פעמיים בלבד מופיעה בתורה המילה "להתאפק". שתי הפעמים הללו נאמרו על יוסף בפרשתנו, כשהוא מתוודע אל אחיו ומגלה להם את זהותו האמתית. בהתאפקות של יוסף ניכר שהוא עבר תהליך של תיקון. כל גלגולי חייו ונפתוליהם החלו בכך שהוא לא היה מסוגל להתאפק. אילו ידע יוסף הנער, להתאפק, ולא להביא את דיבת אחיו הרעה אל אביהם, לא הייתה מתהווה שנאת האחים כלפיו. אילו היה יוסף בעל החלומות מתאפק, ונמנע מלספר לאחיו את חלומותיו, הם לא היו מוסיפים "עוד שנוא אותו על חלומותיו ועל דבריו" (לז, ח).
יוסף ידע לתקן חולשה זו, וללמוד לשלוט בעצמו. הניסיון המובהק של ההתאפקות בו נדרש יוסף לעמוד התרחש בניסיון הפיתוי של אשת הבוס שלו, אשת פוטיפר. יוסף הצליח לגייס כוחות נפש אדירים על מנת להתאפק ולסרב לאשת אדונו.
בהמשך יוסף מתגלה כמומחה להתאפקות. כול השלבים בהם הוא נתקל באחיו, ומצליח להסתיר את זהותו, הם תחנות במסע של יישום תכנית ההתאפקות. הוא התגבר על עצמו והתאפק כשהאחים הגיעו למצרים בפעם הראשונה, הוא שוב מתאפק כשהוא שומע את דברי החרטה הכנים והמרגשים של ראובן: "הלוא אמרתי אליכם אל תחטאו בילד, ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש" (מב, כב). פעם נוספת היה עליו להתאפק כאשר אסר את שמעון לעיניהם והשאירו לתקופה ארוכה במצרים. התאפקות קשה במיוחדת התרחשה כשפגש את אחיו היקר בנימין, ובמיוחד כשהטמין את גביעו באמתחת בנימין. לבסוף גם כאשר הוא כבר לא יכול עוד להתאפק ומוכרח לחשוף את זהותו, הוא עדיין מצליח לגלות כושר איפוק אדיר, וממתין שיוציאו כל איש מעליו, כדי שלא יעמוד איש איתו בהתוודעו אל אחיו.
כישלונותיהם של האחים מלמדים אף הם על חשיבות ההתאפקות. היה זה חוסר היכולת שלהם להתאפק, שהביא אותם להיפטר מיוסף הנער, ומכאן החלו צרותיהם. היה זה כשלון בהתאפקות שהמיט קלון על יהודה וגרם לו לקיים יחסים עם אותה קדשה על אם הדרך. היה זה כשל באיפוק, שהביא על האחים את צרת בנימין והפללתו בגניבת הגביע, כאשר הם שתו לשוכרה, וכך התאפשרה הטמנת הגביע בשקו של בנימין (מג, לד).
מבראשית ועד זמננו חוסר היכולת להתאפק הוא רעה חולה שממיטה רעות רבות וצרות. התמכרויות שונות, הטרדות מיניות ואלימות הן תופעות מובהקות של חוסר שליטה עצמית. בזמננו אנשים רגילים לקבל סיפוקים מידיים. את האוכל מכינים בן רגע, הדחת כלים או כביסה לוקחות שעה ורבע, התקשורת מעדכנת על הרגע, ותגובות במסרונים, בדואר האלקטרוני ובמרשתת מתבצעות על אתר. אנו לא צריכים עוד לחזק את שרירי המשמעת העצמית, לסגל לעצמנו את דחיית הסיפוקים וללמד את עצמנו להתאפק.
אין ספור מחלוקות ומריבות היו עשויות להימנע אילו אנשים היו יודעים להתאפק. אמירת מילה מיותרת או תגובה חפוזה מידי הן לעיתים קרובות הגורם לפגיעה באחר. יש שיצדיקו זאת בכך שעל האדם להיות טבעי וספונטאני, ולשקף בתגובותיו את רגשותיו האותנטיים ואת האני האמיתי שלו. אולם האני האמתי שלנו איננו בהכרח מה שמתפרץ בשליפות מהירות. האני האמתי בא לידי ביטוי כשהאדם פועל מתוך מחשבה ושיקול דעת, וכשהוא מרסן את עצמו ושולט במעשיו.
הרוצים הוכחה לכך שהתאפקות מוציאה מהאדם את האני האמיתי שלו, יכולים למצוא אותה בדיוק בעניין בו פתחנו: כאמור, פעמיים בלבד מוזכר בתורה שאדם התאפק, ומתי היה זה? כאשר אותו אדם בא לחשוף את זהותו האמיתית. "אני יוסף". האני האמתי מתגלה דווקא מתוך ההכרעה השקולה והמושכלת. כדאי אפוא ללמוד להתאפק. רק כך יכול כל אחד להנביט ולהבליט את האני האמתי והחיובי שלו.