פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      זמני כניסת ויציאת השבת; פרשת וילך

      פרשת השבוע - וילך. התעדכנו על זמני כניסת השבת ויציאת השבת וגם משהו קצר על פרשת השבוע (אחרי האיור של הדלקת הנרות). שתהיה שבת של שלום ושלווה

      ירושלים
      כניסת השבת: 18:06
      יציאת השבת: 19:17

      תל אביב
      כניסת השבת: 18:21
      יציאת השבת: 19:19

      חיפה
      כניסת השבת: 18:12
      יציאת השבת: 19:19

      באר שבע
      כניסת השבת: 18:24
      יציאת השבת: 19:19

      כניסת שבת, זמני הדלקת נרות (יח"צ , אבי פרידמן)
      (איור: אבי פרידמן)

      לשאוף רחוק ולהתקדם קדימה

      ר' הירש, אחד מתלמידי החוזה מלובלין, נסע בדרך. פגש באברך אחד, ושאלו: "האם אתה חסיד?" השיבו האברך: "הלוואי ואהיה יהודי פשוט". אמר לו ר' הירש: "בצעירותי כשנסעתי אל הרבי מלובלין רציתי להיות כמו הבעש"ט, לא פחות מזה. אם רצונך להיות רק יהודי פשוט – אפילו יהודי פשוט לא תהיה". ואכן, אדם הרוצה להגיע להישגים צריך להציב לעצמו רף גבוה של ציפיות.

      המצווה שלפני האחרונה בתורה היא מצוות הקהל, המופיעה בפרשתנו ואמורה להתקיים בסוכות הקרוב, ולפיה כל עם ישראל מצווים לעלות לירושלים אחת לשבע שנים במוצאי שנת השמיטה. מטרת ההתכנסות היא: "ל?מ?ע?ן יִשׁ?מ?עוּ וּל?מ?ע?ן יִל?מ?דוּ ו?י?ר?אוּ א?ת ה' א?ל?ה?יכ?ם ו?שׁ?מ?רוּ ל?ע?שׂוֹת א?ת כּ?ל דּ?ב?ר?י ה?תּוֹר?ה ה?זּ?את... כּ?ל ה?יּ?מ?ים..." (דברים לא, יב-יג). רף הציפיות שמציבה התורה במצוות הקהל הוא לשמור את כול דברי התורה כל הימים. הצלחה של 99% נחשבת בעיני התורה לכישלון. זו אמנם דרישה לא ריאלית בעליל, אבל התורה רצתה לחנך כל אדם לשאוף למקסימום, לא להסתפק במועט ולא להתפשר על בינוניות. הכינוס הענק והמרשים שהתקיים במעמד הקהל בהשתתפות המלך, הכהן הגדול וכל גדולי ישראל נועד בראש ובראשונה ליצור אצל כל יהודי שאיפות גבוהות לדבוק בתורה, והעצים את המוטיבציה אצל כל אדם מישראל להתחזק בשמירת כל התורה בשלמות.

      לא רק המילים אלא גם הכוונה

      בשונה מרוב השנים בהן פרשת וילך מתאחדת עם פרשת ניצבים, השנה נקראות הפרשות בנפרד ובכך ניתנת לנו הזדמנות להעמיק בפרשה היפיפייה הזאת, שהיא גם הקצרה ביותר בתורה. בלב הפרשה אנחנו מוצאים את ההקדמה לנאום האחרון של משה לבני ישראל. אנחנו מופתעים לגלות שבתוך שלושה פסוקים, משה חוזר ואומר את אותו הדבר בדיוק פעמיים ברצף. בפעם הראשונה לכל העם ובפעם השניה ליהושע:

      "ח?ז?קוּ ו?א?מ?צוּ, אַל-תּ?יר?אוּ ו?אַל-תּ?ע?ר?צוּ מ?פּ?נ?יה?ם: כּ?י י?הו?ה א?ל?ה?יך?, הוּא ה?ה?ל?ך? ע?מּ?ך?--ל?א י?ר?פּ?ך?, ו?ל?א י?ע?ז?ב?ךּ?. ו?יּ?ק?ר?א מ?שׁ?ה ל?יהוֹשׁ?ע?, ו?יּ?אמ?ר א?ל?יו ל?ע?ינ?י כ?ל-יִשׂ?ר?א?ל ח?ז?ק ו?א?מ?ץ--כּ?י אַתּ?ה תּ?בוֹא א?ת-ה?ע?ם ה?זּ?ה, א?ל-ה?אָר?ץ א?שׁ?ר נ?שׁ?בּ?ע י?הו?ה ל?א?ב?ת?ם ל?ת?ת ל?ה?ם; ו?אַתּ?ה, תּ?נ?ח?יל?נּ?ה אוֹת?ם. ו?יהו?ה הוּא ה?ה?ל?ך? ל?פ?נ?יך?, הוּא יִה?י?ה ע?מּ?ך?--ל?א י?ר?פּ?ך?, ו?ל?א י?ע?ז?ב?ךּ?; ל?א ת?יר?א, ו?ל?א ת?ח?ת".

      מדוע חוזר משה על הדברים? היינו מצפים שיהיה הבדל בין דברים הנאמרים לכלל העם לבין הנחיות העוברות בשקט בין מנהיגים בתהליך החלפה? תארו לכם את הנשיא בוש חוזר על הנאום שלו לאומה כאשר הוא מעביר את השרביט לנשיא אובמה בחדר הסגלגל כאשר הדלת סגורה, מה יהושע אמור לחשוב על כך? אך אם נביט פעם נוספת על הדברים נגלה שבכל זאת מסתתר לו הבדל קטן אך משמעותי : בדבריו ליהושע מוסיף משה את הפסוק הבא:

      "כּ?י אַתּ?ה תּ?בוֹא א?ת-ה?ע?ם ה?זּ?ה, א?ל-ה?אָר?ץ א?שׁ?ר נ?שׁ?בּ?ע י?הו?ה ל?א?ב?ת?ם ל?ת?ת ל?ה?ם; ו?אַתּ?ה, תּ?נ?ח?יל?נּ?ה אוֹת?ם".