מחזיר גרושתו
כן, מה ששמעתם. חתונה שנייה עם ה-אחת. תתפלאו, אבל זו שנפרדתם ממנה בכעס ומצידכם לא לראות אותה לנצח דווקא יכולה להיות לא רעה בתור סיבוב שני.
'מחזיר גרושתו' הוא הכינוי ההלכתי למי שהתגרש מאשתו ולאחר מכן ביקש להינשא לה בשנית. אבל צריך להזדרז עם זה, כי אם בינתיים היא נישאה לאיש אחר והתאלמנה או התגרשה ממנו, כבר לא תוכלו לחזור לעולם וזה יהיה מבאס נורא.
אגב, יש מחלוקת בין הפוסקים האם יש מצווה מיוחדת בהחזרת גרושתו עד כדי עדיפות על פני נישואין לאישה אחרת, חדשה. ואם ממש לא בא לכם עליה אבל עדיין רוצים שיגידו עליכם "יצאת צדיק" - אז יש רב מרבני ארץ ישראל ומצרים בתקופת גירוש ספרד בשם הרדב"ז, שדווקא לא רואה בזה שום מצווה, ולצורך העניין - אתם הולכים לפי מה שהוא אומר. לדעתו, זוג שהתגרש ואף נדר שלא להינשא בשנית - מוכח שהייתה שנאה ביניהם, ולכן, איך אומרים? פחות.
לקט, שכחה ופאה
לא, אלו לא שמות מודרניים של בנות (או בנים, היום הרי הכל מעורבב כל כך). אלו שמות של מתנות. אילו מתנות? מתנות לעניים.
ממש כמו חלק מהמיסים במדינה שלנו (מצטערים, לא זה המקום להתלונן עליהם) שנועד לסייע למי שפחות מצליח לסייע לעצמו, ביהדות יש חיוב על פי ההלכה להשאיר בשדה חלק מהיבול לעניים. רוב החיובים במתנות עניים אגב חלים רק על בעלי שדות. אם שמעתם על המושגים 'מעשר' ו'צדקה' - דעו שיש כאלו שכוללים אותם גם תחת הקטגוריה של מתנות עניים.
אגב, לגבי מתנות עניים בזמננו, יש מחלוקת. עקרונית רב ששת קבע שאין להשאיר יותר מתנות לעניים כיוון שגנבים או פרחחים יכולים לפזול אל התבואה:), ויש סיבות נוספות אבל לא נחפור עם זה. בגדול המשקים ביו"ש היום נוהגים כן להשאיר מתנות - אבל להודיע לעניים על כך, שילכו לקחת בטרם יקרה לסחורה משהו.
שילוח הקן
למי מאיתנו לא קרה שהלך ברחוב ונתקל בקן ציפורים? ממש עניין יומיומי:) אבל גם בשביל הדברים הנדירים הללו יש לנו מצווה: שילוח הקן היא המצווה שאומרת שאם חשקה נפשכם בתכולת הקן, אל תנכסו לעצמכם גם את הציפור וגם את הביצים, אלא קודם שלחו את האם רחוק רחוק ורק לאחר מכן קחו את הביצים או הגוזלים. למה? מתוך רחמים על האם, שלא תצטער בראותה את לקיחת הבנים.
אגב, יש דעות שאסור לקיים את המצווה הזו בשנת שמיטה או בספירת העומר, למרות שתכלס אין לתאריכים הללו שום השלכה מעשית. רק אומרים שאם תיתקלו בקן ציפורים בתקופות אלו - תחשבו פעמיים.
פדיון שבויים
בואו נגיד שבמציאות הבטחונית של ימינו, המצווה הזו בהחלט יכולה להפוך לפחות נדירה. אבל גם מי שלא נוהג להתפלל את התפילות הרשמיות - יודע טוב מאד לשאת תפילה חרישית בליבו ולבקש שלא נצטרך להתמודד עם סיטואציה כזו כעם וכחברה. מצוות פדיון שבויים עוסקת בהצלתם ושחרורם של יהודים שנתונים בשבי.
הערה חשובה וסופר רלוונטית לדיונים בנושא היא ההסתייגות שאומרת "אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן" ולמה? "שלא יהיו האויבים רודפין אחריהם לשבותם". משמע: לא משלמים על השבוי יותר מהשווי הריאלי שלו. איך יודעים מהו השווי שלו? פה בטח יתחילו דיונים שלא יסתיימו אף פעם. אבל תסכימו שיש כאן הרבה היגיון. המטרה של ההסתייגות הזו היא למנוע יצירת עידוד לחוטפים, שאם יראו שדרישת כופר עבור שבויים היא דרך מוצלחת לגרוף רווח כלכלי גדול, יתאמצו לחטוף עוד ועוד ויקשה מאד לשחררם.
אבל למה לנו לחשוב על זה. בואו נקווה באמת שלא נצטרך להתמודד עם הסוגיה הכואבת והמורכבת הזו יותר. בואו נשיר שיר לשלום.