פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      הרגע שמלכה רומאית נתנה את בנה במתנה להורים של רב יהודי

      בזמן שנולד רבי הייתה גזרה שלא למול את הבנים, ומי שימול את בנו יומת. אביו, רבן שמעון בן גמליאל, נכנס ומל אותו במקום מסתור. מכאן הייתה הדרך קצרה לפגישת עונשין אצל המלך

      קולוסיאום, רומא (ShutterStock)
      הקולוסיאום שבנייתו החלה על ידי הקיסר אספסיאנוס בשנת 70 לספירה (צילום: Shutterstock)

      איש אחד היה בציפורי של רומי, מקרה נדיר בו התמזגו יוקרת המעמד הציבורי, תורה ועושר הנכסים במקום אחד. רבי יהודה הנשיא נולד לאחר מרד בר כוכבא, בתקופה בה הטיל הקיסר אדריאנוס על התושבים המורדים בארץ ישראל מכלול פעולות עונשין. באמצעות הגזירות ביקש הקיסר להביא סוף להתנגדות היהודית לשלטונה של רומא. שורה של צווים ביקשה לעקור את האלמנטים הלאומיים והדתיים מהקהילה היהודית ביהודה, כולל איסורים על המילה, על סמיכת חכמים ועל שמירת השבת, והן בוצעו במלוא חומרתן. רבי היה נשיא הסנהדרין ועורך המשנה, נצר למשפחת הלל הזקן ובעצם חתם את תקופת התנאים. תקופתו הייתה אחת הטובות ליהודים תחת שלטון זר. השבוע חל יום פטירתו.

      חברותא עם בן המלך הגוי

      בזמן שנולד רבי הייתה גזרה שלא למול את הבנים, ומי שימול את בנו יומת. אביו, רבן שמעון בן גמליאל, נכנס ומל אותו במקום מסתור. שמע על כך שר העיר ונתן צו לשלוח את רבן שמעון בן גמליאל, אשתו והרך הנימול אל מלך רומי, שיעשה בהם כטוב בעיניו. הגיעו רבן שמעון בן גמליאל וזוגתו אל ארמונו של המלך אסורוס.

      בעוד הם ממתינים בפרוזדור אל המלך, יצאה המלכה מחדרה וראתה את הרבנית (אמו של רבי יהודה). המלכה, שהכירה אותה, שאלה אותה לשם מה באה לארמון המלך. סיפרה לה הרבנית שהמלכות גזרה שלא למול את הבנים ושהיא ורבן שמעון לא צייתו לצו המלך ועל כן הם מוגשים למשפט. בתגובה, לקחה המלכה את הרבנית לחדרה וסיפרה לה שגם לה יש תינוק בן עשרה ימים ושמו אנטונינוס פיוס, והציעה לה להחליף בין התינוקות; רבי יהודה יהיה אצל המלכה בעריסה ואנטונינוס יהיה אצל הרבנית וכך ינצלו מהמלך. בינתיים בכה הילד אנטונינוס ורצה לינוק והרבנית הניקה אותו.

      לאחר מכן כשנקראו לחדר המלך, שאל אותם המלך אסורוס מדוע עברו על גזירתו ומלו את הבן. ענה לו רבי שמעון: "מי הגיד לך שעברתי על גזירתך? הנה הילד לפניך, בדוק וראה אם נימול הוא או לא." בדק המלך את התינוק וראה כי הוא ערל למהדרין. התפלא המלך על שר העיר שרימה אותו והטריח לחינם את רבן שמעון בן גמליאל, שהיה נשיא ישראל ואיש בכיר ורם מעלה. המלך כעס מאוד על השר וציוה לתלות אותו על העץ בכדי לפייס את רבן שמעון בן גמליאל בביטול הגזרה. חזרה הרבנית לחדרה של המלכה והן החליפו את התינוקות. לימים, אנטונינוס התינוק התגייר, למד תורה עם רבי יהודה הנשיא והם היו חברים טובים כל חייהם.

      הדינמיקה של רומי

      רבי יהודה הנשיא או בקצרה רבי, חי ופעל בתקופה מאוד דינמית ברחבי האימפריה הרומית. לאחר מות הקיסר אדריאנוס נפתחה ברומא תקופה חדשה, היא השושלת האנטונינית. ראשון קיסריה היה אנטונינוס פיוס, שתקופתו עמדה בסימן שיאו של "השלום הרומאי", כשהוא ממשיך את מדיניות אדריאנוס של שמירת גבולות האימפריה. הוא הקפיד על כך שהנציבים, השליטים המקומיים מטעם הרומאים בפרובינקיות, יהיו אחראים ויעילים. הוא נחשב לקיסר טוב לב ודאגן ונודע כמי שביטל את גזירת אדריאנוס כנגד קיום ברית המילה.

      בימי רבי יהודה הנשיא חל שינוי מהותי ביחסים בין היהודים לשלטון הרומי בארץ. שינוי שככל הנראה היה קשור לאישיותו של רבי יהודה והנהגתו, יחד עם שינוי במדיניות הרומית הכוללת שהפכה סובלנית יותר עם עליית השושלת הסוורית לכס הקיסרות ברומא. הוא זכה להכרה רומית בהנהגתו ובסמכותו ותקופת נשיאותו של רבי יהודה מוגדרת כאחת התקופות הטובות ביותר שהיו לעם ישראל לאחר חורבן בית המקדש השני.

      הוא נודע בעושרו הכספי והכלכלי, בדומה לסבו, רבן גמליאל, ובשונה מהעדר התשתית הכלכלית של אביו רבן שמעון. ללא ספק הדבר מעיד, בין השאר, גם על מערכת קשרים הדוקה וענפה עם השלטונות הרומיים, ובראש ובראשונה ברמת ההכרה של הרומאים בשררה שלו. רבי שלט במספר שפות, ביניהן ארמית, עברית, יוונית, רומית וסורית. הוא דיבר יוונית, שהייתה אז שפת החכמים וגדולי המדינה, והתנגד ללשון הסורית המדוברת בין ההמון. בביתו, לעומת זאת, הקפיד על דיבור בלשון הקודש (העברית המקראית). מסופר שהשפחה בביתו שלטה במכמני הלשון העברית עד כדי כך שחכמים למדו ממנה פירושן של מילים שלא הכירו מן ההלכה ומן המקרא.

      עושרו של רבי מצוין כאחת מסגולותיו ומעלותיו, ללמדנו על החשיבות שייחסו לתמונת מצב זו. עושרו בא לו, בין השאר, מנישואיו עם בת משפחת בן אלעשה האמידה, אך בעיקר מעצם הירושה הנשיאותית.

      מפעל חייו של רבי

      המפעל המרכזי והחשוב של רבי יהודה הנשיא והסנהדרין בא בדמות עריכת התורה שבעל פה (המשנה) וחתימתה כקודקס אחד, שלם וסופי. היה זה מפעל שהחל לאחר חורבן הבית שני וריכז בתוכו תחומי עניין שונים. נוצר צורך, הן בשל ריבוי המחלוקות, הן בשל נחיצות השעה (לעתים ימי חירום וזעם), והן בשל החשש שנושאים חשובים וההידיינות עליהם יאבדו - שבגינו הוחלט לרכז את החומר, לסדרו, לערכו ולחותמו.

      למרות האיסור במקור להעלות על הכתב את דברי התורה שבעל פה, פחד רבי שאילולא התיעוד יאבדו הדברים המעברים מפה לאוזן מדור לדור ועל כך, קבע ש"עת לעשות לה' הפרו תורתך", שמשמעותה: על מנת לשמר את התורה יש צורך בהוראת שעה חד פעמית שחורגת מהכתוב.

      במשפט שנוסף למשנה לאחר פטירתו של רבי נאמר: "משמת רבי בטלה ענווה ויראת חטא". ואת סגולותיו מסכם רבי שמעון בן יהודה: "הנוי והכוח והחוכמה והעושר והשיבה והכבוד והתפארת ובנים לצדיקים".

      קברו של רבי יהודה הנשיא נמצא בבית שערים ("בית שריי" או "בית שריין" בהיגוי הארמי) שבעמק יזרעאל, המקום שאליו העביר את המרכז הנשיאותי ואת מושב הסנהדרין בשלהי ימיו. מאז שנקבר רבי במקום הפך זה להיות אתר קבורה מרכזי לדמויות ידועות, הן מהפרובינקיה יהודה והן מהתפוצה, בעיקר מבבל.