מסופר על יהודי פשוט ותמים שבכל שנה כשהגיעו בקריאת התורה לסיפור מכירתו של יוסף, היה פורץ בבכי קורע לב. שאלו אותו: "מדוע אתה בוכה? הרי אתה מכיר כבר את הסיפור הזה משנים עברו?" ענה אותו אדם: "אמנם כן, אבל כל שנה אני מחכה שיוסף יזהר, והוא שוב פעם נופל הישר לתוך המלכודת שהאחים טמנו לו..."
אכן קריאה בפרשת השבוע 'וישב' אינה מאפשרת לשבת בשלווה, שכן היא שזורה בכול סוג האלימות. מקובל כיום לדבר על חמישה סוגים של אלימות: פיזית, מילולית, נפשית, כלכלית ומינית, וכולם מופיעים בה.
האלימות הפיזית מבוצעת כאשר האחים תופסים את יוסף, מפשיטים מעליו את כותנתו, ומורידים אותו לבור. גם אם לא היו בבור נחשים ועקרבים, כפי שהסבירו חז"ל, ברור שמדובר בכליאה שסופה מיתה.
האלימות המילולית מופיעה כבר בראשית הפרשה כשיוסף מלשין על אחיו, ומביא את דיבתם הרעה אל אביהם. יוסף ממשיך באלימות המילולית שלו כשהוא מתעקש לספר לאחיו על חלומותיו, המתארים אותם מושפלים לפניו ומשתחווים לו.
האלימות הנפשית מצויה בהתנהגות האחים שמחרימים את יוסף, "ולא יכלו דברו לשלום" (בראשית לז, ד). הם לא דיברו אותו כלל מטוב ועד רע, ואפילו אמירת 'שלום' סתמית לא נזרקה מפיהם לעברו (ראו אבן עזרא). התעלמות אחי יוסף מקיומו, וההימנעות מלדבר אתו אפילו שיחה עניינית, מהווה התעללות נפשית קשה ואכזרית.
האלימות הכלכלית משתקפת במכירת יוסף. יוזם המכירה, יהודה אומר לאחיו: "מה בצע כי נהרוג את אחינו וכסינו את דמו" (לז, כו), ובעל ה'כלי יקר' מזכיר לנו שבכל מקום שנזכר במקרא בצע מדובר בהנאה כספית. האחים הפכו את יוסף לסחורה הנמכרת תמורת בצע כסף. יתר על כן, הם הבינו שיעקב מעביר את הבכורה ליוסף, והוא עתיד לקבל פי שנים בירושה. השיקול הכלכלי הניע אותם להיפטר ממנו, כדי שיוכלו לחלק ביניהם את חלקו הכפול.
האלימות המינית מגיעה בפרשתנו דווקא מצידה של אישה. אשת פוטיפר שהטרידה מינית את יוסף בדברה אליו יום יום "לשכב אצלה להיות עימה" (לט,י), ואחר ניסתה לכפות עליו יחסי מין תוך ניצול יחסי מרות: "ותתפשהו בבגדו לאמר: שכבה עימי" (שם,יב).
פרשת "וישב" לא רק מתארת תופעות של אלימות, היא גם מציגה את הדרך שבה סוגי האלימות השונים מתהווים. הדברנות המיותרת והרברבנית של יוסף הצעיר נובעת מהמעמד המיוחד והמיוחס לו זכה אצל ראש המשפחה, האבא יעקב. האלימות הנפשית, הפיזית והכלכלית של האחים כלפי יוסף, מובנית היטב על רקע אותה אפליה לטובה של יוסף מצד יעקב, ועל רקע סיפורי החלומות המקוממים שלו. האלימות המינית של אשת פוטיפר מתהווה כאשר פוטיפר עסוק כל כולו בקריירה שלו כשר הטבחים, ולא יודע מאומה מכל אשר בבית. מידי בוקר בצאתו לעבודה הוא משאיר בביתו את אשתו הבלתי מסופקת עם צעיר "יפה תואר ויפה מראה" (לט, ו), המופקד על ביתו (לט, ד), וכך נוצרה סביבת עבודה שמזמינה ניאוף ומתירנות מינית.
מעבר להצגת הרקע והגורמים לאלימות, הפרשה ממחישה גם את הנזק העצום שלה. עבודת הפרך בגלות מצרים החלה מהאלימות שמתוארת בפרשה, ולפי המדרש אף הריגת עשרת הרוגי המלכות נבעה מחטאם של עשרת אחי יוסף.
התורה קבעה רף מחמיר של התייחסות לאלימות לסוגיה, ושורה של הלכות נועדו למגר אותה: באשר לאלימות הפיזית: "המרים יד על חברו אע"פ שלא הכהו נקרא רשע". אלימות נפשית נאסרה באיסור הונאת דברים. בנוגע לאלימות מילולית: איסורי רכילות, לשון הרע והוצאת שם רע. לגבי אלימות כלכלית: דיני ממונות ודיני צדקה תובעים יושרה ונתינה. בעניין האלימות המינית קיימים סייגים מחמירים, כגון דיני ייחוד ואיסורי מגע שנועדו להרחיק את האדם מן העברה.
כל סוגי האלימות שהוזכרו נוכחים בחיינו, וזועקים אלינו מהכותרות של דפי החדשות בתקשורת, ובתקופה האחרונה אף ביתר שאת. דומה שמעולם לא היו בישראל כל כך הרבה ציפיות ממפכ"ל משטרה חדש בהקשר של בעור נגעי האלימות. פרשת 'וישב' צריכה לשבת לנו טוב על הראש כדי שכל אדם יעשה כמיטב יכולתו על מנת לעקור אותה מן השורש.