ע א?ל?יה?ם. ו?ת?פ?ש?ו? בו?, א?ב?יו ו?א?מ?ו?; ו?הו?צ?יאו? א?תו? א?ל-ז?ק?נ?י ע?ירו?, ו?א?ל-ש??ע?ר מ?ק?מו?. ו?א?מ?רו? א?ל-ז?ק?נ?י ע?ירו?, ב??נ?נו? ז?ה סו?ר?ר ו?מ?ר?ה--א?ינ?נ?ו? ש??מ?ע?, ב??ק?ל?נו?; זו?ל?ל, ו?ס?ב?א. ו?ר?ג?מ?הו? כ??ל-א?נ?ש??י ע?ירו? ב?א?ב?נ?ים, ו?מ?ת, ו?ב?ע?ר?ת?? ה?ר?ע, מ?ק??ר?ב??ך?; ו?כ?ל-י?ש??ר?א?ל, י?ש??מ?עו? ו?י?ר?או?
כן קוראים יקרים כך פשט הכתוב. זו מצוות עשה מהתורה. ויש כאן קושי גדול והרבה בעיות. ראשית זועקת כאן לשמיים חוסר הפרופורציה בין החטא לעונש. ילד שסורר ומורה, לא שומע להוריו, עושה שטויות, מתחצף ונניח שגם הוא ממש מתבגר מתמרד. זה בהחלט קשה ולא נעים, אבל סקילה? העונש הקשה ביותר מארבעת עונשי המוות במקרא. ככה בכיכר העיר רוגמים ילד?
על הקושי הזה אומר רש"י: "ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו, הגיעה תורה לסוף דעתו, סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא, ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב". הפירוש הזה יוצר קושי נוסף. ממתי מענישים מישהו על העתיד? מה הערך של חינוך ובחירה חופשית? אולי הילד יתבגר ויתמתן ואולי יהפוך אדם טוב וצדיק. ממתי מענישים אדם על מה שאולי יעשה?
כן - יש כאן בעיה. וכנראה הנורמה החברתית או הגישה החינוכית המשתקפת בפסוקים הללו היא ללא ספק מנוגדת לערכי החברה בה אנו חיים. היא כנראה כבר לא התאימה למציאות של ימי בית שני. וכבר אז הצליחו חכמי חז"ל לעקר את המצווה הזו והגבילו אותה בכל מיני דרכים. כך שהצליחו ליצור מצב הלכתי שבן סורר ומורה שדינו מיתה לא יהיה מצב אפשרי כלל. עד שאמרו חכמים במסכת סנהדרין שבן סורר לא היה ולא עתיד להיות אלא דרוש וקבל שכר. כלומר זה תיאור מקרה שחשוב ללמוד אותו אבל אין לא מימוש מעשי בתקופתינו.
זוהי דוגמא טובה להלכה ואגדה. כלומר מצב בו המצוות ההלכה או החוק נתון לביקורת ומותאם לזמן ולמציאות המשתנה. חכמי חז"ל לא היו פונדמנטליסטים ולא ראו עצמם מחויבים ללא תנאי לתורה ולפרשנות המחמירה הקיצונית. הם הבינו שהמציאות החברתית השתנתה ופעלו לעקר את החוק.
אנחנו כהורים ומחנכים יודעים שנערים ונערות עלולים לעבור תקופה של מרד פריקת עול שלעיתים עלולה להיות חריפה קשה. אנחנו חייבים לבדוק שוב ושוב את הגבול, לא לפגוע בערוצי התקשורת. ולתת לכל מתבגר סיכוי לעבור את התקופה הזו בשלום. יש לאפשר להם לפעמים לעשות מהלך של היפרדות מן ההורים, לבחון גבולות ולקוות שימצאו את הדרך חזרה לנורמה החברתית.
אנחנו לא נרגום נערים ונבין שהתורה היא תורת חיים. צריך להתאים לשנות וללמוד מחדש. חנוך לנער על פי דרכו. בסבלנות, באהבה ועם הרבה תקווה.
שנת לימודים מוצלחת. ושבת שלום.
ארגון בינה עוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי