גאולה כהן נולדה בתל אביב שהייתה עוד עיר צעירה, לאביה יוסף שעלה בגיל צעיר מתימן והיה ממקימי התאחדות התימנים בארץ וממייסדי בית הכנסת 'מגן אברהם' בתל אביב, ולאמה מרים בת למשפחה מרוקאית וטורקית. בחייה שזורה המלחמה על החלום הציוני והיהדות, כשהרקע הדתי והלוחם המשפחתי של גאולה היה המנוע וקרש הקפיצה שלה אל תוך הפעילות המחתרתית.
"מאבי ירשתי את החלום, החלום לזכות לראות את הגאולה השלמה, חלום שהיה עטוף כולו בניגונים ארגמניים של ר' שלום שבזי, שהיו עולים על שולחן ביתנו מדי שבת בשבתו", כתבה כהן בספרה 'אין לי כוח להיות עייפה'. "בנערותי כששרתי בהתלהבות עם חבריי בבית"ר את השיר ש'ייבנה' על בית-המקדש, לא היה לי ספק שכשבית המקדש ייבנה - ייקרא אבי, צאצא למשפחת כהנים, לשרת בקודש", היא מספרת.
גם בראיון ל'ישראלים' סיפרה גאולה על ילדותה בצל הרצון לגאולה: "זה נשמע קצת דרמטי, ארץ ישראל הייתה על שולחן האוכל שלנו, ברכנו בברכת המזון: 'ועל הארץ הרחבה והטובה שנתת לנו' ומסביב לשולחן שרנו את שירי שבזי. עד היום אני חושבת שאין שירים יותר יפים לארץ ישראל משירי שבזי. זה מה שהיינו עושים בשבתות וזה מה שנתן לי השראה לכל השבוע", אמרה.
טוב להילחם בעד ארצנו
אם אביה היה המנוע האידיאולוגי מאחורי פועלה, לאמה של גאולה הייתה השפעה גדולה על הרצון לפעילות מעשית, כך העידה גאולה עצמה. האם השתתפה בקרב על תל חי, אותו קרב בו נהרג טרומפלדור.
כאשר נכלאה גאולה כהן בכלא הנשים לאחר שנתפסה משדרת בתחנת הרדיו של הלח"י, הייתה אמה מגיעה לבקרה. בראיון ל'ישראל היום' סיפרה כהן כי אמה, בדרך לבקרה בבית הכלא "היתה עוצרת אצל רחל (אימנו) כדי להתייפח ולהתפלל שאשתחרר מהכלא. היא ניהלה איתה שיחות ארוכות והשביעה אותה שתתחנן עליי לפני הקב"ה", סיפרה בראיון.
תודה על שהיית
אמש (רביעי) בשעת לילה מאוחרת נפטרה גאולה בשיבה טובה. בנה חבר הכנסת צחי הנגבי כתב בחשבון הטוויטר שלו על הזכות לגדול לצד אם שכזו: "זכיתי לגדול במחיצת אישה דגולה שכל חייה היו קודש לשלמות המולדת, לקיבוץ גלויות ולחינוך דור העתיד".