בפרשת השבוע פרשת "וישלח" מתואר האונס של דינה בת יעקב על ידי שכם בן חמור. כידוע אונס הוא עניין אלים ומגונה כמעט בכל מקום בעולם ובכל שכבות האוכלוסייה. כיום אנו חיים בתקופת ה-me too כך שמאוד קל להתקומם על חילול האוטונומיה המינית וזאת לעומת תקופות אפלות בהיסטוריה הלא רחוקה של האנושות, שבה חילול האוטונומיה המינית יכול היה להיתפס כלגיטימי או כלא כל כך נורא.
אני סבורה שגם כיום, במאה ה-21, יש צורך חשוב לחדד ולהדגיש את הכבוד והקדושה של המרחב האוטונומי המיני של הפרט בתוך המיניות הזוגיות.
מדהימה המחשבה על כך שעוד בתחילת שנות ה-50 של המאה הקודמת, אונס של בעל את אשתו לא נחשב למעשה פלילי על פי החוק האנגלי, כאשר מדינת ישראל אימצה חוק זה. לימים שונה החוק בישראל ואומצה התפיסה היהודית המבוטאת באופן בהיר וברור במשפט העברי, לפיה חל איסור אינוס של בעל את אשתו (על פי חוות דעתו והמלצתו פרופסור נחום רקובר).
חשוב שנדע ושנפנים שעל פי היהדות לא רק שאסור לבעל לאנוס את אשתו או לכפות עליה יחסי מין בדרך כזו או אחרת, אלא שצריכה להיות הסכמה מלאה בין בני הזוג. ולא רק שנצרכת הסכמה מלאה לקיום יחסים, אלא נזקק "רצון" מלא של שניהם. ולא רק שאלמנט ההסכמה והרצון הינם קריטיים מבחינת התנאים המאפשרים קיום יחסים בעלי "היגיינה רגשית" נאותים, אלא שבנוסף לזאת יש צורך הלכתי שגם יהיה חשק במידה מסוימת לשני בני הזוג. כפי שמנסח הרמב"ם את התנאים המוכרחים לקיום יחסי אישות: "ברצון שניהם ובשמחתם" המבוסס על הנאמר בתלמוד (מסכת נדרים), כפרשנות לדברי הנביא יחזקאל שאמר: "וברותי מכם הפושעים והמורדים" - הכינוי לאלו שמקימים יחסים ללא הסכמה ורצון מספיקים מצד הפרטנר המיני שלהם.
נמצאנו למדים שביהדות אונס בין איש לאשתו מוגדר לא רק ללא הסכמה, אלא גם ללא רצון ואפילו ללא מספיק חשק שבמצבים כאלה אסורים בני הזוג בקיום יחסי מין.
אנו מוצאים ביהדות את היחס הנעלה והקדוש שנותנת היהדות לנישואין בכלל ולמיניות בפרט. ממקום זה באה התורה והגדירה את חוקי הטהרה שעצם שמירה והתנהלות על פי חוקים ומצוות אלו, הם שמשמרים ומקדשים את הזוגיות דרך ההרחקה של בני זוג בזמנים מסוימים, כאשר האישה נדה, זה מה שיחזק את הקשר ביניהם ויגרום לגעגוע ולתשוקה מתמדת, ככלה ביום חופתה.
בנוסף יש את חיוב מצוות עונה, שבני הזוג מחויבים ליצור תנאים שיאפשרו חיבור מיני, שיעניק סיפוק מיני הדדי מתוך דאגה הדדית לצורך האנושי במיניות בחום ובקרבה.
ובכן, היהדות מזמינה אותנו לחוות מיניות מיטיבה מתוך כבוד אהבה ושוויוניות בתקווה לחיבור והנאה הדדיים.
הכותבת היא רות בן סימון, פסיכותרפיסטית, מדריכת כלות ונישואין ומכשירה מדריכות כלה