נפילת הבורסות האחרונה הזכירה לכולם שגם במדינות החזקות והעשירות בעולם הכלכלה איננה חסינה מפני קריסות ומשברים. הכלכלה של סין היא כמו סינית בשבילי, אבל כמו רבים אחרים נזכרתי גם אני במשבר הפיננסי העולמי שהתרחש ב-2008, כאשר נפילה בשוק המשכנתאות בארה"ב גררה מטה אחריה את הכלכלות החזקות באירופה.
תובנת יסוד פשוטה אחת עלתה ממשברים אלה ודומיהם: בכלכלה המודרנית קל מאוד לרוץ קדימה אל ההצלחה הכלכלית ולהדחיק כמה גורמים מאזנים וממתנים שבסופו של דבר עלולים להיות אבן נגף קריטית. במשבר של 2008 הדבר בלט במישור של ההתנהלות האישית: שער הריבית הנמוך אפשר לציבור לקחת משכנתאות בתנאים נוחים ולרכוש נכסי דלא ניידי, שבוטחו על ידי חברות ביטוח, וכאשר מרוב רכישות של דירות, בתים וקרקעות החלו מחיריהם לרדת, הכול קרס.
התופעה מוכרת: אנשים לוקחים הלוואות, נכנסים למינוס בבנק, ומנסים לייצר כסף מכסף. לצבור הון ונכסים. בתחום החומרי כל אחד רוצה להעלות את רף ההישגים הכלכליים. בעניינים שברוח הנטייה היא הפוכה: אנו נוטים בקלות לוותר לעצמנו גם על מה שבתחום היכולת שלנו. אנו עושים לעצמנו הנחות ומסתפקים במועט.
החיים על פי התורה אינם מחסנים מפני בעיות פיננסיות. אולם הדרך האידיאלית אליה התורה מדריכה קוראת לאיזונים ולהגבלות בענייני החומר, ודורשת מהאדם לשאוף ליותר בתחום הרוח.
מצוות וידוי מעשר שבפרשתנו מציבה דוגמה מצוינת לכך. בעל האדמות שסיים להפריש את כל התרומות והמעשרות בשנה השלישית של המחזור מכריז ואומר: "ב??ע?ר?ת??י ה?ק??ד?ש? מ?ן ה?ב??י?ת ו?ג?ם נ?ת?ת??יו ל?ל??ו?י ו?ל?ג??ר ל?י??תו?ם ו?ל?א?ל?מ?נ?ה כ??כ?ל מ?צ?ו?ת?ך? א?ש??ר צ?ו??ית?נ?י" (דברים כו, יג). מה פשר הכרזה זו, שלא מצאנו דוגמתה בשום מצווה אחרת? האם אין בה יוהרה? מדוע יש לבצע הכרזה זו דווקא בתום השנה השלישית למחזור המעשרות?
רבי שמשון רפאל הירש מסביר ששלוש מצוות המעשרות מורות על תכלית כל התורה, והיא "שעלינו לנצל את נכסינו החומריים למטרות שהותוו להן בידי ה'". המעשר הראשון, שניתן לבני שבט לוי, נועד לטפח את הרוח בעם ישראל, המעשר השני, שנאכל בירושלים, נועד לחזק את ההכרה בקידוש החיים הגופניים, ומעשר עני בא להחדיר את החובה להתנהג בחסד ולדאוג לאחר. אחרי שעברו שלוש שנות המעשר קורא בעל האדמות את "וידוי המעשרות" במטרה להטמיע בתודעתו את חשיבותם של שלושה מרכיבים אלה של תורת ישראל. קריאה זו לא באה מתוך יוהרה, כי אם להיפך. היא מחזקת בלבו את ההכרה שהרכוש אינו אלא אמצעי שיש להשתמש בו לטובת האחר ולמען ערכים נעלים.
עיקרון זה רלוונטי ביותר למצוות שמיטת כספים שתיכנס לתוקף בליל ראש השנה הקרוב. במוצאי שנת השמיטה יתבטלו כל החובות הכספיים שחייב אדם לחברו. מי שלקח הלוואה והיה אמור להחזירה במהלך שנת תשע"ה, אך לא עשה זאת, אינו מחויב עוד להחזירה לאחר ראש השנה, והמלווה צריך לוותר על הכסף ולהימנע מלתבוע אותו.
התורה פועלת כאן בשני כיוונים: האחד, מתן סיוע כלכלי לחלשים שנזקקו להלוואות, והזדמנות לאפס את חובותיהם ולהתחיל מחדש. השני מתבטא באמירה לבעלי אמצעיים להגביל את צבירת ההון שלהם, ולוותר לטובת הנזקקים על ממון שהם יכולים להסתדר בלעדיו.
ההיבט השני הודגש על-ידי פרשנים כמו בעל ספר החינוך (מצוה תעז) שהסביר כי שמיטת הכספים מלמדת על החשיבות של מידת הנדיבות ועין טובה, וכדברי רבי יהונתן אייבשיץ שטען כי היא מחנכת למידת ההסתפקות ולהימנעות מרדיפה אחר העושר. אמנם מימי הלל הזקן ועד היום אנו עוקפים את שמיטת הכספים באמצעות הפרוזבול, אך גם כיום יש המלווים סכומי כסף לעניים לפני תום שנת השמיטה ומשמטים את ההלוואה, ויש קרן בשם "נדיבי ארץ" המסייעת לבצע זאת.
התורה איננה מציעה שיטות ניהול כלכליות מקיפות, אך היא מכוונת להתנהלות נכונה של האדם הפרטי עם כספו. התורה קוראת לכל אחד לתקן את עצמו, והתיקון האישי יביא בסופו של דבר לתיקון החברה האנושית כולה. זו גם השאיפה הגדולה בראש השנה: לתקן את עצמנו, על מנת להוביל לתיקון עולם במלכות ה'.