פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      לא רק המילים אלא גם הכוונה

      פרשת וילך מלמדת אותנו שלא רק המילים קובעות, אלא גם הכוונה של אומרם. אותו משפט בדיוק יכול להיאמר עם כוונה אמיתית לתרום לשומע, אך גם מתוך רצון פנימי שלא ממש תצלח דרכו. הכוונה כן קובעת

      אילוסטרציה (ShutterStock)
      (צילום: ShutterStock)

      בשונה מרוב השנים בהן פרשת וילך מתאחדת עם פרשת ניצבים, השנה נקראות הפרשות בנפרד ובכך ניתנת לנו הזדמנות להעמיק בפרשה היפיפייה הזאת, שהיא גם הקצרה ביותר בתורה. בלב הפרשה אנחנו מוצאים את ההקדמה לנאום האחרון של משה לבני ישראל. אנחנו מופתעים לגלות שבתוך שלושה פסוקים, משה חוזר ואומר את אותו הדבר בדיוק פעמיים ברצף. בפעם הראשונה לכל העם ובפעם השניה ליהושע:

      "ח?ז?קו? ו?א?מ?צו?, א?ל-ת??יר?או? ו?א?ל-ת??ע?ר?צו? מ?פ??נ?יה?ם: כ??י י?הו?ה א?ל?ה?יך?, הו?א ה?ה?ל?ך? ע?מ??ך?--ל?א י?ר?פ??ך?, ו?ל?א י?ע?ז?ב?ך??. ו?י??ק?ר?א מ?ש??ה ל?יהו?ש??ע?, ו?י??אמ?ר א?ל?יו ל?ע?ינ?י כ?ל-י?ש??ר?א?ל ח?ז?ק ו?א?מ?ץ--כ??י א?ת??ה ת??בו?א א?ת-ה?ע?ם ה?ז??ה, א?ל-ה?א?ר?ץ א?ש??ר נ?ש??ב??ע י?הו?ה ל?א?ב?ת?ם ל?ת?ת ל?ה?ם; ו?א?ת??ה, ת??נ?ח?יל?נ??ה או?ת?ם. ו?יהו?ה הו?א ה?ה?ל?ך? ל?פ?נ?יך?, הו?א י?ה?י?ה ע?מ??ך?--ל?א י?ר?פ??ך?, ו?ל?א י?ע?ז?ב?ך??; ל?א ת?יר?א, ו?ל?א ת?ח?ת".

      מדוע חוזר משה על הדברים? היינו מצפים שיהיה הבדל בין דברים הנאמרים לכלל העם לבין הנחיות העוברות בשקט בין מנהיגים בתהליך החלפה? תארו לכם את הנשיא בוש חוזר על הנאום שלו לאומה כאשר הוא מעביר את השרביט לנשיא אובמה בחדר הסגלגל כאשר הדלת סגורה, מה יהושע אמור לחשוב על כך? אך אם נביט פעם נוספת על הדברים נגלה שבכל זאת מסתתר לו הבדל קטן אך משמעותי : בדבריו ליהושע מוסיף משה את הפסוק הבא:

      "כ??י א?ת??ה ת??בו?א א?ת-ה?ע?ם ה?ז??ה, א?ל-ה?א?ר?ץ א?ש??ר נ?ש??ב??ע י?הו?ה ל?א?ב?ת?ם ל?ת?ת ל?ה?ם; ו?א?ת??ה, ת??נ?ח?יל?נ??ה או?ת?ם".

      גם בפסוק זה אנחנו מוצאים חזרה מוזרה ומיותרת בדמות המלה "אתה" החוזרת פעמיים כאשר מלכתחילה משמעות המשפט לא היתה משתנה אילו לא הופיעה כאן אפילו פעם אחת. החזרה הזאת מרמזת על כך שה"אתה" נאמר כאן לא מתוך הצורך בהעברת חפיפה מסודרת אלא מתוך תסכול ואכזבה של משה - אתה תבוא אל העם הזה, אתה ולא אני. אתה "תנחילנה" אותם, אתה ולא אני שאשאר למות כאן על הר נבו.

      גם היום אנחנו מכירים מנהיגים אשר לא מצליחים להפריד בין תפקידם הציבורי לבין כבודם או רווחתם האישית ובכך פוגעים בשיקול דעתם ובטוהר החלטותיהם. כל מי שהיה בתפקידי מנהיגות מכיר את המכשול הזה, את הרצון שמחליפך ייכשל או לפחות, לא יצליח כמוך. אנחנו מכירים את הפחד להאציל או לחלק מידע וסמכויות, פחד הנובע מהחשש שמא הכפופים לנו או השותפים שלנו יצליחו יותר מאיתנו. הדבר נכון בין בני אדם וגם בין רשויות או ארגונים החולקים מטרות משותפות, אך עסוקים בהכשלה הדדית מטעמי אגו ובכך, פוגעים בתכלית האמיתית לשמה הוקמו. תוך כדי ההנחיות האחרונות שנותן ה' למשה הוא פונה פתאום ליהושע ונותן לו הנחייה ישירה:

      " ו?י?צ?ו א?ת-י?הו?ש??ע? ב??ן-נו?ן, ו?י??אמ?ר ח?ז?ק ו?א?מ?ץ--כ??י א?ת??ה ת??ב?יא א?ת-ב??נ?י י?ש??ר?א?ל, א?ל-ה?א?ר?ץ א?ש??ר-נ?ש??ב??ע?ת??י ל?ה?ם; ו?א?נ?כ?י, א?ה?י?ה ע?מ??ך?".

      והנה, הפלא ופלא, גם ה' חוזר פעם שלישית על אותה הנחייה בדיוק וגם הוא משתמש במילה המיותרת "אתה". מדוע החזרה? ומדוע לא יכל להסתפק בלאמר "כי תביא את בני ישראל" וכו'? מדוע היה צריך גם הוא לאמר "אתה"?


      פרשת וילך מלמדת אותנו שלא רק המילים קובעות, אלא גם הכוונה של אומרם. אותו משפט בדיוק יכול להיאמר עם כוונה אמיתית לתרום לשומע, אך גם מתוך רצון פנימי שלא ממש תצלח דרכו. הכוונה כן קובעת... הגענו אל פרשת וילך בדיוק בזמן הנכון - בעשרת הימים שלפנינו בהם יש לנו הזדמנות להתנצל בפני חברינו על חטא שחטאנו בפניהם. אז אפילו אם אתה חושב שהתנצלת כבר אך הדברים לא נאמרו בכוונה אמיתית, יש לך הזדמנות לנסות שוב. כפי שלמדנו בפרשתנו : כשמתכוונים באמת- כדאי לפעמים לחזור על אותן מילים בדיוק.


      ארגון בינה עוסק בהעמקת הזהות היהודית בקרב הציבור הישראלי