פרשת תרומה, הפרשה השביעית בספר שמות, כוללת תיאור מפורט והוראות מדויקות לבניית בית המקדש.
הפרשה פותחת בפסוק "ו?י?ד?ב??ר י?הו?ה, א?ל-מ?ש??ה ל??אמ?ר. ד??ב??ר א?ל-ב??נ?י י?ש??ר?א?ל, ו?י?ק?חו?-ל?י ת??רו?מ?ה: מ?א?ת כ??ל-א?יש? א?ש??ר י?ד??ב?נ?ו? ל?ב?ו?, ת??ק?חו? א?ת-ת??רו?מ?ת?י."
הפסוק מזמין אותנו לחדד את הבנת המושגים "נדבה" ("וידבנו לבו") ותרומה ("ויקחו לי תרומה"). "נדבה" היא ביטוי לנתינה ללא תמורה, נתינה התלויה בטוב ליבו של הנותן, נתינה שהיא רשות ולא חובה, מעבר לנדרש. לעומת זאת, "תרומה" הינה מלשון "להרים" ומבטאת אקט של לקיחת כסף של חולין ומסירתו לרשות גבוהה יותר לרשות הקודש. תרומה למטרה נעלה "מרימה" את סכום הכסף למעלה גבוהה יותר. התרומה גם מעלה את האדם התורם למעלה גבוהה יותר. בזכות תרומתו, האדם עולה למדרגה נעלה יותר מן ההיבט הרוחני, הנפשי או החברתי.
קיים מונח חשוב נוסף הקשור גם הוא לנושא הנתינה והוא: הצדקה. "צדקה" מקורה במושג "צדק" והיא ביטוי לאקט של נתינה שטומנת בחובה תיקון של עוולה נתינה של העשיר לעני היא מעשה של צדק, מעשה שמצמצם פערים חברתיים, שמאזן חלוקת משאבים ועושה את העולם צודק יותר. צדקה היא שורת הדין, היא למעשה ביצוע של מה שחובתו של אדם לעשות. חברה שאין בה צדקה ונדבנות אינה יכולה להיות חברה צודקת.
הפרשה שלפנינו עוסקת ביצירת משכן - בהקמת מקום קדוש שם ישכון האלוהים. אבל כאן חשוב להדגיש: אין במקדש חומר קדוש. מקום יכול לקבל קדושה רק אם אנחנו בני אדם מעניקים למקום קדושה. הדרך היחידה להעניק למקום קדושה היא על ידי יצירת מקום שמתגלמים בו הערכים העילאיים ביותר הצדק, השלום, השיוויון והכבוד. אלו המרכיבים של קדושה.
הקמת אזור שוויוני בכותל המערבי היא הזדמנות נדירה בת ימינו של "עשה לי מקדש ושכנתי בתוכם", היא הזדמנות להשיב מעט מן הקדושה למקום שממנו אבד, כי הרי מקום שמפלה יהודים ויהודיות ומדיר א/נשים אינו יכול להיות קדוש. מקום שהוא מקור של מריבה וסכסוך אינו יכול להחזיק קדושה במובן הערכי. מחשבות ומעשים תיקון עוולות, חתירה לצדק, שוויון, כבוד והכלה אלה החומרים מהם עשויה הקדושה, אלה הדברים שיכולים ל"הרים" מקום מחולין לקדושה, שמבדילים בין הקודש לבין החול.
הפסוק "עשה לי מקדש ושכנתי בתוכם" גם מלמד אותנו שאם לא נעשה מעשה של קדושה, אז הקדושה לא תשכון בתוכנו. המשכן ייבנה רק אם בני אדם יתרמו לבנייתו לא סתם תרומה אלא תרומה שבאה מן הלב ("וידבנו לבו"). הקמת האזור השוויוני של רחבת הכותל הינה מעשה של צדקה ותרומה בעת ובעונה אחת. כפי שנאמר בפתח הפרשה "ת??ק?חו? א?ת-ת??רו?מ?ת?י", 25 מליון השקלים שהבטיחה המדינה לטובת הפרויקט, הינם תרומה במובן זה שהם "מרימים" את המדינה ואותנו, ולו במעט, לרמת נשגבות גבוהה יותר. השקעת כספי ציבור במטרה שעושה צדק עם מיליוני היהודים בארץ ובעולם שרוצים להתפלל באופן שנאמן לדרכם ולערכים שלהם זוהי הדרך לקדושה.
לצורך הקמת המקדש תרמו בני ישראל שני סוגי תרומה: תרומת "בקע לגולגולת" - תרומה אחידה של מחצית השקל (גם העניים וגם העשירים תרמו באופן זהה), ותרומת המשכן "נדבת כל אחד ואחד מישראל" (רש"י) - תרומה התלויה בנדיבות הלב של כל אחד ואחת. הבסיס לקדושה של המקום הוא שעיקר עלויות הקמת המשכן מוחזקות על ידי כלל הציבור ולא על ידי מגזר אחד או פילנתרופ זר (איך הייתם מרגישים אם בפתח הכניסה לקודש הקודשים היה מוצב שלט "הוקם באדיבותו של נדבן, ג'ו שמו, מאמריקה"?). נכון וצודק הוא, שעיקר פרויקט רחבת הכותל החדשה ימומן על ידי קופת המדינה. קופת המדינה צריכה להיות מחולקת באופן שמגלם "תרומה" ו"צדקה" תרומה במובן שהיא "מרימה" את החברה שלנו לרמה ערכית גבוהה יותר, וצדקה במובן של ההתגלמות הצדק.
בינה הנו ארגון חברתי העוסק בזהות יהודית