פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אוחובסקי, תלמד להבדיל בין הדתה לבחירה מודעת

      פאני מזדעקת נגד גל אוחובסקי ששכח מהי דמוקרטיה והחליט להיכנס לתוך המוח הישראלי ולשכנע אותו לאיזו מוזיקה להאזין

      ישי ריבו (יח"צ , שלום ברנשטיין)
      שיר לנשמה (צילום: שלום ברנשטיין)

      קהל היעד השתגע

      הקטע הוא שריבו בכלל לא התכוון.

      הוא שם את מיטב כספו על אלבום בכורה. התפלל בכל מאודו שאשתו תסלח לו על בזבוז הממון הפצפון שחסכו עם נישואיהם ושהתכנים ממש יתפסו את הקהל החרדי. הוא בכלל לא כיוון אלינו.

      ואז... אז קרה הפלאי והלא ייאמן וזה תפס אותנו בבטן. את רובנו. כל מי שטיפונת מבקש השגחה, כל מי שנושא עיניו לשמיים ומבקש איזו הדרכונת מדי פעם.

      מי זה אנחנו?

      אנחנו זה חילונים, מסורתיים (40% מעמך ישראל שבטעות נספרים כחילונים) דתיים, חרדים וכל מי שניגון עמוק, מלל משובח וקול קטיפה נוגעים בו. בקיצור... רוב עם ישראל.

      הימים האלו מאחורינו

      אני עוד זוכרת את הניינטיז. עידן הפילטור וההינדוס ההשמעתי האחרון. זוכרת טוב מדי. הלכתי לאין סוף הופעות של רוק, צעקתי "רוצים שינוי" והאמנתי יחד איתם שתיכף מזרח תיכון חדש. בבית שמעו רבעי טון אבל הצ'ק ליסט "הנכון" היה מוגדר מאוד. או שאתה רוק שאתה מזרחית. לא יתכנו השניים ביחד. כל אחד מהם יגיד עליך משהו מאוד ברור.

      גל, אני אומרת לך שתמו הימים האלו.

      גלגל"צ זה השלב האחרון. כבר אי אפשר לחנוק מוזיקה משגשגת בתחנות מרכזיות ובפלייליסטים המוגשים רק על פי טעם העורכים. הרשת היא הסמן הראשון ולרדיו לא נותר אלא ליישר קו עם היוטיוברים, הנוקיות והקיסריות.

      בימים בהם נראה שהמכנה המשותף התאבד והפוליטיקאים שולחים אותנו פעם שלישית לבחירות. לפחות בהופעות האלו תמצא תלמידי ישיבה ובנות בגופיות, חיילים קיבוצניקים ובנות אולפנה. אף אחד כבר לא מכתיב לנו מה לשמוע ואין שום ממסד שמכתיב לנו תכנים תרבותיים. אנחנו בוחרים בעצמנו למה ולמי להתחבר ואלו, לפחות בהשוואה לעידן הצנזורה האחרון, ימות המשיח ממש. בלי בדל של קשר למילותיו של ריבו.